לגור איתו
ראשית אני פעם ראשוה בפורום הזה, ומשום שאני לא רואה בפורום זה כמתמודד עם משברים בלבד אלא מקום להתייעץ על כל נושא שהוא בזוגיות, אני מקווה להמשיך להיכנס אליו. אז לסיפור שלי: אני בת 24, פרודה כבר שנה וכמה חודשים (אבל זה רק לרקע כללי), גרתי עם הבעל ארבע שנים (מתוכם שנתיים היינו נשואים), לאחר הפרידה ממנו, עברתי כמה חודשים של השתחררות כמו שאומרים עד שנשחפתי לקשר חדש שכיום הוא כבר מעל לשנה. החבר הנוכחי הוא בן 23, והיו לו חברות לפני כן, הייתה לו כבר דירה לבד והוא כיום עצמאי, אך לא חווה את המגורים יחד עם בת זוג לאורך זמן - כמוני. כל ההקדמה הזו חשובה כדי שתבינו את ההתלבטויות שאני והוא מתמודדים איתן. לאחרונה חברי החל לדבר איתי על מעבר לגור ביחד וזה בעקבות תחושות משותפות של שנינו כי הקשר שלנו הוא בעל עתיד רחוק תווך. לי אישית, קשה עם העניין משום החוויה שעברתי כבר, אך אינני מחפשת להשוות אלא יודעת על עצמי שאני זקוקה להמון מרחב אישי ומאוד מפחדת לאבד אותו - שוב.... בעקבות חזרה למגורים משותפים. אני אמרתי לו שבעיניי האידיאלי זה שלכל אחד יש את המקום שלו, וכשרוצים אחד את השני אז נפגשים והדבר אינו סותר את רצינות הקשר. לו קשה מאוד לקבל את זה ואני בהחלט מבינה אותו, כי הוא עוד לא חווה חוויה של מגורים משותפים ורוצה ומרגיש מוכן להתמודד עם העניין. לאחר שחברי לא קיבל את הדעה שלי, ואמר שאם אנחנו רוצים ומתכננים למסד את הקשר שלנו, אנחנו צריכים גם להתמודד מתישהו עם מגורים משותפים, חשתי שההתלבטות שלי קשה עוד יותר. בעקבות התייעצות עם חברותיי החלטתי עם עצמי (ואמרתי לבן זוגי על כך) שאני אתן צ´אנס נוסף למגורים יחד אך תחילה לתקופת ניסיון. הפחדים שיש לי מכך, בין שהם באים מנסיון קודם ובין שלא, הם: א. אני מפחדת לוותר על דברים עקרוניים מידי עבורי ולאבד בכך את עצמי (וזה לפעמים רק עניין של זמן עד שזה קורה) ב. אני מפחדת שלא תהיה לי את הפינה האישית לי בתוך היחד. ג. אני מפחדת מכך שהיחד הוא בגלל שצריך ולא בגלל שרוצים (ובמצב העכשווי אני פשוט מונעת מעצמי מלהתמודד עם זה כי כל מפגש היום הוא מתוך רצון עז של שנינו להיות יחד) ד. אני פחדת שאני אהפוך להיות עבורו בגדר מובן מאליו ולהפיך- הוא עבורי. בקיצור, אני חושבת שכל מי שיקרא את זה יצליח להתחבר מעצמו לחלק מהפחדים והנושאים שהעלתי. אני לא מבקשת נוסחה להצלחה, אני יודעת שאין דבר כזה ואיני מאמינה בזה, יורת מעניין אותי לשמוע על התמודדויות שונות, ודרכים אחרות , נוספות של התמודדויות שלכם, חוויות ולמידות שאתם צברתם בעקבות מגורים עם בן/בת זוג תודה מראש... ומבטיחה להגיב גם לנושאים אחרים....
ראשית אני פעם ראשוה בפורום הזה, ומשום שאני לא רואה בפורום זה כמתמודד עם משברים בלבד אלא מקום להתייעץ על כל נושא שהוא בזוגיות, אני מקווה להמשיך להיכנס אליו. אז לסיפור שלי: אני בת 24, פרודה כבר שנה וכמה חודשים (אבל זה רק לרקע כללי), גרתי עם הבעל ארבע שנים (מתוכם שנתיים היינו נשואים), לאחר הפרידה ממנו, עברתי כמה חודשים של השתחררות כמו שאומרים עד שנשחפתי לקשר חדש שכיום הוא כבר מעל לשנה. החבר הנוכחי הוא בן 23, והיו לו חברות לפני כן, הייתה לו כבר דירה לבד והוא כיום עצמאי, אך לא חווה את המגורים יחד עם בת זוג לאורך זמן - כמוני. כל ההקדמה הזו חשובה כדי שתבינו את ההתלבטויות שאני והוא מתמודדים איתן. לאחרונה חברי החל לדבר איתי על מעבר לגור ביחד וזה בעקבות תחושות משותפות של שנינו כי הקשר שלנו הוא בעל עתיד רחוק תווך. לי אישית, קשה עם העניין משום החוויה שעברתי כבר, אך אינני מחפשת להשוות אלא יודעת על עצמי שאני זקוקה להמון מרחב אישי ומאוד מפחדת לאבד אותו - שוב.... בעקבות חזרה למגורים משותפים. אני אמרתי לו שבעיניי האידיאלי זה שלכל אחד יש את המקום שלו, וכשרוצים אחד את השני אז נפגשים והדבר אינו סותר את רצינות הקשר. לו קשה מאוד לקבל את זה ואני בהחלט מבינה אותו, כי הוא עוד לא חווה חוויה של מגורים משותפים ורוצה ומרגיש מוכן להתמודד עם העניין. לאחר שחברי לא קיבל את הדעה שלי, ואמר שאם אנחנו רוצים ומתכננים למסד את הקשר שלנו, אנחנו צריכים גם להתמודד מתישהו עם מגורים משותפים, חשתי שההתלבטות שלי קשה עוד יותר. בעקבות התייעצות עם חברותיי החלטתי עם עצמי (ואמרתי לבן זוגי על כך) שאני אתן צ´אנס נוסף למגורים יחד אך תחילה לתקופת ניסיון. הפחדים שיש לי מכך, בין שהם באים מנסיון קודם ובין שלא, הם: א. אני מפחדת לוותר על דברים עקרוניים מידי עבורי ולאבד בכך את עצמי (וזה לפעמים רק עניין של זמן עד שזה קורה) ב. אני מפחדת שלא תהיה לי את הפינה האישית לי בתוך היחד. ג. אני מפחדת מכך שהיחד הוא בגלל שצריך ולא בגלל שרוצים (ובמצב העכשווי אני פשוט מונעת מעצמי מלהתמודד עם זה כי כל מפגש היום הוא מתוך רצון עז של שנינו להיות יחד) ד. אני פחדת שאני אהפוך להיות עבורו בגדר מובן מאליו ולהפיך- הוא עבורי. בקיצור, אני חושבת שכל מי שיקרא את זה יצליח להתחבר מעצמו לחלק מהפחדים והנושאים שהעלתי. אני לא מבקשת נוסחה להצלחה, אני יודעת שאין דבר כזה ואיני מאמינה בזה, יורת מעניין אותי לשמוע על התמודדויות שונות, ודרכים אחרות , נוספות של התמודדויות שלכם, חוויות ולמידות שאתם צברתם בעקבות מגורים עם בן/בת זוג תודה מראש... ומבטיחה להגיב גם לנושאים אחרים....
