לגרא, יעל ואצבעונית H-)

טיפ-טיפ

New member
לגרא, יעל ואצבעונית H-)



לגרא- הקטע הוא שכל זה התחיל כשהייתי בת 9 ואני אמא שלי ואבא שלי היינו בתאונת דרכים, לא קרה לנו משהו קשה אבל הרופא אמר לי שאם הייתי יושבת כמה סנטימטרים מאיפה שאני יושבת, כלומר באמצע, הייתי נכנסת לתוך השימשה ורוב הסיכויים שהייתי מתה, ובזמן האחרון יש לי פלאשבקים ואני פוחדת לנסוע במכונית, עכשיו זה הכי גרוע כי כשחושבים על זה שיכולתי למות אני הייתי בהלם, זה ממש מפחיד ורוב הזמן אני חושבת על זה ולפני כמה שבועות אני התפוצצתי!! בכיתי שעות, אני בוכה כמעט כל שלושה ימים, כשירדתי למטה עם הכלב שלי אני חיפשתי אנשים שאוכל לדבר איתם והייתי חצי בוכה, ניסיתי להתקשר לחברה הכי טובה שלי לשאול אותה אם היא יכולה לרדת למטה כדי שאדבר איתה היא שאלה אותי מה קרה ואני התחלתי לבכות, אני לא יכולה לדבר על זה. זה יותר מידי קשה לי. ליעל ולאצבעונית- אתן כל כך מתוקות! , אני בת 15. כמעט כל היום אני בבית כדי לעזור להורים שלי, לפנות מדיח ונקות קצת אם יש ליכלוכים כאלה דברים. ניסיתי לדבר עם ההורים שלי על מה שסיפרתי מיקודם והם אמרו `` לא הכל בסדר, אין על מה לדבר `` הרגשתי כל כך לא רצויה אצלם! אני ממש רוצה לעבור דירה, או ללכת לאין שהו אבל אז אני חושבת מה יקרה עם הכלב שלי שבזמנים האלה אני מרגישה שהוא הדבר הכי חשוב לי כי הוא ממש מרגיש את מה שאני מרגישה הוא יודע מתי אני עצובה וכל זה... באמת.. אם אני לא הייתי בבית כל כך הרבה כמו שאני עכשיו אחותי שחוזרת כמעט כל יום מהבסיס שלה שבקריה הייתה מתעללת בו, אני לא רוצה להשאיר אותו לבד בבית הזה. אני לא יודעת מה לעשות, אם אני לא נמצאת בכדי שאחותי תוריד עלי את הכעס, הכלב שלי היה צריך להיות כל יום אצל הוטרינר, מה הקטע בלהתעלל בו, הוא כלב! הוא לא מבין כלום! אבל הוא גם יכול להרגיש כאב! דההה! וההורים שלי לא מאמינים שהיא מתעללת בו, למרות כל הפעמים שהוא היה אצל הוטרינר, הם חושבים שהוא נופל מרוב תעלולים, איך? כל מה שהכלב השמן שלי עושה זה לנחור!! אם יש מישהו שהוא קם בשבילו מהמיטה סתם ככה, זאת אני הוא יעשה בשבילי הכל כי אני עושה בשבילו הכל, אני מפנקת אותו ומאלפת אותו בגלל שהוא עבר 6 בעלים שונים וזה די טראומה בשביל גור. אני פשוט רוצה לעבור דירה!! יש למישהו הצעה? אוהבת אותכם! טיפי.
 

שושי33

New member
טיפ טיפ



קודם כל אני מבינה שקשה לך ואת חושבת כרגע שאף אחד לא מבין אותך ושאת מרגישה כרגע אבודה. אבל למרות הכל תנסי להבין גם קצת את ההורים שלך .בסך הכל גם היו אתך באותה תאונה ואולי גם להם קשה לחזור אחורה בזמן ולשוחח על זה . אולי גם להם זו היתה חוויה טראומטית והם מנסים לשכוח אותה . אני בטוחה שהם אוהבים אותך ודואגים לך . אך זו דרכם להתמודד עם זה . ויש תקופות בחיים ובמיוחד בגילך שחושבים שאך אחד לא מבין אותנו ולא מקשיב לנו ואנחנו בודדים בעולם . אבל התקופה הזו עוברת ואנחנו מתחיליםלראות את הסובבים לנו באור קצת שונה . מה שאני מציעה לך זה שתמשיכי לכתוב לנו כי כשכותבים זה משחרר החוצה דברים שקשה לנו לומר ואנחנו פה נקשיב לך נתמוך בך וניתן לך המון אהבה . ודרך אגב גם לי יש כלב שאספתי לביתי מהרחוב ולפעמים כשלי קשה ועצוב (אני גרושה +2 בנות ) אני פשוט מחבקת אותו וזה יראה קצת טיפשי אבל אני פשוט מספרת לו הכל ומה שטוב שהוא מקשיב מצוין וזה מעולה אז אוהבת ומחבקת אותך שושי .
 
