לב שבור

[דולדול1]

לב שבור

אני במצוקה נוראית לא יודעת איך לעבור את התקופה הכי קשה בחיי. אהובי, גרמתי לך לברוח ממני, הרסתי את נשמתך ואולי את חייך אך אני הרוסה בעצמי. הבטן מתהפכת לי, הלב כואב, המחשבות לא מרפות, אין לי מושג מה איתך בטוחה שאתה כועס כי פגעתי בך במילותיי הקשות, פקפקתי באהבתך כל הזמן ואני מתה מתה מתה בלעדיך. הלוואי וניפגש עוד בחיים האלו ואומר לך את כל אשר על לבי, נשמה שלי, לעולם לא אפסיק לאהוב אותך, לעולם. פצעתי את גופי בגלל התסכול, בגלל שהפסקת להיות איכפתי כלפיי וזה עדיין לא הזיז לך, כתבתי לך מילים קשות אך נפגעתי גם בעצמי, לא אדע מנוחה לנפשי עד שתסלח לי. אני שבורה לרסיסים, פגועה עד עימקי נשמתי וכל זה ואני צריכה כוחות כדי להמשיך הלאה. אבל איך ממשיכים? איך? איך? אתה נשוי עם ילדים אני נשואה עם ילדים, ושנינו סובלים מאד מאד מאד.

 

[להבה ירוקה]

אהבה הרסנית

ברוכה הבאה. כמה קשה היה לי לקרוא את הודעתך. הזדהיתי מאד מאד. וזה נוראי. לאהוב מישהו לא פנוי - זה נוראי בעיני. אהבה שמגיעה לתהומות, וכשאת עצמך לא פנויה, המצב עוד יותר מורכב ומסובך. מה אומר לך ליבך? לאיזה כיוון הוא מושך אותך? אל המשפחה שבנית, או אל המאהב? אני מרגישה (מבחינתי כמובן) שהכי קשה הוא איזור הדימדומים, מצב ללא החלטה ברורה - כל עוד שניכם משייטים קצת ביחד וקצת לחוד - תמשיכו לסבול. אולי כדאי לבחור צד, וללכת איתו. לכל צד היתרון והחיסרון שלו. אבל להיות בלי צד בכלל - זה סיוט, ולא פלא שאין לך כוחות.