לגופו של עניין

[יוגי בר]

לגופו של עניין

היי לכולם! בואו נעשה סדר בהבנת המושגים שלב שלב (כפי שאני מקבל ומכיר אותם אישית) ונתחיל בהבדלים בין תרבות הגוף ותרגול יוגי(גופני?!) מהי תרבות הגוף? תרבות הגוף היא מסגרת הבאה לפתח את הגוף והשרירים ע"י תנועות (מהירות וחריפות) ותרגילים מכניים. לצורך זה קיימות הרבה שיטות השונות אחת מהשנייה ותכליתן אחת: גוף בנוי לתלפיות. התרגול היוגי שונה לחלוטין: ייעודו במוצהר הוא לא לפתח את הגוף. אלא את המחשב. הדבר מצויין במפורש ע"י כל הכתבים. גוף חזק גמיש ובריא הוא רק הערך המוסף שמתקבל מהתרגול של האסנות. ושוב הפעילות הגופנית היא שונה לחלוטין. בתרגול אסנות יש שני הבטים: ההבט הדינמי- הלא חשוב. וההבט הסטטי- חשיבותו רבה מאוד. ויתרה מזאת, בתרגול היוגי רוכש המתרגל גם שליטה על (ברמה הגופנית) על השרירים הבלתי רצוניים של האורגניזם שלו. זהו סוג של שליטה שאימון בתרבות הגוף לא תקנה לעוסק בה לעולם. המשך יבוא...... בברכה ואהבה יוגי בר

 

[parvati]

שאלה

האם בתוך תרגול של תנוחות יוגה, ההיבט הדינמי באמת אינו חשוב? אני יודעת שאפשר לתרגל בקצב של 10 דקות לתנוחה, ואפשר גם לתרגל בקצב של חמש נשימות לתנוחה. וכל אחד מהאימונים האלה מדגיש סוג אחר של עבודה פנימית. שניהם חשובים (בעיני). ואיך ניתן לקבוע שיש קצב אחד יותר נכון מהשני? אני לפעמים צריכה אימון מהיר יותר, ולפעמים דווקא שהייה ארוכה בתוך התנוחות, מטיבה איתי. מה שחשוב זה בעיקר אם אני מצליחה להיות נוכחת עם התודעה, בכל שבריר שניה מהאימון, בכל קצה של אצבע, בכל הבל נשימה. אם אני ממוקדת וערה עד כדי שיכחת-עצמי... (לפני שאתם רצים לקטול את המשפט האחרון, תקראו אותו שוב...) ההיבט הדינמי כפי שאני מבינה, הכוונה היא למעברים בין תנוחה לתנוחה. לשניות הללו שאנחנו לא בתוך תנוחה, אז איפה אנחנו? ללמוד לצאת מתוך תנוחה, ולהיכנס לתנוחה הבאה, תוך שמירה על חיבור והתבוננות, תוך שמירה על הנוכחות - זהו היבט חשוב מאד בתוך האימון. באילו כתובים, כפי שאתה אומר, מצויין במפורש שהגוף אינו חשוב? אני בינתיים ניתקלתי רק בתיאורים המסבירים את הגוף ככלי המכיל את ה"מחשב" (אני מעדיפה לומר "נשמה" או "רוח" או "נפש") ודווקא על כן כל כך חשוב לאמן אותו, לטפח אותו. לא מתוך איזו גאוותנות פיזית ושיטחית, אלא מתוך הבנה עד כמה, בחיים אילו, בעולם החומר, חשוב לשמור על גוף שעובד בצורה הרמונית. ובנוסף, פגמים ב"מחשב" הלא מתגלים גם דרך הגוף, ודרכו גם ניתן לתקן פגמים אילו. שיהיה לילה טוב

 

[18אבי]

משהו על ההיבטים הסטטיים והדינמיים.

