לב שבור כבר כמעט שנתיים.. מה עושים?

[סתם עוד אהבה]

קצת מאוחר מידי אחרי שכבר נכנסתי לקשר כזה

באמת שחשבתי שיכול להיות סוף טוב

 

[סתם עוד אהבה]

נראה לי שזה כבר לא משנה

הוא המשיך הלאה ואני גם צריכה להמשיך הלאה

 

[מיתר פורט על אהבה]

בדיוק רציית לשאול את אותה השאלה

אני אב לשלושה ילדים גילאי 8,10,13
מנסה לחשוב מה היה קורה אם אחד מאיתנו דתי והשני לא.
לאילו מוסדות הילדים ילכו? זה הרי ברור שהצד הדתי יתעקש על חינוך דתי.
מה קורה עם שבתות? אם את שומרת שבת אז סבבה , אבל אנחנו משפחה שאוהבת טיולים ואחרי שבוע שלם של עבודה בא להתפרק ולצאת קצת מהבית ולנסוע לטייל (אנחנו מטיבי לכת) או לרכב על אופנים.
ואני לא אכנס לנושא האוכל. אני אדם שאוהב לאכול אוכל טוב וכשרות ואני לא הולכים יחד.
כשאני נוסע לחו"ל לא מתאים לי להביא איתי קופסאות שימורים/ קציצות ושניצלים קפואים. מעדיף כבר להישאר בבית ולחסוך את הכסף. לכל מדינה שאסע, אני רוצה לטעום ממטעמיה.
אז בתור חילוני , אני לא הייתי מסתדר עם דתייה.

 

[סתם עוד אהבה]

אני לא מגדירה את עצמי חילונית

אומנם מגיעה מבית חילוני, אבל ככל שגדלתי הבנתי שאני יותר מתחברת לעולם המסורתי מאשר החילוני. שומרת שבת, שומרת כשרות, חשוב לי לחגוג את החגים כמו שצריך.. בגלל זה פחות נרתעתי מלהיכנס למערכת יחסים עם אדם דתי.

לגביי חינוך הילדים זה באמת כבר לא משנה כי הכול נגמר. אין טעם לדבר על זה יותר

 

[סתם עוד אהבה]

לב שבור כבר כמעט שנתיים.. מה עושים?

לפני כמעט שנתיים נפרדנו אחרי 4 שנים ביחד. בזמן הזה שמרנו קצת על קשר, בעיקר בהודעות "מה קורה, מה נשמע" וכו. הפעם האחרונה שדיברנו הייתה לפני חודש, שאז היה לו יום הולדת ואיחלתי מזל טוב. אתמול הוא נזכר לשלוח לי הודעה ולכתוב לי ש"יש לי מישהי אז לא נוכל לדבר יותר". אני מבינה שהוא ממשיך הלאה ואין לי שום זכות לבוא אליו בטענות, אבל לא רציתי לדעת את זה ועכשיו זה לא יוצא לי מהראש. עד שהצלחתי לחזור לעצמי אני שוב שבורה ומרוסקת.. מה אני אמורה לעשות עכשיו?

 

[מיתר פורט על אהבה]

עכשיו כבר אין לך מה לעשות

חוץ מלהמשיך בחייך, למצוא תחביבים ועיסוקים שיגרמו לך לא להתעסק בו
וללמוד לפעם הבאה :
כשחותכים קשר זה לחתוך עד הסוף ולא להישאר בתקוות שאולי תחזרו כי זה לא קורה.

 

[סתם עוד אהבה]

הוא נתן לי לחשוב שאולי זה עוד לא הסוף

כל הזמן היה אומר "יש לי עוד תקווה שנחזור", "אולי דברים ישתנו ונוכל להיות ביחד" אז כן, אני מודה שחייתי קצת(הרבה) באשליות שאולי זה לא באמת הסוף. אני כנראה תמימה מידי אם האמנתי לו..

