אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
לגבי מנהגי אבלות ....
- פותח הנושא דוד YY
- פורסם בתאריך
יהודי פ ש ו ט
New member
מנהגי אבלות
מנהגי האבלות הם ברובם לא בעבור הנפטרים אלא בעבורנו בני משפחתם, שמידת הדין מתוחה עלינו בעקבות מיתתו של קרוב משפחתנו, כפי שאומרת הגמרא: "אמר ר' יוחנן כל שבעה החרב שלופה, משלושים יום ואילך החרב רופפת, אך אינה חוזרת לתערה עד י"ב חודש. למה הדבר דומה? לכיפת אבנים שנתרועעה אחת מהם נתרועעו כלן, ומידת הדין מתוחה כנגד כל המשפחה כל אותה שנה." (ירוש' מ"ק ג' ז).
מנהגי האבלות הם ברובם לא בעבור הנפטרים אלא בעבורנו בני משפחתם, שמידת הדין מתוחה עלינו בעקבות מיתתו של קרוב משפחתנו, כפי שאומרת הגמרא: "אמר ר' יוחנן כל שבעה החרב שלופה, משלושים יום ואילך החרב רופפת, אך אינה חוזרת לתערה עד י"ב חודש. למה הדבר דומה? לכיפת אבנים שנתרועעה אחת מהם נתרועעו כלן, ומידת הדין מתוחה כנגד כל המשפחה כל אותה שנה." (ירוש' מ"ק ג' ז).
../images/Emo45.gif
וכן כתב בספר החינוך מצווה רסד - "משרשי המצוה - מה שכתבתי פעמים הרבה במצות הקודמות כי האדם נפעל כפי פעלותיו שיעשה, כי מהיותו בעל חמר לא יתפעל לדבר בכח עד שיוציא הענינים מן הכח אל הפעל, על כן בבוא אליו ענש מקרה מות באחד מקרוביו אשר הטבע מחיב האהבה להם, תחיבנו התורה לעשות מעשים בעצמו אשר יעוררוהו לקבע מחשבתו על הצער שהגיע אליו, ואז ידע ויתבונן בנפשו כי עונותיו גרמו לו להגיע אליו הצער ההוא, כי השם יתברך לא יענה מלבו ויגה בני איש (איכה ג, לג) כי אם מצד חטאים, וזאת היא אמונתנו השלמה אנחנו בעלי דת יהודית היקרה, ובתת האדם אל לבו ענין זה במעשה האבלות, ישית דעתו לעשות תשובה ויכשיר מעשיו לפי כחו. והנה מצאנו עם זה במצות האבול תועלת רב לבני אדם. והמתחכמים הכופרים המהבילים על דברי העולם ומעשי השם יתברך הנוראים, ישיתו און בלבם הרע, יתלו מות בני איש למקרה הזמן ויחשבו במחשבותיהם הרעים כי מקרה האדם והבהמה מקרה אחד להם, וכמות זה כן מות זה, ועל כן כתבו בספריהם, שישרפו האמלל מי שידאג כלל. ולעקר ולשרש מלבבנו אמונתם זאת הרעה, חיבתנו התורה במצוה זו, מלבד התועלת במה שזכרנו. מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה שיום ראשון הוא דאוריתא והששה דרבנן, ואף על פי שנאמר בתורה (בראשית נ, י), ויעש לאביו אבל שבעת ימים. נתנה תורה ונתחדשה הלכה. ומכל מקום אמרו זכרונם לברכה כי משה רבינו תקן להם לישראל שבעה ימי אבלות ושבעת ימי המשתה. ואמרו זכרונם לברכה (שם כז, א) שאין חיוב האבלות חל עד שיסתם הגולל, כלומר, אחר שכסו גופו של מת בקבר, אבל כל זמן שלא נקבר אין האבל אסור בדבר מכל דברי האבלות, ומפני טעם זה רחץ דוד המלך וסך כשמת הילד קדם שנקבר. ומה שאמרו (שבת קלו, א) שכל שלא שהה שלשים יום באדם אין