היי יוגי, היי פרווטי. יוגי את הקטע הזה אתה מכיר, עכשו יש לך גם את המקור... הקטע הוא תרגום מתוך "האנטומיה והפיסיולוגיה של היוגה" מאת - מ.מ. גור. יכול להיות שהוא מתאים לרוח הענין. לכל אסנה שני היבטים : דינמי, וסטטי. 1 . ההיבט הדינמי: ישנן תנוחות החיוניות בכדי להיכנס לאסנה או כדי לחזור למצב התחלתי. תנועות אלה איטיות מאד, חלקות, ונטולות טלטול או תנועה פתאומית, ולכן אינן גורמות לעייפות או מאמץ יתר. ואין מאמץ יתר על הנשימה. מצב זה לא נשלט בצורה יזומה\מודעת. בדרך כלל מותר לגוף להתאים את עצמו במהלך התנועה. היבט דינמי זה אינו חשוב כל כך. 2 . ההיבט הסטטי: ברגע שהושג ה"דפוס התנוחתי" יש לשמור עליו לפרק זמן נתון ביציבות, נוחות, וללא מאמץ. ללא פעילות שרירית יתרה או מאמץ כל שהוא באף חלק בגוף. בזמן השהייה באסנה מבוצע ריכוז על השאיפה והנשיפה או הרהור על האוקיאנוס, בכדי להימנע מהפרעות מכל סוג שהוא על ההכרה. ההיבט הסטטי של האסנה חשוב ויעיל מאד והוא זה המקנה לנו את היכולת להפיק ממנה את התועלת המרבית. מאפייני האסנות. להלן שלושה פתגמים קצרים של פאטאנג´לי העוסקים בעקרונות, יעדים, השפעות ואפילו במכאניזם של האסנה. יצוין שוב שהיבטים אלו נוגעים בעיקר להיבט הסטטי של האסנה. סטירה סוקם אסנם. משפט זה נותן לנו מושג על המאפיין העיקרי של האסנה, הוא אומר: אסנה היא זו התורמת ליציבות ונוחות. הכוונה היא כמובן לא רק ליציבות בתנוחה אלא ליציבות הגוף וההכרה כאחד. אפילו אם אנחנו יציבים פיזית באסנה, עדיין יש סיכוי שנישאר בלתי יציבים מבחינה מנטלית, כתוצאה מהפרעות חושיות שונות. רק יציבות של הגוף וההכרה כאחד, מובילה לתחושת "רווחה". ובהמשך, אין זה אומר שכל תנוחה נוחה וקלה להשגה היא אסנה. במקרה הזה תנוחת שינה אמורה להיות האסנה הטובה ביותר, מעצם היותה הקלה והנוחה ביותר. אך מכיוון שהמילה אסנה קשורה יותר למצב ישיבה, וגם ליציבות ותחושת רווחה כללית, מצבים המצביעים על מצב מודע, היא אינה יכולה להיות מצב שינה. לכן "דפוס תנוחתי", ובמיוחד במצב ישיבה, המוביל למצב לקראת יציבות פיזית\מנטלית, ותחושת רווחה כללית, הוא-אסנה. ושוב, הכוונה כאן מתייחסת יותר למצב ישיבה המיועד לתרגול פרנייהמה, וריכוז, מצבים שדורשים מאתנו שהייה ארוכה במצב אחד ללא מאמץ והרגשת אי-נוחות. פראיטנה ש´אטהיליה אנאנה סאמאפטבאים. המשפט הזה מסביר לנו איך אפשר להשיג את המצב שתואר