יודעת שצריכה להמשיך הלאה, אבל זה קשה. מאז שנפרדנו הייתי מפורקת, הייתי לא אני ורק בחצי השנה האחרונה הרגשתי שאני מתחילה לחזור לעצמי ועכשיו כאילו הכול חוזר על עצמו שוב..

 

[חייבתלהגיב]

למה נפרדתם מלכתחילה?

 

[סתם עוד אהבה]

נפרדנו כי אנחנו מעולמות שונים

הוא דתי ואני לא. אני לא מגדירה את עצמי חילונית, אלא יותר מסורתית אז ככה שבזמן הקשר לא היו יותר מידי התנגשויות בין העולמות שלנו. ככל שהקשר נהיה יותר רציני והתחלנו לדבר על חתונה החלטנו לדון על מה יהיה בהמשך. שבתות, חגים, ילדים וכו. ממש דיברנו על הכול, אבל היו כמה נושאים שלא הצלחנו להסכים עליהם שגרמו לקשר שלנו להתפרק לאט לאט. בסוף זה נגמר בפרידה, אבל גם אחרי שנפרדנו הוא אמר שאולי דברים יכולים להשתנות אז נאחזתי בזה והאמנתי שאולי זה באמת לא הסוף

 

[חייבתלהגיב]

אז נראה לי שמוטב כך.

אלא אם את מתכוונת לחזור בתשובה, ולא נראה לי שזה המצב.

 

[שובבי 1983]

המקרה שלך מחזיר אותי שנתיים אחורה

ורק מלקרוא את מה שאת כותבת אותה התחושה הכואבת בבטן מופיעה, אותה התחושה שהייתי קם איתה בבוקר שנה שלמה ובקושי נרדם איתה בלילה. אצלי זה נגמר גרוע יותר, הודעת SMS בהפתעה על הבוקר "זה לא זה". ונעלמה. לך תחפש. והמשפחה שלה שכל כך רצתה אותי, פתאום הפכה את עורה.

עשיתי מחקר. לא ויתרתי. וגיליתי דפוס קבוע. לפחות 3 פעמים בחיי נקראו בדרכי מה שנקרא "דתיות לאומיות". ולמה הכוונה נקראו בדרכי? שלא התאמצתי הרבה כדי להתחיל את הקשר. הן פשוט התמגנטו אליי. פעם אחת בעבודה, פעם אחת בלימודים ופעם אחת דרך אשת חבר.

ואז הבנתי. אני פשוט מה שהן רוצות. טיפה ביישן, טיפה עוקץ, טיפה שובב, בעיקר מכבד ורציני. והעיקר העיקר "יש לי את הבסיס". הכוונה בבסיס היא לדעת מה היא שבת וחג ובקיצור לא לאכול שרצים. בול אחד להביא הביתה לאמא כדי להרגיע את אבא. ואת סבתא.

לכולן בצורה מדהימה היה את אותו המשפט "אני לא רוצה מישהו דתי".
עכשיו קחי את שני החלקים המוזכרים לעיל: "יש לי את הבסיס" + "אני לא רוצה מישהו דתי" ותקבלי: הנה אחד שאני יכולה לנווט בדיוק כמו שארצה, הוא לא יחנוק אותי עם הדת ואני גם לא אצטרך להתפשר איתו כי אין מצב. הפתרון המושלם.

אבל הכל טוב ויפה עד שאתה מתחיל ללכת קדימה ולדבר על חתונה. להסביר שאתה בעצמך בעד "בטן גב" כל השבת ולמעשה אין לך בעיה, אבל אתה חושש שכשיגיעו ילדים אתה תסנדל אותם בבית בשבת. בלי לצאת מחוץ לשכונה. בלי טלויזיה, בלי כלום. וכשאתה לא מבין את ההסברים שלה "אבל אנחנו חיינו ככה והיה מה זה כיף! יצאנו לטייל, הכרנו כל שיח בדרך כי ראינו אותו 2000 פעם והכי חשוב, מה שילד לא מכיר לא חסר לו!"...אז היא מתחילה להבין שאתה עקשן "ושזה לא זה".

