לפעמים כמו היום... לפעמים כמו היום את לא מתקשרת. הירהורים על שיחרור ממאסר כפוי של הלב, מ ה ד ה ד י ם בחדרים האטומים של ההגיון. למרחוק נשמע פירפור הצלילים של מיתרי הגעגוע. אהבה אינסופית, חד-פעמית, תהומית, בלתי-אפשרית...
ואני כבר שמחתי לנוכח מעט שיחרור שחשת פתאום..... לי-- תודה!? אין על מה... לא בטוחה שאני שקולה כל כך... יציבה או איתנה.... להפך, נדמה לי שאני מפילה אותנו שוב ושוב... את כאן, נכון?!
אני קוראת מן הכתובים שלך, נוגעת במילים בקצות אצבעותיי מבקשת לחוש רכות השפתיים, שמהן יצאו המילים הרגישות כל-כך, שידעו לבטא מחשבות באופן כה פיוטי וציורי. מזלי שהטבעת חותמך ביומן כמו מפרץ בטוח לעגון בו בכל פעם שהלב מתקשה לשאת את נטל הגעגוע.