טיפי חמודה



אם היו שואלים אותי על תקופת הגיל הקשה ביותר בחיי ההתבגרות שלי זה הגיל שבו את נמצאת היום. היום אני כמעט בת 30 וכמובן שעברתי בדרך עוד תקופות טיפה יותר קשות. אבל גם אני בגילך הייתי בוכה המון ומרחמת על עצמי וחושבת שאף אחד לא מבין אותי ובטח לא ההורים שלי. הצעתי לך היא, תנסי לקום בבוקר ולהסתכל על הכוס המלאה,לחשוב בצורה חיובית לחשוב שאת קמה בבוקר שהכל נפלא וטוב,לקום עם חיוך ולהשתדל להסתובב איתו במשך כל היום,לעשות עם חברה סתם דברים משוגעים (כמובן בגבול הטעם הטוב) להשתחרר קצת מהמצב רוח הדכאוני שאת שרויה בו. תנסי פשוט לזרום תשתדלי לא לקחת דברים בצורה שלילית,גם אם דברים מאד מעצבנים אותך,פשוט תחליטי שאת מחר לא כועסת. תנסי את זה יום.... ועוד יום... ועוד אחד.... ואולי ההרגשה החיובית תגבר על השלילית. ואם בכל זאת את מרגישה עצובה את יכולה לכתוב לנו ונעודד אותך. חיבוקים ונישוקים אצבעונית :cool:
 

גרא.

New member
כאבך אמיתי,וזועק לעזרה...



טיפ-טיפ,מכתבך,כל כך אנושי ונוגע ללב כדי תחושה,שאת זקוקה להרבה יותר מאשר רק מילים..אבל אני יכול רק לעזור במעט הסבר,והכוונה. ראי,התחושות שאת מרגישה,הפלשבקים,ההמנעות מלנסוע במכונית,הן תופעות אופינייות ולגטימיות אצל כל מי שנפגע בתאונת דרכים.אלה הן תחושות המכונות post-trauma,החוזרות ומופיעות אצל נפגעים כאלה,שלא עברו,מכל מיני סבות, טיפול פסיכולוגי ראשוני,סמוך למועד התאונה.את ``סוחבת`` על גבך את התחושות הללו כבר שש שנים,ומתקשה להתמודד עימן.כאן לא מספיקה עזרה של חברה טובה, אלא מספר פגישות טיפוליות עם פסיכולוג/ית.ע``פ דברייך,כלבך הוא היצור הכי קרוב והכי חשוב לך בבית.דברי אליו,ספרי לו על רגשותייך.הוא תמיד שומע, וכפי שאני יודע מתגובתם של שני כלבי שלי,הוא גם מבין..ותגובותיו עוזרות ותומכות,בכל מצב. טיפ-טופ,לעזוב את הבית לדירה משלך,לא מציאותי,ולא יפתור שום דבר.את צריכה ללמוד להסתגל לתגובתם של הורייך,ושל אחותך.יתכן ששיחה של שתיכן עם פסיכולוג/ית,יכולה לעזור לכן ללמוד לחיות,להבין ולקבל אחת את רעותה.כדאי לנסות.
 
הלוואי ש...



יכולתי לעזור!! את לא יודעת איך אני רוצה לעזור!! אבל אני מחפש(ת) תשןבה ולא מוצא(ת)(היהודים...) אם זה היה קורה לי אני מניחה שהייתי שואלת את החברה הכי טובה שלי מה לעשות.. או שהייתי באה לפורום לשאול.. מה שבטוח!!! אל תעברי דירה!! אני לא יודעת הרבה דברים אבל אני כן יודעת שלברוח זה לא הפתרון!! בעיקר אם הוא כולל לעבור דירה!!! את יודעת מה קורה לרוב הבנות שבורחות מהבית?? הן הופכות לזונות!! בא מישהו ומציע להן להיות דוגמניות ולאט לאט בלי שהן שמות לב..!!! ובקשר לכלב.. אני לא יודעת מה את מרגישה כי אף פעם לא היה לי כלב אבל אני מאמינה לך... בכל מקרה אניממש מצטערת שלא יכולתי לעזור... אבל ראיתי שכל השאר עזרו לך יפה מאוד... ביי יעל..
 
למעלה