מבלי לדעת על הבחור שלך, אני מאמין שלא מדובר באותו ממושקף עם כיפה סרוגה על הצד וסנדלים. וגם לא על חרדי. להם יש קודים ברורים. אני מדמיין לי בחור עם ג'ינס וקוצים, כיפה עתידנית בקוטר 5 ס"מ בצבע השיער להסוואה ואת כל הידידות שלו בפייס הוא כבר ראה בביקיני.

תביני, "הדתי הלאומי" הוא יצור מבולבל. המבוגרים/דור קודם יותר מיושבים בדעתם, אך אלו שבטווח הגיל שלנו די חיים בין לבין. חיים בין הסידור אל האינטרנט. בין האסור אל בין המותר. בין האמיתי אל בין הצבוע. החרדי שונא אותם יותר מאשר אותך. אותך בעצם הוא לא שונא, הוא יודע שאלייך הוא לא יתקרב, אבל הדתי הלאומי הוא סוג של מסוכן בשבילו. סוכן כפול. הוא לא יודע איך לסווג אותו. זה הרי היסטורי, מקום המדינה (ולא אלאה אותך בזה).

ואת זה אומר לך אחד שאסף חברים מכל הסוגים. חילוניים, מסורתיים, לאומיים וחרדים. ולא סתם אסף, אלא שבשעתו הקשה הרים את כולם על הרגליים, אחד שבפרצוף אמר לכולם מה הוא חושב על דרך חייו של כל אחד מהם ודרש תשובות אמיתיות וקיבל.

יש לי דבר אחד לומר לך לסיכום: הוא לא יותר טוב ממך. למעשה, הוא פחות טוב ממך. עשי לעצמך רק טוב ותני לו ללכת אל חייו ולהביא הביתה את מי שהסביבה שלו רוצה כדי להיות רגועה כי הם לא ייתנו לו מנוחה.

המון המון בהצלחה. ושלא תיפול רוחך!
תמשיכי להיות מי שאת, תהיי חזקה ותגדירי סף לעצמך. למשל "לא נוסע בשבת? אני לא נכנסת איתו לקשר". המתיקות שבהתחלה לא שווה את המרור של אחר כך.

נ.ב: מי שיבוא ויגיד לך שכבר שנים הוא מנהל נישואים מוצלחים בין דתי ללא דתי, חי בסרט ארוך. או שהוא הצד שוויתר על עצמו, או שהוא הדורס בעצמו. מה שבטוח, על הילדים שלו הוא לא בדיוק חושב...

 

[סתם עוד אהבה]

אז אתה אומר שזוגיות מעורבת לא יכולה לעבוד?

כי יש לא מעט זוגות כאלה שהתחתנו והקימו משפחה..
ידעתי מהרגע הראשון שזה לא יהיה קל, אבל רציתי להאמין שאם יש אהבה אז היא תנצח הכול.
אני תמימה ונאיבית, אני יודעת..

 

[שובבי 1983]

תני לי דוגמאות ממי שאת מכירה באמת

ולא ששמעת עליהם מחברים או מהכתבות הממומנות של הראלה ישי ב-YNET.
את יכולה למנות?

כל מי שנכנס לקשר "פחות דתי" או לא בכלל, בסופו התחזק ועלה למעלה בסולם. אין לו ברירה, אין לו מומנט כח. שהרי החינוך הדתי "יותר טוב", שהרי הערכים הדתיים "יותר טובים". בסוף הצד הפחות חזק בדת נחלש ונצרך לשתף פעולה עם השנים. אם לא, הוא יוקע. המשפחה המורחבת הדתית תפתח כלפיו שליליות. והוא ייכנע. ואולי עם השנים והבגרות ייטב לו? אולי.

הצד הדתי לא יתפשר. שכחי מזה. אין לו על מה ולמה לו בכלל?