קודם. החלשת\הרפית המאמץ והרהור באין-סוף, הן שתי דרכים להשגת היעד שתואר. במילים אחרות, המצב הרגוע או השהיה חסרת המאמץ באסנה תהפוך את ההכרה חופשית להתחבר לאין-סוף. כשאין בגוף תחושת אי-נוחות, כתוצאה מהקלות ומצב השרירים הרגוע (פחות או יותר…) ההכרה אינה נמשכת לכיוון גירויים חושיים, ולכן יכולה להגות בקלות באין-סוף. זה בהמשך מפחית תהליכים מחשבתיים ומתח מנטלי. כשאדם הופך מורגל ומבוסס באסנה, נותרת כמות קטנה וזניחה של מעורבות הכרתית. כשההכרה מכוונת אל האין-סוף, הסיכוי שיעלה בה גירוי אינו סביר… כעט, ה"הדפוס התנוחתי" נשמר "מתחת" לרמת המודעות. כמובן שמצב זה קשה משהו בשלבים הראשונים אפילו שמקרה של אסנות מדיטטיביות , בגלל התנגדות הגוף עצמו ונטיות השוטטות של ההכרה. מומלץ לאדם לטפח בזמן השהייה בתנוחה,תחושה "אוקיאנית" (מההריאדאנואסאנדנה). תחושה של "כאילו אני רק גל או טיפה באוקיאנוס הרחב". זה יפחית את תשומת הלב המכוונת כלפי המתח העולה בשרירים, מפרקים והגידים. מסורת אחרת ממליצה את ה"פראנהדארן" כאמצעי נוסף. גישה זו נעשית ע"י ההקשבה לשאיפה ולנשיפה, או הרגשת מגע הנשימה בקצה האף. מודעות כזו לנשימה עוזרת לאדם לשכוח מחוסר הנוחות הפיזית במקומות אחרים בגוף, ולהגיע לרגיעה מקסימלית בתנוחה הסופית באסנה. בקיצור, הפחתת המאמץ תקל ותאפשר את תהליך ההרהור באין-סוף, ולהפך… לכן , חוסר המאמץ, הקלילות, היעדר המתח, מינימום פעילות שרירית, והיעדר תהליכים מחשבתיים ע"י הרהור באין-סוף, כל אלה הם מאפייני האסנה. טאטו דוואנדוואנבהיג´אנטה. למעשה זו התוצאה מתרגול האסנה. כאשר מיישמים בתרגול את המאפיינים שהוצגו קודם, אין התנגשות בין שני ההפכים.להפך, הם עובדים בתיאום אחד עם השני. שני הפכים אלו עשויים להיות שני סוגים של דחפים עצביים, כמו דחפים מסייעים ודחפים מעכבים, או פעילות סימפטטית ופאראסימפטטית. הפעילות שרירית-עצבית המבוצעת בצורה חלקה, למשל כיווץ השריר הדו-ראשי והרגעה של השריר התלת-ראשי בזרוע המתרחשת בו-זמנית, עוזרת לכיפוף חלק ומתיחה של מפרק המרפק. סוג כזה של תפקודים קוטביים נפרש בכל מע´ הגוף, ועבודה הרמונית וחלקה של הגוף וההכרה תלויה ביחסי-גומלין נבונים של שני תפקודים מנוגדים כאלה. כך שאם אסנות נעשות בדרך נכונה כפי שצוין מקודם, לא תהיה התנגשות בין המכניזם הקוטבי (הפנימי) .אסנה תביא לאיזון בכל התפקודים הפועלים ביחסי-גומלין. שבת שלום על כולנו. אבי.

