תגובה למאמר של שלא מרצונו על אלוקים
לפני הכל אני רוצה להבהיר את עצמי: אני דתי עם כיפה סרוגה , גם מתלבט לא מעט - אני לא בא לא לשכנע ולא להחזיר בתשובה , אני לא בטוח שאני מסוגל להתמודד עם כל שאלה , לי עצמי יש שאלות. אבל יש לי איזו שהיא תובנה שרציתי לשתף אותך בה. מדרך כתיבתך אני רואה שהמקום שממנו כתבת את המאמר הוא של כאב גדול כאשר כנראה נולדת לסביבה לא פתוחה , לא מבינה מצמצמת ומגבילה. אתה נשמע לי די רגיש וכנראה נפגעת מהקרובים אליך. קודם כל אני רוצה שתדע שהדבר החשוב ביותר הוא שתשלים עם עצמך והכאב שלך - שתהיה שלם ואמיתי בדרכך ולא משנה מה היא תהיה. חשוב שתבין - יש אנשים מאושרים שהם חילונים , יש דתיים ויש חרדים. לדעתי לא בזה טמון האושר שלך אלא בהשלמה עם חייך ונסיון להתמודד ולהתפתח בכל כיוון שתבחר. הגישה שלך נראית לי נובעת מכאב אישי ולא רק רציונלי ואני אדגים. אם חשבת לייחס רוע לאלוקים , למה לא עשית את זה כבר כששמעת על השואה - (בטח בגיל צעיר) אלא חיכית לכאב האישי שלך? הרי שאלה זאת היא הרבה יותר גדולה?! לצערי כנראה החינוך שקיבלת היה פנאטי יחסית , למדת תורה אבל לא למדת על מהות האמונה בכלל , והכריחו אותך לעשות זאת. ממה שאני למדתי והבנתי - אני יכול להסכים איתך שהרבה ממעשי אלוקים לא מובנים ושכדי להאמין - מה שלא פשוט - צריך להאמין שתכלית מעשיו היא כולה לטובתנו ושלמעשה אנחנו לא מחויבים לא אלא לעצמנו - אם נקיים את דבריו ונרצה בכך - זה יגרום לנו אושר!!! גם בעוה"ז וגם בעולם הבא. אני מציע לך ולכולם לקרוא את ספרי הרמב"ם : שמונה פרקים לרמב"ם , ההקדמה למשנה והלכות דיעות. אם תרצה , אתה או מישהו אחר - אוכל לנסות להפנות אותך אל אנשים שתראה שהם אמנם דתיים אך גם נאורים משכילים ומאושרים ולא חסרים כאלה. אנשים שהם גם רבנים וגם בעלי תואר אקדמי , גם דתיים וגם נהנים מתרבות ומחייהם בכלל. עד כאן. אני מקווה בכל אופן שתבין שלא משנה אם תהיה חילוני - העיקר שתמצא את האושר האמיתי שלך ותממש את עצמך. כל טוב
