לב שבור
לפני כחודש וחצי נפרדנו. הוא החליט שנגמר לו הרגש ( למרות שאני חושבת שרגש אפשר להדליק מחדש ) ושעכשיו כשהוא בן 27 והחיים שלו צריכים להבנות, הגיע הזמן שלו להיות לבד, בלי זוגיות, להתנסות בסטוצים עם בחורות אחרות, ולהיות הוא לעצמו. לקחתי את הפרידה מאוד מאוד קשה, אני בת 32 , ראיתי בו האבא של הילדים שלי ( וגם הוא בשלב מוקדם יותר של הקשר ), עברנו המון יחד, היינו יחד שנתיים ו- 9 כמעט, חיינו יחד בחו"ל, גרנו יחד בארץ, הוא אפילו הציע נשואים לפני שנה וחצי... הצעה שהתפוגגה לה קצת אחרי מתוך איזשהו פחד, ש"לא חייבים לעשות את זה עכשיו, אפשר לחכות עד שנרצה ילדים" ( מצידו כמובן ). וכשנפרדנו הרגשתי כאילו התמוטט עליי העולם. הכול מסביבי קרס ( עכשיו כבר הרבה יותר טוב ) הייתי שבר כלי במשך שבוע וחצי. לא תפקדתי בעבודה, לא אכלתי, לא ישנתי, לא הפסקתי לבכות, לא הצלחתי לנשום. מתוך המשבר שלי ( מה שקורה לרובנו שאנחנו מחפשים תשובות מיידיות ) קודם כל התחלתי לטפל בעצמי גם אצל יועצת זוגית וגם פניתי למתקשרת( שתיהן מדהימות ). המתקשרת הצליחה להבהיר לי חד ולעניין למה זה קרה לי. ( אני מאוד מאמינה בזה ). היא הסבירה שזה קרה לי כי בתוך הקשר הזה ויתרתי לגמרי עם עצמי, שכחתי את האמונה שלי בעצמי, והלכתי לא עם הלב שלי אלא עם הרצונות שלו. עוד היא אמרה שעכשיו זו תקופה שבה אני צריכה לעבוד על עצמי, להתחזק, וכשכל התהליך הזה יקרה ( ובתנאי שגם הוא יעבור תהליך ) האהבה שלנו תתממש, כי היא ראתה המון חוטי אהבה שמקשרים בינינו ושהמעגל בינינו עוד לא נסגר. היא כמובן לא הבטיחה דבר. היא עוד אמרה שדווקא יכול להיות שנהיה חברים טובים ולא נחזור להיות זוג. אבל היא אמרה שהבחירה תהיה שלי. היא אמרה לי שגם עם עשרות אנשים יגידו לי לשכוח ממנו, הלב שלי עדיין שם ואסור לי להתנגד ללב שלי. היא נתנה לי כמה הנחיות שקיבלה בתקשור בשבילי שעליי ליישם אותן מידי יום בשבילי, ואך ורק בשביל לחזק את עצמי את הנפש. כמובן שמייד ניגשתי למלאכה ואחרי שבוע כבר מסביבי התחילו לראות שינוי. גם אני רואה את השינוי ויודעת שנעים לי כרגע להתרכז בעצמי. היא אמרה לי ללכת ללמוד משהו רוחני, לעשות כל יום תרגולי נשימות ולעשות בכל יום מעשה אחד של אהבה למען עצמי ומעשה אחד של אהבה למען האחר. חייבת לציין שהדרך הזו נעימה לי מאוד ..... במשך החודש וחצי שאנחנו פרודים, אנחנו דיי בקשר יום יומי. עד ללפני שבוע עוד ראיתי אותו, ואז ביום אחד שהוא היה אצלי הבנתי, שהוא בא אלי, לראות אותי,לקבל חיבוק, ואחרי שעתיים שלוש הולך הבייתה כי הספיק לו ואני נשארת עם כל