 

[יוגי בר]

קטע חשוב עם דינמיקה משלו...

אהלן אבי ותודה. זה בדיוק המקום והעניין לקטע המצויין. אלו דפוסי החשיבה היוגית האוניברסלית שפותחו ע"י הרישים הקדמונים דפוסי חשיבה אלו הם הפלטפורמה החשיבתית החיונית כל כך לתרגול מושלם של אסנות והרבה מעבר להן. ולוואי ויפנימו אותו כולם. בברכה ואהבה יוגי בר

 

[parvati]

הזמנה פתוחה

יוגי בר שלום, לפני שבועיים וחצי בדיוק, הגעתי לשיעור אצלך. רציתי להתוודע לאופן התרגול במרכזי שיווננדה. וזאת לאחר שהצעת בעצמך שתבוא אלי לשיעור, כדי לגלות אולי שהאמת פנים רבות לה. לא הגעת. וסיבותיך עמך. כיוון שלא שאלת אותי, לא אטריח אותך בהתרשמות שלי מאותו שיעור, למרות שקיוויתי שדיון ישיר ואמיתי הוא אחת הסיבות למפגש ביננו, כמובן שאם תחווה שיעור שלי, כפי שהצעת, הבסיס לדיון יהיה רחב פי 2. במקום זה אני חשה באופן כלשהו "מותקפת" על-ידך, באופן מרומז אמנם, אך בהחלט נוכח! ורק בגלל שאני מייצגת בעיניך, את כל מי שאינו תופש יוגה כמוך. כפי שכתבה צ´נדרה, זוהי גישה מערבית מפלגת, רחוקה ממסורת יוגית אמיתית. אני מאמינה כי דיעותינו קרובות מאד, אך ע"פ תחושתי, לא קראת בעיון אמיתי וכן את הדברים שכתבתי פה בשבועיים האחרונים. בקושי התייחסת לנאמר, רק המשכת עם טון-מילים מתנשא ולוחמני-משהו, לקטול את מה שאתה חושב שאני חושבת. אולי תתעכב קצת לקרוא ולהבין את הדברים שכתבתי פה במשך שבועיים. קראתי את דבריך בפורום IOL ונוכחתי - ממהגדרה הלא-מחמיאה שנתת לכל מי שכולל בדיון היוגי את המימד הפיזי (וביניהם פטנג´לי בכבודו ובעצמו) - נוכחתי בתגובה הרגשית החזקה שלך לנושא. למה בעצם? למה אתה כועס על מי שחושב שהגוף והתודעה הם מכלול אחד, ויש לטפח את שניהם. אני יודעת שתשיב לי שאינך כועס, כמובן, אך טון המילים שבחרת, והעובדה שעדיין לא הגעת לשיעור אצלי, נותנים את הרושם, שאתה מתבצר בעמדותיך, כאשר אין למעשה שום צורך בכך. באתי מכוונה טובה, ואני עדיין מחכה שתגיע, רק כדי שכל אחד מאיתנו יעשיר את החוויה היוגית שלו. ייתכן שאין לך עניין להעשיר את החוויה היוגית שלך, אז לכל הפחות, אל תתנגח במי שחושב אחרת ממך. בברכה ואהבה

 

[יוגי בר]

הזמנה

היי פארווטי. ושוב, איני יכול, איני רוצה, וגם אסור לי לשנות את דעתך והרגשתך, ואו לנסות להשפיע על הכרתך. ועל זה גם לא היה הדיון. (ולגבי ההגעה שלי. השארתי לך יותר מהודעה אחת.) ולכן,ובכלל אני תמה, וזאת בלשון המעטה, על קביעותיך הבסיסיות. אז זו זכותך היסודית הבסיסית והראשונית ולעניין: אז את חושבת שונה ממני? שגעון. יופי. מה פה הבעייה? את חולקת עלי בדרכך? מצויין. אין שום בעייה. לא צריכה להיות שום בעייה. אני חולק עליך? זה גם מצויין. וגם כאן אין שום בעייה. ולא צריכה להיות שום בעייה. מי קבע בכלל שאת צריכה לחשוב כמוני. להרגיש כמוני. להתנהג כמוני. ו/או אני כמוך. מי קבע בכלל שבגלל שאת חושבת/מתנהגת/ מרגישה/חווה שונה ממני או שאני חושב/חווה/מרגיש/מתנהג שונה ממך משהו כאן לא בסדר כאן. נהפוך הוא הכל סופר בסדר. ואתייחס רק במלה לתגובות הרגשיות של ההכרה לאשליות המילוליות של המילים . (עסקתי בזה באופן פעיל ב- 25 השנה האחרונות). פ-נט-ס-ט-י. שיהיה לך רק טוב. בברכה ואהבה יוגי בר

 

[parvati]

מרוב הזמנות...

