סבך הפטל האדום האחת
New member
לב אחד - רגעים אישיים
"אני במסע מתוך בדידות כל-כך גדולה, על המאזניים הטוב עובר את הרע, כי עד אליך עשיתי דרך ארוכה..." (סי היימן) דרושה נשמה ענקית ופתוחה לחבר את כל הקצוות ולאסוף אותם לכדי יצירה אחת שלמה. דרושות עיניים פקוחות כדי להתבונן היטב במה שמתרחש מסביב ולהפוך את התחושות והרגשות למילים שחודרות בדיוק למקום הנכון. ודרוש אומץ רב כדי להסתכל עמוק פנימה ולתת לכאבים ולחיוכים, ללב שמח ולדמעה שפורצת, את הביטוי הכי אמיתי שאפשר. אבל הכי חשוב - נדרשת כמות גדולה של אהבה למוסיקה, לשירים, לשפה שממנה יוצרים ובעיקר - לבני אדם, כדי להגיע מלב של אחת - לנשמה של רבים. ואני, לב אחד שהיה שם, שהקשיב יחד עם רבים אחרים, הבנתי שאת המסע הפרטי שלי אני לא עוברת לבד. וכך, בתוך דרך של שנים רבות, סי מלווה את צעדי. לעיתים נוכחת מאד, לעיתים פחות, אבל תמיד שם, בתוך תוכי, עם השירים שתמיד הצליחו לרכך את המכות של החיים, עם המילים שתמיד נגעו בנימים הכי דקים, עם רגעים מכושפים שנחרטו בי ועם הקול שמצליח להרעיד כל פעם מחדש. הקשבה אמיתית חוזרת ונשנית למוסיקה של סי משאירה בי תמיד את המסע הפרטי שלי. מסע אל הריח של צוותא, הצפיפות של הלוגוס, הזיעה שנדבקת לגוף, הקול הצרוד בסופן של הופעות, אל האנרגיה העצומה שתמיד פורצת החוצה ואל הליטוף שחשים כשנדמה שהשירים האלה נכתבו במיוחד בשבילי. הקשבה כזאת לוקחת אותי אל המקומות היפים של חיי ואל המקומות הכואבים שמהם צמחתי, לתקופות שנדמה היה שהתקווה שוכנת במקום אליו לא הצלחתי להגיע ולימים בהם הטוב הציף אותי. ואין דבר נפלא יותר מלדעת שהרגעים האלה - נצחיים. "רק מתוך שינה" היה שם כשגיליתי את מי שאהבה נפשי, "עולם תעשייתי" ליווה תקופה ארוכה בלתי נשכחת של עבודה מפרכת ו"עד סוף המבול" גרם לי להבין שאת הגבולות שלנו אנחנו קובעים בעצמנו. "גרפיטי ת"א" לימד אותי שקירות תל-אביב חיים ומדברים ו"צמח בר" התנגן בפרידות של החיים. השירים של סי הם מתנה לנצח, הם התשקיף של מה שכולנו עוברים, כך או אחרת, במהלך חיינו, הם החיבור בין המציאות לנשמה. תודה. על ההתרגשות, ההתעוררות, על הידיעה שאהבה רק מעצימה עם השנים. תודה סי, שאת כל כך כאן. כי עד אלייך, אשה יקרה, זו אני שעשיתי דרך ארוכה.
"אני במסע מתוך בדידות כל-כך גדולה, על המאזניים הטוב עובר את הרע, כי עד אליך עשיתי דרך ארוכה..." (סי היימן) דרושה נשמה ענקית ופתוחה לחבר את כל הקצוות ולאסוף אותם לכדי יצירה אחת שלמה. דרושות עיניים פקוחות כדי להתבונן היטב במה שמתרחש מסביב ולהפוך את התחושות והרגשות למילים שחודרות בדיוק למקום הנכון. ודרוש אומץ רב כדי להסתכל עמוק פנימה ולתת לכאבים ולחיוכים, ללב שמח ולדמעה שפורצת, את הביטוי הכי אמיתי שאפשר. אבל הכי חשוב - נדרשת כמות גדולה של אהבה למוסיקה, לשירים, לשפה שממנה יוצרים ובעיקר - לבני אדם, כדי להגיע מלב של אחת - לנשמה של רבים. ואני, לב אחד שהיה שם, שהקשיב יחד עם רבים אחרים, הבנתי שאת המסע הפרטי שלי אני לא עוברת לבד. וכך, בתוך דרך של שנים רבות, סי מלווה את צעדי. לעיתים נוכחת מאד, לעיתים פחות, אבל תמיד שם, בתוך תוכי, עם השירים שתמיד הצליחו לרכך את המכות של החיים, עם המילים שתמיד נגעו בנימים הכי דקים, עם רגעים מכושפים שנחרטו בי ועם הקול שמצליח להרעיד כל פעם מחדש. הקשבה אמיתית חוזרת ונשנית למוסיקה של סי משאירה בי תמיד את המסע הפרטי שלי. מסע אל הריח של צוותא, הצפיפות של הלוגוס, הזיעה שנדבקת לגוף, הקול הצרוד בסופן של הופעות, אל האנרגיה העצומה שתמיד פורצת החוצה ואל הליטוף שחשים כשנדמה שהשירים האלה נכתבו במיוחד בשבילי. הקשבה כזאת לוקחת אותי אל המקומות היפים של חיי ואל המקומות הכואבים שמהם צמחתי, לתקופות שנדמה היה שהתקווה שוכנת במקום אליו לא הצלחתי להגיע ולימים בהם הטוב הציף אותי. ואין דבר נפלא יותר מלדעת שהרגעים האלה - נצחיים. "רק מתוך שינה" היה שם כשגיליתי את מי שאהבה נפשי, "עולם תעשייתי" ליווה תקופה ארוכה בלתי נשכחת של עבודה מפרכת ו"עד סוף המבול" גרם לי להבין שאת הגבולות שלנו אנחנו קובעים בעצמנו. "גרפיטי ת"א" לימד אותי שקירות תל-אביב חיים ומדברים ו"צמח בר" התנגן בפרידות של החיים. השירים של סי הם מתנה לנצח, הם התשקיף של מה שכולנו עוברים, כך או אחרת, במהלך חיינו, הם החיבור בין המציאות לנשמה. תודה. על ההתרגשות, ההתעוררות, על הידיעה שאהבה רק מעצימה עם השנים. תודה סי, שאת כל כך כאן. כי עד אלייך, אשה יקרה, זו אני שעשיתי דרך ארוכה.
