תראה, דיווחנו כאן לאחרונה בעניין חזון העיר
בישיבה שהיתה באחת מקבוצות המיקוד שהשתתפתי בה (וכמוני גם ש ק 1 ו- dmo), התנהלה שיחה ערה בנושא. העיד אחד המשתתפים, שכאשר עירו בגוש דן היתה יקרה מדי עבורו ועבור רעייתו כזוג צעיר לפני 30 שנה, הוא הצפין לרעננה. באותה עת, בני רעננה התפזרו ליישובים אחרים כי העיר היתה יקרה מדי עבורם.... אני אישית לא קונה את הסיפור הזה של "רעננה יקרה מדי". לי אישית אין אמצעים כלכליים יוצאי דופן, את דירתי ברעננה רכשתי בסכום נמוך משל דירה דומה בר"ג (עיר ילדותי), שיפצתי ואני חיה בה עד היום. יוקר המחייה ברעננה אינו גבוה מאשר במקומות אחרים, ולעיתים אף סביר יותר. העניין הוא שזוג צעיר שמחפש דירה חדשה של 4 חדרים ברעננה, בקומה נמוכה ו/או עם מעלית, יתקשה להשיגה במחיר שווה לכל נפש. ככה זה גם ברמת גן, גבעתיים, תל אביב, ואפילו בערים הסמוכות לנו. לעומת זאת, לרכוש בקומה שניה בלי מעלית בבניין ישן, דירה לתחילת החיים (תמיד משתדרגים בהמשך), זה מאוד אפשרי. גם לבני רעננה, אם יוותרו על הפינוק או על הגישה הקפריזית של להתחיל את החיים כשהם מסמנים את מצבם הנוכחי של הוריהם אחרי הרבה שנות התבססות, כנקודת התחלה. בקיצור, אפשר לספר להרבה א/נשים שבני רעננה לא יכולים להרשות לעצמם לגור בעיר, לי קצת קשה למכור את האגדה האורבנית (או שמא - הצפונבונית) הזו.