מתאבלים עליו, לפי שהוא ספק. ובגמרא (שם) אמרו זכרונם לברכה, שאם ידענו בברור ששלמו לו חדשיו שדינו כשאר מתים לענין אבלות, וכן לכל שאר הדברים דינו כאדם שלם. וכן אמרו זכרונם לברכה, שהפורשים עצמם מכל דרכי צבור, וכן המינים והמשמדים והמסורות, כל אלו אין מתאבלים עליהם כלל, שמתתן שמחה היא לעולם ואין זה ענש לקרובים אבל זכות הוא להם, וכל זה מן השרש שכתבתי, ועליהם נאמר (תהלים קלט כא) הלא משנאיך יי אשנא. וכן הממית עצמו לדעת, אין מתאבלין עליו, ובמקומו מתברר כיצד נדע שלדעת הכה את עצמו. וכן מדיני המצוה הדברים שאמרו זכרונם לברכה (מועד קטן כא.) שהאבל אסור בהן ביום ראשון מן התורה, ובשאר הימים דרבנן, ודין שבעה ושלשים, ודין שנים עשר חדש באבלות אב ואם, ודין קריעה, מי הם הקרובים שקורעין ואיזה זמן, וכיצד על הקרובים, וכיצד על אב ואם, ועל מי מקרוביו וממלמדיו ומגדוליו, ועל איזה מקומות חרבנן של ארץ ישראל, ודיני הקרעים ששוללין אתן מיד או לאחר זמן, ודין האשה ששוללת מיד כדי שלא תתבזה, ודין הרגלים שמפסיקין ואינן עולין. ומה שאמרו (שם יט, א), שכל הקובר מתו אפילו שעה אחת קדם הרגל, בטלה ממנו גזירת שבעה, ואם עברו שבעה קדם הרגל ונכנס אפילו שעה אחת תוך שלושים, בטלו ממנו גזרת שלושים, וראש השנה ויום הכפורים דינם כרגלים של פסח, שבועות וסכות. ומה שאמרו (שם כד ב) שאף על פי שאין אבלות בחלו של מועד, קורע אדם על מתו שחיב להתאבל, ודין שמועה רחוקה לאחר שלשים יום, שאין נוהגין אבלות אלא יום אחד, ואינו קורע, שהלכה כרבי מני דאמר הכי בגמרא משקין (שם כ ב); אבל על אביו ועל אמו קורע אפילו בשמועה רחוקה לדעת הרמב"ן זכרונו לברכה (בתורת האדם עמ' סא ב), [ולא] לדעת הרב רבי אברהם ברבי דוד זכרונו לברכה.
וכן כתב בספר החינוך מצווה רסד - "משרשי המצוה - מה שכתבתי פעמים הרבה במצות הקודמות כי האדם נפעל כפי פעלותיו שיעשה, כי מהיותו בעל חמר לא יתפעל לדבר בכח עד שיוציא הענינים מן הכח אל הפעל, על כן בבוא אליו ענש מקרה מות באחד מקרוביו אשר הטבע מחיב האהבה להם, תחיבנו התורה לעשות מעשים בעצמו אשר יעוררוהו לקבע מחשבתו על הצער שהגיע אליו, ואז ידע ויתבונן בנפשו כי עונותיו גרמו לו להגיע אליו הצער ההוא, כי השם יתברך לא יענה מלבו ויגה בני איש (איכה ג, לג) כי אם מצד חטאים, וזאת היא אמונתנו השלמה אנחנו בעלי דת יהודית היקרה, ובתת האדם אל לבו ענין זה במעשה האבלות, ישית דעתו לעשות תשובה ויכשיר מעשיו לפי כחו. והנה מצאנו עם זה במצות האבול תועלת רב לבני אדם. והמתחכמים הכופרים המהבילים על דברי העולם ומעשי השם יתברך הנוראים, ישיתו און בלבם הרע, יתלו מות בני איש למקרה הזמן ויחשבו במחשבותיהם הרעים כי מקרה האדם והבהמה מקרה אחד להם, וכמות זה כן מות זה, ועל כן כתבו בספריהם, שישרפו האמלל מי שידאג כלל. ולעקר ולשרש מלבבנו אמונתם