לגבי נתוח יצירות, פאם במיוחד לשאלתך
פאם כתבת באחת מתגובותיך בפורום הענייני, יכול להיות שאנו מנתחים את היצירות הרבה יותר עמוק מהכותב עצמו ומעלים רעיונות שיכול להיות שהכותב לא חשב עליהם כלל ובכוונים שאולי היוצר לא התכוון להם. ובכן פאם, יכול להיות שיש פעמים שכך הדבר, הרי אנחנו דנים ביצירה וגם הנתוחים האלה תורמים ללמוד על כוונות נסתרות. ראי לדוגמא: השיר של פרח "להיות שדה" אני קראתי ומצאתי בו לפחות 2 אפשרויות לפרוש. וכשאני עצמי קראתי את השיר שלי "הבריחה" טרם פרסמתי אותו מצאתי לו שני כוונים, קרובים אבל שונים. אז כל אחד קורא את היצירה ממקום שלו ומתוך החוויה (הכאב) שלו ולכן הוא יכולה לראות את היצירה ואת המשמעות אחרת. קבלי דוגמא: ביצירה של פרח "להיות שדה" מצאתי פרוש נוסף שלא העליתי בתגובתי בפורום הענייני. שדה חיטה והוא נכנע לרוח, מתכופף ומתרומם. הזכיר את חלום יוסף. בחלומו הופיעות שיבולים שקדו לו קידה וכיו' - זה הביא אותי למחשבה על הדימוי של עם ישראל הנמצא היום במצוקה והיו ימים אחרים פחות טובים ויותר טובים שרגשו עלינו. כמו גלים, באות עלינו תקופות טובות ורעות ואנו מקבלים בכניעה. אנחנו עם שבלי קמח לא תהייה לו תורה. ובהמשך דוּבּר על הקמח. בהמשך, והנה הגויים שאינם עם הספר, חסרים הם תועלת ביחס אלינו (כי אחרי הכל, יש בהן תועלת) אבל תועלתן קטנה בהרבה מהתועלת שלנו שהיא כמעט צורך קיומי - הלחם. ואפשר להמשיך ולפתח את המחשבה, נוכל למצוא עוד. נכון שלא יתכן שפרח התכוונה לכל הפרשנויות ביחד. אבל מהרגע שפרסמה את יצירתה ברבים, היצירה "מותרת" לכולנו (במובן החיובי
. קסנדרה
פאם כתבת באחת מתגובותיך בפורום הענייני, יכול להיות שאנו מנתחים את היצירות הרבה יותר עמוק מהכותב עצמו ומעלים רעיונות שיכול להיות שהכותב לא חשב עליהם כלל ובכוונים שאולי היוצר לא התכוון להם. ובכן פאם, יכול להיות שיש פעמים שכך הדבר, הרי אנחנו דנים ביצירה וגם הנתוחים האלה תורמים ללמוד על כוונות נסתרות. ראי לדוגמא: השיר של פרח "להיות שדה" אני קראתי ומצאתי בו לפחות 2 אפשרויות לפרוש. וכשאני עצמי קראתי את השיר שלי "הבריחה" טרם פרסמתי אותו מצאתי לו שני כוונים, קרובים אבל שונים. אז כל אחד קורא את היצירה ממקום שלו ומתוך החוויה (הכאב) שלו ולכן הוא יכולה לראות את היצירה ואת המשמעות אחרת. קבלי דוגמא: ביצירה של פרח "להיות שדה" מצאתי פרוש נוסף שלא העליתי בתגובתי בפורום הענייני. שדה חיטה והוא נכנע לרוח, מתכופף ומתרומם. הזכיר את חלום יוסף. בחלומו הופיעות שיבולים שקדו לו קידה וכיו' - זה הביא אותי למחשבה על הדימוי של עם ישראל הנמצא היום במצוקה והיו ימים אחרים פחות טובים ויותר טובים שרגשו עלינו. כמו גלים, באות עלינו תקופות טובות ורעות ואנו מקבלים בכניעה. אנחנו עם שבלי קמח לא תהייה לו תורה. ובהמשך דוּבּר על הקמח. בהמשך, והנה הגויים שאינם עם הספר, חסרים הם תועלת ביחס אלינו (כי אחרי הכל, יש בהן תועלת) אבל תועלתן קטנה בהרבה מהתועלת שלנו שהיא כמעט צורך קיומי - הלחם. ואפשר להמשיך ולפתח את המחשבה, נוכל למצוא עוד. נכון שלא יתכן שפרח התכוונה לכל הפרשנויות ביחד. אבל מהרגע שפרסמה את יצירתה ברבים, היצירה "מותרת" לכולנו (במובן החיובי
