סבלנות,אסרטיביות.ואמונה ביכולת לשנות..
אצבעונית,אכן את זקוקה לסבלנות רבה,אבל לא לזמן רב.אם תתמידי מספר ימים,לא יותר,בגישה האסרטיבית שלך כלפי בתך,כשאת דורשת ממנה בצוע (לא בפקודה כמובן..),לא מתווכחת,ומתעלמת ממנה עד שתגיב לבקשתך בצורה חיובית.בתך די מהר ``תשבר``,ותתחיל לשתף פעולה.בעקר כאשר היא תבין שהיא כן יכולה להתמקח/להתווכח עימך על כל דבר,אבל אחר כך.מספר שעות מאוחר יותר.להבנתי,זו עדיין התנהגות טרום התבגרותית,שנוצרה כיוון שהרגישה שהיא יכולה דרך ווכוח,לא רק ``לנצח`` אותך,אלא גם לנווט דברים בבית כחפצה.ולכן שינוי הגישה מצידך,יעזור לך למקם אותה נכונה במערכת המשפחתית. דהיינו,את היא שקובעת,לפי שעה,מה עושים ומתי.כמובן,שומעת אותה, אבל את,את היא הקובעת.כמובן,בגיל ההתבגרות,הספור אחר..