הכאב, כי אני רוצה עוד, כי אני לא רוצה שזה ייגמר, כי אני לא רוצה שהוא ילך. החלטתי שדיי לי להשתתף במשחק המגוכח הזה שלא עושה לי טוב ומאז לא נפגשנו. האמת היא שאף אחד מאיתנו גם לא ממש הרגיש צורך להפגש. אבל כן דיברנו בטלפון, והוא הבהיר לי שגם עכשיו מחוץ לקשר שלנו אני מלחיצה אותו כי אני שואלת שאלות ומתעניינת. אין לי כוחות נפש, אני אוהבת אותו אהבה ענקית ונמאס לי לכאוב. כל כך רוצה אותו....... והוא בשלו. רוצה סטוצים. מההיכרות שלי איתו, הוא לגמרי לא אדם של סטוצים, הוא לא מאלה שיוצאים לבלות לבד, והחברים שלו לא בלייניים גדולים, והוא גם דיי קובר את עצמו בבית כרגע, שוקע בעצמו, בלי מסגרת, בלי עבודה..... הוא אמר לי שהוא כרגע לא רוצה זוגיות אבל הוא יודע שאם הוא היה רוצה , זה היה איתי.אבל זה משהו שיכול עוד יומיים להשתנות. לכאן או לכאן. ועוד הוא אמר שלא משנה לאן הקשר שלנו יילך הקשר הזה תלוי באושר של שנינו. מה אני עושה עם זה? מה אני עושה עם האהבה הגדולה שיש לי אליו? מה אני עושה עם זה שהוא לא רוצה??? מה אני עושה עם זה שזה לא עובר לי? קשה לי עם הגעגוע, אני עדיין מאמינה בזוגיות שלנו יחד, כמשהו שעוד יקרה, ובאהבה הגדולה שיש בינינו. אין לי כככככככככככוווווווווווווווווווווווחחחחחחחחחחחחחחחחחח מישהו????
לפני כחודש וחצי נפרדנו. הוא החליט שנגמר לו הרגש ( למרות שאני חושבת שרגש אפשר להדליק מחדש ) ושעכשיו כשהוא בן 27 והחיים שלו צריכים להבנות, הגיע הזמן שלו להיות לבד, בלי זוגיות, להתנסות בסטוצים עם בחורות אחרות, ולהיות הוא לעצמו. לקחתי את הפרידה מאוד מאוד קשה, אני בת 32 , ראיתי בו האבא של הילדים שלי ( וגם הוא בשלב מוקדם יותר של הקשר ), עברנו המון יחד, היינו יחד שנתיים ו- 9 כמעט, חיינו יחד בחו"ל, גרנו יחד בארץ, הוא אפילו הציע נשואים לפני שנה וחצי... הצעה שהתפוגגה לה קצת אחרי מתוך איזשהו פחד, ש"לא חייבים לעשות את זה עכשיו, אפשר לחכות עד שנרצה ילדים" ( מצידו כמובן ). וכשנפרדנו הרגשתי כאילו התמוטט עליי העולם. הכול מסביבי קרס ( עכשיו כבר הרבה יותר טוב ) הייתי שבר כלי במשך שבוע וחצי. לא תפקדתי בעבודה, לא אכלתי, לא ישנתי, לא הפסקתי לבכות, לא הצלחתי לנשום. מתוך המשבר שלי ( מה שקורה לרובנו שאנחנו מחפשים תשובות מיידיות ) קודם כל התחלתי לטפל בעצמי גם אצל יועצת זוגית וגם פניתי למתקשרת( שתיהן מדהימות ). המתקשרת הצליחה להבהיר לי חד ולעניין למה זה קרה לי. ( אני מאוד מאמינה בזה ). היא הסבירה שזה קרה לי כי בתוך הקשר הזה ויתרתי לגמרי עם עצמי, שכחתי את האמונה שלי בעצמי, והלכתי לא עם הלב