לגלות סימני אהבה
האמת היא שלא ממש ידעתי למי להפנות את השאלה אז לכן פתחתי הודעה חדשה. הבת שלי בת שנה. מתוקה ומפותחת לכל הדעות. הבעיה היא (ואני לא בטוחה שזו באמת בעיה) שהיא נורא קולית, לטוב ולרע. מצד אחד, היא לא נדבקת אלי ולא בוכה כל פעם שיש אנשים זרים (אלא אם כן אלו אנשים שנראים מפחיד). אין לה כמעט את העניין הזה שנקרא "חרדת נטישה" או "חרדת זרים" ואני יכולה לבוא איתה לכל מקום והיא תשתלב בו יופי ותהנה. מצד שני, לפעמים היא לא ממש מתייחסת אלי. במשפחתון, למשל, כשאני שמה אותה היא אפילו לא מסתכלת אלי היא פשוט הולכת לשחק ואפילו לא עושה לי שלום (כאשר לאבא שלה ואנשים אחרים היא עושה). כמובן שכשהיא עייפה או חולה או סתם במצב רוח לא משהו אז היא רוצה רק אותי אבל בשאר המקרים - מי שבא ברוך הבא... היא נהנית לשחק עם כולם. כמו כן, גם נשיקות וחיבוקים זה משהו ששהיא מחלקת באופן נדיר. אני מתחננת שהיא תתן לי נשיקה והיא מסרבת (היא יודעת מה זה כי לפעמים היא "עושה לי טובה" ונותנת לי אחת). מצד שני, אם אנחנו בחוג עם עוד ילדים היא כן באה אלי מדי פעם ונצמדת אלי וגם אחרי הגן, בדרך כלל, היא רצה אלי ומתרפקת עלי. היא גם עושה לי "טובה" כשאני מבקשת. האם זה פשוט אופי? או שזה משהו שאני צריכה לשים לב אליו. אני רק רוצה לציין שהיא מתקשרת עם כולם מאוד יפה, יש לה חוש הומור והיא יודעת לשחק ולהצחיק הבעיה היא רק בגילויי החיבה והאהבה שלה שמשום מה היא נורא מתקמצנת בהם...
האמת היא שלא ממש ידעתי למי להפנות את השאלה אז לכן פתחתי הודעה חדשה. הבת שלי בת שנה. מתוקה ומפותחת לכל הדעות. הבעיה היא (ואני לא בטוחה שזו באמת בעיה) שהיא נורא קולית, לטוב ולרע. מצד אחד, היא לא נדבקת אלי ולא בוכה כל פעם שיש אנשים זרים (אלא אם כן אלו אנשים שנראים מפחיד). אין לה כמעט את העניין הזה שנקרא "חרדת נטישה" או "חרדת זרים" ואני יכולה לבוא איתה לכל מקום והיא תשתלב בו יופי ותהנה. מצד שני, לפעמים היא לא ממש מתייחסת אלי. במשפחתון, למשל, כשאני שמה אותה היא אפילו לא מסתכלת אלי היא פשוט הולכת לשחק ואפילו לא עושה לי שלום (כאשר לאבא שלה ואנשים אחרים היא עושה). כמובן שכשהיא עייפה או חולה או סתם במצב רוח לא משהו אז היא רוצה רק אותי אבל בשאר המקרים - מי שבא ברוך הבא... היא נהנית לשחק עם כולם. כמו כן, גם נשיקות וחיבוקים זה משהו ששהיא מחלקת באופן נדיר. אני מתחננת שהיא תתן לי נשיקה והיא מסרבת (היא יודעת מה זה כי לפעמים היא "עושה לי טובה" ונותנת לי אחת). מצד שני, אם אנחנו בחוג עם עוד ילדים היא כן באה אלי מדי פעם ונצמדת אלי וגם אחרי הגן, בדרך כלל, היא רצה אלי ומתרפקת עלי. היא גם עושה לי "טובה" כשאני מבקשת. האם זה פשוט אופי? או שזה משהו שאני צריכה לשים לב אליו. אני רק רוצה לציין שהיא מתקשרת עם כולם מאוד יפה, יש לה חוש הומור והיא יודעת לשחק ולהצחיק הבעיה היא רק בגילויי החיבה והאהבה שלה שמשום מה היא נורא מתקמצנת בהם...