התגובה שלך הייתה באמת צפויה, וזו הסיבה שהתלבטתי אם לומר משהו בכלל. לא קיבלתי הודעות ממך, אך כפי שאמרתי אשמח לארח אותך בשיעור, דבר שיאפשר הבנה מעמיקה יותר של האחר. לא אמרתי שיש בעיה לחשוב אחרת, אלא בדיוק את ההיפך מכך. הבעתי תגובה מודעת לא לאשליה מילולית, אלא לטון ואופי הדברים, אשר לרוב נחבאים בין המילים. מילים הן רק מילים, מעניין בהרבה להקשיב למסרים שבין המילים, שהם לרוב מגיעים ממקום פחות מודע. למקום הזה התייחסה התגובה שלי. וזה נושא מרתק שמעסיק אותי מאד דווקא כמורה ומטפלת ביוגה. שיהיה רק טוב

 

[parvati]

קטע חשוב עם דינמיקה משלו...

שלום אבי, תודה על התייחסותך המפורטת, אוסיף קצת מההבנה שלי את הסוטרות. תרשה לי להשתמש בתרגום לעברית של הסוטרות של פטנג´לי (ע"י אורית סן-גופטה): 46II האסנה - יציבה ונינוחה. 47II האסנה בהרפית המאמץ, ובהתלכדות עם האינסוף. 48II כך - חסינות מפני צמדי הניגודים. מצב ישיבה הוא אידאלי להתרכזות, התבוננות. כדי שאדם יהא מסוגל לשבת שעה נניח, ברווחה, גופו (הפיזי) צריך להיות מסוגל לכך. כלומר, ברכיים נמוכות, כדי שלא ייפול משקל לתוך מפרק הירך, דבר שכשלעצמו הוא כואב לאחר מספר דקות, ובנוסף גורם לרגל להירדם ולעקצץ. הגב שלו, צריך להיות במצב של הרפיה מלאה! בטח תסכים איתי, שבגב עוברים נאדיס מאד חיוניים לתהליך ההתרכזות או הפרניאמה. ועדיף לאפשר להם מעבר חופשי, ולא להתקיל אותם בגב התחתון, או בין השכמות, או בעורף. כדי להשיג גב רפוי צריך ללמוד לעבוד נכון עם הגוף. (רק תינוקות שעוד לא הולכים, יודעים עדיין, לעבוד נכון עם הגוף, הם עוד לא שכחו, כדאי להציץ כיצד תינוק יושב, או מפעיל את רגליו, אני אפרט בהזדמנות בנושא המרתק הזה.) כל תרגול האסנות לא נועד אלא כדי שנוכל למדוט. להוריד מהתודעה העמוסה את המשא הכבד של הגוף, ע"י כך שנלמד אותו להיות קל, חסר-משקל, אני מסכימה בהחלט. אני אישית התחלתי לעשות יוגה, בגלל הוויפאסנה, מאז שהתחלתי לאמן את הגוף, המדיטציה שאני חווה היא מסוג אחר ונהדר. אך כאשר מתרגלים אסנות, מגלים כי כל אסנה בפני עצמה, היא הזמנה למדיטציה. זה לא גורע כלום מעליונותה של פדמאסנה, אך זה מעשיר מאד את מושג המדיטציה. זה מאד מעניין לתרגל התרכזות בתנוחת Adho Mukha Vrksasana, או פרניאמה בתנוחת Parsva Bakasana, וכו´. זה כל-כך יפה! פטנג´לי אומר מאד מעט, מינימליזם טהור. הוא מצביע על חשיבותה של פדמאסנה בתהליך המדיטציה, בלי באמת לומר זאת, הרי יכול היה לומר גם "פדמאסנה - יציבה ונינוחה"... הוא בחר את ה"אסנה" הכללית יותר, ושלח לנו ע"י כך, הזמנה מרתקת במיוחד. ואכן, חבוי במילה "אסנה" המובן של ישיבה. סנסקריט שפה יפה! לבחור ולהבין מכך, שרק פדמאסנה היא חשובה? אך הרי אמר פטנג´לי - "יציבה ונינוחה", וזו הקריצה שלו, כדי ללמד את הגוף, לשבת ברווחה, לא מספיק רק להושיב אותו. צריך לחזק, להגמיש, לשמן מפרקים, להזין כראוי, לטפל יפה במכונה הזו, כדי שהתודעה תהיה חופשיה לערוך את המסע שלה בלי להיטרד ע"י הגוף. כאשר יש מתח הכי קטן ושולי בגוף, מתעכבת הנשימה, וה-Kumbhaka, וההתרכזות. גם אם "נעבוד" חזק על התודעה, כדי שתוכל לספוג את הכאב ואי הנוחות, זה בבחינת "עומס מיותר" עליה. הרי הוא אומר גם "בהרפיית המאמץ", נשמע קל הא? להרפות. מילה כ"כ משומשת. להרפות גב, ולשמור אותו ארוך, ונינוח במשך שעה, בלי לקרוס לשום כיוון. רק גוף חזק, יכול להרשות לעצמו להיות רפוי. אם הירכיים לא חזקות מספיק, הן לא יוכלו לשמש בסיס טוב לגב, בישיבה, והגב ייאלץ לשאת את משקל הראש. גם אם ברמה המודעת, המודט ילמד להתעלם מהכאב והקושי שהם חלק מהאימון ביוגה, עדיין יש שם עומס. ובאשר לסוטרה השלישית המצוטטת, ההסבר שלך ממצה ומאשר את שתי הקודמות לה. באשר לאדון מ.מ.גור, איני מכירה, אך, כאשר אני מתרגלת ע"פ ההנחיות של פטנג´לי, אין לי ספק, שלהשיג יציבות ונינוחות (פיזית ומנטלית) וללא מאמץ, במעבר מאסנה לאסנה, זהו חלק בלתי נפרד מהשהייה באסנה. מצב הגוף והתודעה בכניסה וביציאה מאסנה, משפיע על אופן הביצוע והשהייה בה. לכן ההיבט הדינמי, משפיע מאד על האסנה ועל מהלך התרגול. וכל זה כאמור, לשם הישיבה. גאוני! שיהיה רק טוב, בברכה