זאת הרעה, חיבתנו התורה במצוה זו, מלבד התועלת במה שזכרנו. מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה שיום ראשון הוא דאוריתא והששה דרבנן, ואף על פי שנאמר בתורה (בראשית נ, י), ויעש לאביו אבל שבעת ימים. נתנה תורה ונתחדשה הלכה. ומכל מקום אמרו זכרונם לברכה כי משה רבינו תקן להם לישראל שבעה ימי אבלות ושבעת ימי המשתה. ואמרו זכרונם לברכה (שם כז, א) שאין חיוב האבלות חל עד שיסתם הגולל, כלומר, אחר שכסו גופו של מת בקבר, אבל כל זמן שלא נקבר אין האבל אסור בדבר מכל דברי האבלות, ומפני טעם זה רחץ דוד המלך וסך כשמת הילד קדם שנקבר. ומה שאמרו (שבת קלו, א) שכל שלא שהה שלשים יום באדם אין מתאבלים עליו, לפי שהוא ספק. ובגמרא (שם) אמרו זכרונם לברכה, שאם ידענו בברור ששלמו לו חדשיו שדינו כשאר מתים לענין אבלות, וכן לכל שאר הדברים דינו כאדם שלם. וכן אמרו זכרונם לברכה, שהפורשים עצמם מכל דרכי צבור, וכן המינים והמשמדים והמסורות, כל אלו אין מתאבלים עליהם כלל, שמתתן שמחה היא לעולם ואין זה ענש לקרובים אבל זכות הוא להם, וכל זה מן השרש שכתבתי, ועליהם נאמר (תהלים קלט כא) הלא משנאיך יי אשנא. וכן הממית עצמו לדעת, אין מתאבלין עליו, ובמקומו מתברר כיצד נדע שלדעת הכה את עצמו. וכן מדיני המצוה הדברים שאמרו זכרונם לברכה (מועד קטן כא.) שהאבל אסור בהן ביום ראשון מן התורה, ובשאר הימים דרבנן, ודין שבעה ושלשים, ודין שנים עשר חדש באבלות אב ואם, ודין קריעה, מי הם הקרובים שקורעין ואיזה זמן, וכיצד על הקרובים, וכיצד על אב ואם, ועל מי מקרוביו וממלמדיו ומגדוליו, ועל איזה מקומות חרבנן של ארץ ישראל, ודיני הקרעים ששוללין אתן מיד או לאחר זמן, ודין האשה ששוללת מיד כדי שלא תתבזה, ודין הרגלים שמפסיקין ואינן עולין. ומה שאמרו (שם יט, א), שכל הקובר מתו אפילו שעה אחת קדם הרגל, בטלה ממנו גזירת שבעה, ואם עברו שבעה קדם הרגל ונכנס אפילו שעה אחת תוך שלושים, בטלו ממנו גזרת שלושים, וראש השנה ויום הכפורים דינם כרגלים של פסח, שבועות וסכות. ומה שאמרו (שם כד ב) שאף על פי שאין אבלות בחלו של מועד, קורע אדם על מתו שחיב להתאבל, ודין שמועה רחוקה לאחר שלשים יום, שאין נוהגין אבלות אלא יום אחד, ואינו קורע, שהלכה כרבי מני דאמר הכי בגמרא משקין (שם כ ב); אבל על אביו ועל אמו קורע אפילו בשמועה רחוקה לדעת הרמב"ן זכרונו לברכה (בתורת האדם עמ' סא ב), [ולא] לדעת הרב רבי אברהם ברבי דוד זכרונו לברכה.
יישר כח !
לא ברור לי החינוך שכתב: ואז ידע ויתבונן בנפשו כי עונותיו גרמו לו להגיע אליו הצער ההוא, כי השם יתברך לא יענה מלבו ויגה בני איש (איכה ג, לג) כי אם מצד חטאים, > הלא זה סופו של כל אדם, אז למה לי לתלות בחטאים, וכי אם לא היו חטאים הוא לא היה מת ? הלא לכל אדם יש קצבה חיים קצובה מראש , וכאשר הוא מת יש צער לאבלים !