אחרי שכתבתי את מה שכתבתי אתמול, הבנתי שאולי הכללתי. יש זוגות של דתיים לאומיים שווים בקרבתם לדת ובאמת זה בסדר. ההוא חוטא קצת עם בדיחות גסות רחמנא לצלן בקבוצה של המשרד, ההיא לובשת מיני וכיסוי ראש מעור שחור (וזה פשוט נראה נורא...) אבל שניהם יודעים מי הם ומה שנקרא "עושים צחוק מעבודה" ביחד.

אבל אותו צד "דתי" שנכנס לזוגיות עם לא דתי, אבל יודע בתוכו שהוא לא יתפשר, חורץ את גורלו של הצד השני. מכניס אותו למלכודת ורוב הפעמים זה מחוסר אחריות, ומתוך אינטרס אישי לקחת צד יותר חלש ממנו בדת כדי שיוכל לעצב אותו כפי שירצה. לא יצליח? ייפרד ממנו. כולם יהיו מאחוריו ויתמכו בו בהחלטתו.

מאד מאד דומה למי שמתחתן מאינטרס כלכלי למשל.

ולא קרה כלום. את לא נאיבית. נפלת היכן שאני נפלתי לא פעם אחת עד שהבנתי את זה. היה חשוב לי להראות לך עוד צד ושלא תחשבי שהוא יותר טוב ממך כי הוא חלק מקהילה שיודעת מה יותר טוב לה בחיים. הם פשוט לא. בכל הקהילות יש את התפל. כולם כולם, אותו הדבר.

בהצלחה...
יהיה טוב, אל תלחצי על עצמך לצאת מהתקופה הקשה.
אל תתאכזבי מעצמך אם את חוזרת פתאום לאחור, זהו לא מדד להתקדמות שלך.
וכשהמחשבות הרעות מגיעות, תארחי אותן, תציעי קפה, הן יילכו כבר לבד.

 

[Shamy]

מדוגמאות אישיות שראיתי בחיי אתה צודק.

אני חושבת שבאמת כדאי לה להגדיר תנאי סף. אני זוכרת שפעם התחלתי לצאת עם מישהו שטען שהוא חילוני לכל דבר ועניין ומהר מאוד גיליתי שהוא הסתיר ממני את העובדה שהוא שומר שבת ואוכל כשר ואמרתי לו...תודה זה לא בשביל כופרת כמוני והוא עוד התחיל להטיף לי ולנסות לשכנע אותי שככה זה בתורה.. ראיתי וחוויתי מספיק מקרי קצה כדי להסכים איתך.

 

[מיתר פורט על אהבה]

ברור. הכי קל להשאיר את האקס על אש קטנה

הוא לא יהיה איתי אבל גם לא עם אחרים.
אני לא מאמין בחזרות. זה קשקוש.
תמיד צריך לבחון את הסיבה הקריטית שגרמה לפרידה.
אחרי כמה חודשים יש לכולנו נטייה לעשות "אידאליזציה" לקשר. שוכחים את הדרים שהפריעו ונזכרים רק בדברים הנחמדים שכיף לזכור.
אגב ההרגשה שלך היא טבעית לחלוטין. לרוב האנשים קשה לשחרר.
אני אחרי 20 שנות נישואין עדיין נזכר בערגה בחברה הראשונה שלי בסוף שנות השמונים המקסימות. בתמימות של פעם.
גם אנחנו הבטחנו לעצמנו שנבדוק אפשרויות ואולי נחזור אבל מהר מאוד הבנתי שאני חייב להתקדם הלאה. אבל בתכלס היה לי ממש קשה איתה. היתה חזקה מידי בקשר.
הכי קל זה לזכור רק את הרגעים היפים.

 

[חייבתלהגיב]

אני וחבר שלי נפרדנו, ואחר כך

חזרנו והתחתנו. לא ברור לי במה בדיוק אתה לא מאמין. זה קורה לפעמים, אתה יודע.