שלי אלא עם הרצונות שלו. עוד היא אמרה שעכשיו זו תקופה שבה אני צריכה לעבוד על עצמי, להתחזק, וכשכל התהליך הזה יקרה ( ובתנאי שגם הוא יעבור תהליך ) האהבה שלנו תתממש, כי היא ראתה המון חוטי אהבה שמקשרים בינינו ושהמעגל בינינו עוד לא נסגר. היא כמובן לא הבטיחה דבר. היא עוד אמרה שדווקא יכול להיות שנהיה חברים טובים ולא נחזור להיות זוג. אבל היא אמרה שהבחירה תהיה שלי. היא אמרה לי שגם עם עשרות אנשים יגידו לי לשכוח ממנו, הלב שלי עדיין שם ואסור לי להתנגד ללב שלי. היא נתנה לי כמה הנחיות שקיבלה בתקשור בשבילי שעליי ליישם אותן מידי יום בשבילי, ואך ורק בשביל לחזק את עצמי את הנפש. כמובן שמייד ניגשתי למלאכה ואחרי שבוע כבר מסביבי התחילו לראות שינוי. גם אני רואה את השינוי ויודעת שנעים לי כרגע להתרכז בעצמי. היא אמרה לי ללכת ללמוד משהו רוחני, לעשות כל יום תרגולי נשימות ולעשות בכל יום מעשה אחד של אהבה למען עצמי ומעשה אחד של אהבה למען האחר. חייבת לציין שהדרך הזו נעימה לי מאוד ..... במשך החודש וחצי שאנחנו פרודים, אנחנו דיי בקשר יום יומי. עד ללפני שבוע עוד ראיתי אותו, ואז ביום אחד שהוא היה אצלי הבנתי, שהוא בא אלי, לראות אותי,לקבל חיבוק, ואחרי שעתיים שלוש הולך הבייתה כי הספיק לו ואני נשארת עם כל הכאב, כי אני רוצה עוד, כי אני לא רוצה שזה ייגמר, כי אני לא רוצה שהוא ילך. החלטתי שדיי לי להשתתף במשחק המגוכח הזה שלא עושה לי טוב ומאז לא נפגשנו. האמת היא שאף אחד מאיתנו גם לא ממש הרגיש צורך להפגש. אבל כן דיברנו בטלפון, והוא הבהיר לי שגם עכשיו מחוץ לקשר שלנו אני מלחיצה אותו כי אני שואלת שאלות ומתעניינת. אין לי כוחות נפש, אני אוהבת אותו אהבה ענקית ונמאס לי לכאוב. כל כך רוצה אותו....... והוא בשלו. רוצה סטוצים. מההיכרות שלי איתו, הוא לגמרי לא אדם של סטוצים, הוא לא מאלה שיוצאים לבלות לבד, והחברים שלו לא בלייניים גדולים, והוא גם דיי קובר את עצמו בבית כרגע, שוקע בעצמו, בלי מסגרת, בלי עבודה..... הוא אמר לי שהוא כרגע לא רוצה זוגיות אבל הוא יודע שאם הוא היה רוצה , זה היה איתי.אבל זה משהו שיכול עוד יומיים להשתנות. לכאן או לכאן. ועוד הוא אמר שלא משנה לאן הקשר שלנו יילך הקשר הזה תלוי באושר של שנינו. מה אני עושה עם זה? מה אני עושה עם האהבה הגדולה שיש לי אליו? מה אני עושה עם זה שהוא לא רוצה??? מה אני עושה עם זה שזה לא עובר לי? קשה לי עם הגעגוע, אני עדיין מאמינה בזוגיות שלנו יחד, כמשהו שעוד יקרה, ובאהבה הגדולה שיש בינינו. אין לי כככככככככככוווווווווווווווווווווווחחחחחחחחחחחחחחחחחח מישהו????