 

[ורד בר]

|לא כל כך יפה ולא בת שש עשרה אבל...

אנ´לא בטוחה, ואולי נדמה לי... האם היה כבר המחשב כשהמציאו ת´יוגה? המון אהבה

} ורד

 

[יוגי בר]

מחשב- mind

ורד, שלום רב לך. באמת לא המציאו אז את המחשב (ואולי כן) ובכל זאת, הכוונה היא לתיאור המילה -mind - בבואו של המתרגם אילן ויג לתרגם את ספרו של סוואמי וישנו דיבננדה "ספר היוגה השלם" לעברית, התלבט באמת איזו מילה יאה למילה nind באנגלית. והנה סיפורו ופירושו: למילה מייינד-mind במלונו של אלקלעי מוצאים את הפירושים הבאים: זכרון, שכל, תודעה, משכל, לב, נשמה,רוח, פנים, עולם רוחני, רעיון, רגש,הבנה, חוכמה, דעה, כוונה, רצון, חוות דעת, גילוי לב. ואכן באם נשים לב למרבית המילים יסוד משותף והוא המחשבה. המליה הסנסקריטית manas שהיא מקורה של המילה mind , פירושה הכושר של האדם להשוות, למיין,לחשוב, לשפוט ועוד. וגם כאן באם תשימי לב היסוד המשותף הוא המחשבה. ולכן, ראינו לנכון לקבוע למילה mind מילה עברית חדשה שתענה על הצרכים המיוחדים של ספרנו. לפיכך השתמשנו בשורש ח-ש-ב והספנו לו את התחילית מ, אשר הופכת אותו לשם עצם. מחשב- על משקל מחקר, מחדל, מחצב, וכיוצא בזה. (מתוך הקדמת והערת המתרגם אילן ויג ביחס לתרגום המילה mind בתחילת הספר "ספר היוגה השלם") הערה שלי: מאז תרגום הספר ועד היום חדרה המילה הנהדרת הזאת והפכה לבת בית בשפה העברית בכלל.והיא משמשת מסד ואבן פינה בכל התרבות והספרות הרוחנית בישראל. והתודה אכן מגיעה לאילן ויג. בברכה ואהבה יוגי בר