 

[מיתר פורט על אהבה]

יש מקרים בודדים שחוזרים ומרוצים

לא יודע מה היה המקרה שלך, גם כשחוזרים בדרך כלל זה בגלל יאוש שלא מוצאים משהו יותר טוב. זו פשרה.
אגב אני חושב את אותו דבר לגבי עבודה. לא מאמין בחזרה לאותו מקום עבודה.
בדרך כלל אנשים לא סתם ניפרדים. בגלל בעיות מהותיות שהיו בקשר.
אחרי כמה זמן טבעי לעשות אידיאליזציה לקשר ולזכור רק את הדברים הטובים.
אבל ברגע שחוזרים הדברים יצופו שוב.
אז שוב, ייתכן ובמקרה שלך פשוט עשיתם טעות ומיהרתם להיפרד. אולי ניפרדתם לחודש. לא יודע.
במקרים של פרידה לאורך זמן פשוט אין טעם. ממשיכים הלאה.

 

[חייבתלהגיב]

מקרים בודדים, מה? על מה בדיוק מבוססת הסטטיסטיקה שלך?

תן לי לנחש - על כלום.

ואיך לא ראיתי את זה עד עכשיו? היינו צריכים להמשיך הלאה! סתם התחברנו בגלל ייאוש! זו פשרה! אני רצה לרבנות! תודה שהארת את עיניי!

ועצם ההקבלה לעבודה היא... מה? אומרת משהו על הראייה המעוותת שלך לגבי קשר זוגי? מה הקשר לעבודה, למען השם?

 

[מיתר פורט על אהבה]

ראייה מעוותת על קשר זוגי?

נשוי באושר 20 שנה עם שלושה ילדים מקסימים.
מאחל לכולם שתהיה להם ראייה מעוותת על קשר זוגי כמו שלי.
תתפלאי, יש תמיד הקבלה בכל תחומי החיים לכל דבר.
אני לא חייב לספק סטטיסיטיקות מדעיות. במהלך 50 שנות חיים יצרתי הרבה מאוד קשרים, יש לי המון חברים ולמדתי דרכם משהו על החיים. מניסיון שלי ושל אחרים.

 

[חייבתלהגיב]

אתה לא חייב לספק סטטיסטיקות,

אבל אל תתפלא אם הדברים שאתה אומר פשוט לא נכונים, כי הניסיון שלך, אפילו אם יש לך "המון חברים" עדיין מאוד מאוד מוגבל, וגם לגבי החברים האלה הידע שלך לגבי מה ב-א-מ-ת קורה בקשר שלהם גם הוא מוגבל. יש זוגות רבים שנפרדים, חוזרים, וחיים חיים מאושרים יחד. פסק זמן מאפשר להבטיח, בין היתר, שהקשר מתקיים בגלל בחירה ולא בגלל אינרציה או פחד. דווקא חזרה אחרי פסק זמן מהווה ראייה חזקה לכך שלא מדובר בפשרה.

ואם אנחנו מדברים עליך ועל הנישואים שלך וההבנה שלך לגבי קשר זוגי, קח בחשבון שבתפוז מה שאתה כותב נשאר, וחיפוש פשוט מראה שהקשר שלך פחות ממושלם, והיה כך אפילו מראשיתו. אבל אני לא התייחסתי לקשר הזוגי הספציפי שלך, אלא להקבלה התמוהה שעשית בין חזרה לקשר זוגי לחזרה לעבודה, כאילו אין בקשר זוגי רכיבים כל כך רחוקים מעבודה שההשוואה הופכת לחסרת כל משמעות. כאילו ההיקשרות לבן זוג דומה במשהו להיקשרות לעבודה. ואולי בעצם אתה כן דיברת על הקשר הזוגי שלך, שאולי חסרים לו מימדים שהופכים אותו לעולם אחר לגמרי מיתר העולמות שלנו (כמו העבודה). אם כן - זה ממש עצוב. אגב שלושה ילדים מקסימים גם הם לא מהווים חלק מהקשר הזוגי, ולא מאוד רלבנטיים לעניין (גם לי יש שלוש ילדות, אגב) - ואולי זה לא מקרה שאתה מדבר שוב ושוב על דברים מחוץ לקשר הזוגי ולא על הקשר הזוגי עצמו.