לא ברור לי החינוך שכתב: ואז ידע ויתבונן בנפשו כי עונותיו גרמו לו להגיע אליו הצער ההוא, כי השם יתברך לא יענה מלבו ויגה בני איש (איכה ג, לג) כי אם מצד חטאים, > הלא זה סופו של כל אדם, אז למה לי לתלות בחטאים, וכי אם לא היו חטאים הוא לא היה מת ? הלא לכל אדם יש קצבה חיים קצובה מראש , וכאשר הוא מת יש צער לאבלים !
שאלה נכונה , גם אני חשבתי על זה.
אני חושב שהתשובה היא שכל אחד מאיתנו בדרך כלל נפטר מוקדם יותר ממה שאמור היה להיות בגלל חטאיו. וגם אם אין לו חטאים , אז הוא נפטר מהעולם בגלל חטאו של אדם הראשון (כמו שאמרו חכמינו שהיו ארבעה צדיקים ש"מתו בעטיו של נחש" - כלומר שמצד מעשיהם לא היו ראויים למות , אך מתו בגלל חטאו של אדם הראשון). ועל זה אמרו חכמינו במדרש רבה : "זה שאמר הכתוב (משלי י') לא ירעיב ה' נפש צדיק - זה אדם הראשון : שכל הצדיקים שיעמדו ממנו נגזרה עליהם מיתה ואינן נפטרין עד שרואין פני שכינה ומוכיחין אדם הראשון ואומרים לו : אתה גרמת לנו מיתה ! והוא משיבם : אני בידי חטא אחד, ואתם אין כל אחד מכם שאין בידו יותר מארבע עוונות ! ומניין שרואין פני שכינה ומוכיחים אדם הראשון, שנאמר (ישעיה ל"ח) אמרתי לא אראה י-ה בארץ החיים לא אביט אדם עוד עם יושבי חדל, הצדיקים נענשים מיתה על עבירות קלות, שלא יהא אדם הראשון נתפש על ידיהם". (כלומר הצדיקים מאשימים את אדם הראשון שהם מתים בגללו , אבל הוא בא ואומר להם - "אני חטאתי חטא אחד , לכל אחד מכם יש הרבה יותר . . ." אז זה לא רק בגללי. ) כמו כן לפי הקבלה כולנו חלקי נשמתו של אדם הראשון וכשהוא חטא כולנו חטאנו. כך שבזמן האבלות האדם זוכר שהמוות בא על חטא.
אני חושב שהתשובה היא שכל אחד מאיתנו בדרך כלל נפטר מוקדם יותר ממה שאמור היה להיות בגלל חטאיו. וגם אם אין לו חטאים , אז הוא נפטר מהעולם בגלל חטאו של אדם הראשון (כמו שאמרו חכמינו שהיו ארבעה צדיקים ש"מתו בעטיו של נחש" - כלומר שמצד מעשיהם לא היו ראויים למות , אך מתו בגלל חטאו של אדם הראשון). ועל זה אמרו חכמינו במדרש רבה : "זה שאמר הכתוב (משלי י') לא ירעיב ה' נפש צדיק - זה אדם הראשון : שכל הצדיקים שיעמדו ממנו נגזרה עליהם מיתה ואינן נפטרין עד שרואין פני שכינה ומוכיחין אדם הראשון ואומרים לו : אתה גרמת לנו מיתה ! והוא משיבם : אני בידי חטא אחד, ואתם אין כל אחד מכם שאין בידו יותר מארבע עוונות ! ומניין שרואין פני שכינה ומוכיחים אדם הראשון, שנאמר (ישעיה ל"ח) אמרתי לא אראה י-ה בארץ החיים לא אביט אדם עוד עם יושבי חדל, הצדיקים נענשים מיתה על עבירות קלות, שלא יהא אדם הראשון נתפש על ידיהם". (כלומר הצדיקים מאשימים את אדם הראשון שהם מתים בגללו , אבל הוא בא ואומר להם - "אני חטאתי חטא אחד , לכל אחד מכם יש הרבה יותר . . ." אז זה לא רק בגללי. ) כמו כן לפי הקבלה כולנו חלקי נשמתו של אדם הראשון וכשהוא חטא כולנו חטאנו. כך שבזמן האבלות האדם זוכר שהמוות בא על חטא.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.