לדאוג לאמא

[No name for now]

לדאוג לאמא

בצהריים באמצע הסידורים אמא שלי התקשרה אליי מהעבודה: היא מרגישה לא טוב וביקשה שאני אבוא לקחת אותה כיוון שהיא לא מסוגלת לנהוג. נעזוב את מסכת התלאות שעברתי בדרך, 3 שעות אחרי קבלת הטלפון הגענו הביתה. היא תהיה בסדר והיא רק צריכה לנוח ולא ללכת לעבודה חולה. אבל אני ממש מתחבטת איך זה יראה כשאני אעבור דירה, אחי גר קרוב ואמי חיה אם בן זוג אבל בסופו של דבר אני זו שמוזעקת במקרים כאלה לא עלינו (אולי בגלל שאני הבכורה). זה מאוד מטריד אותי, לאחרונה הוצע לי לעשות relocation למספר חודשים בשיקגו ואחת הסיבות שדחיתי את ההצעה היא העובדה שאני לא בטוחה שיש מי שידאג לאמי. זה מטריד אתכם?

 

[12 ל י א ו ר ה]

אני כותבת לך את דעתי,

עליך לתכנן את חייך כפי שטוב לך, אל תבני את חייך ואת תוכניותיך לפי חייה של אמך, זוהי טעות חמורה, עתה זה הזמן שלך לבנות את חייך ואת עתידך, אסור לאמך להפריע לתוכניות שלך, בנוסף לעובדה שתחמיצי הזדמנויות, יתפתחו בך כעסים על אמך שבגללה החמצת הזדמנויות, אולי אמך אינה ערה לכך, אך זה יחזור אליה בבומרנג, אולי ברגע זה נעים לה שאת מוותרת למענה, אך בשלב מסויים בעתיד, היא תחוש שאת מאשימה אותה שגרמה לך לוותר על תוכניות שאולי היו מקדמות אותך בחיים. לדעתי, תפקיד ההורה אף פעם לא מסתיים, אנו אמורים להיות תמיד בהיכון לכל עזרה שילדינו יפנו אלינו, אל לו להורה לצפות ל"תשלום" עבור זה. לדעתי, אמך לא נהגה נכון כשהתקשרה אליך, בפרט כשיש לה בן זוג, יש מספיק דרכים כדי להגיע הביתה, אפשר לקרוא למונית, לחברה, לקרוב משפחה, מלבד לא להטריד אותך, התפקיד שלך לבנות את חייך, ובזמן שלך, את תמלאי את תפקיד ההורה לילדיך. אמך אמורה לדאוג לעצמה, היא מספיק בוגרת לחיות חיים עצמאיים. את רואה שכבר יש לך מחשבות מטרידות שאולי היית צריכה לקבל את ההצעה לשיקגו, הרי תמיד תקנן בך המחשבה שבגלל אמך אולי הפסדת הזדמנות, מחשבות אלו יכולות להתפתח לכעסים כלפי אמך, על שהקרבת את הקורבן למענה.

 

[No name for now]

אני לא כועסת ואני לא מתחרטת

ראשית ויתרתי על ההצעה לבלות מספר חודשים בשיקגו ממספר סיבות נוספות שלא אפרט, בקצרה העיתוי לא היה מתאים חוץ מזה אני לא עושה חשבון למשפחה כמה עזרתי ואני יודעת שגם לי לא עושים חשבון כמה עזרו לי, ערבות הדדית הבעיה מבחינתי היא הדאגה, אמי לא צריכה שיטפלו בה (לכל היותר עזרה במילוי טפסים בעברית) אבל כל אחד מאיתנו חולה לפעמים, האוטו מתקלקל וכו'

 

[No name for now]

וחוץ מזה

גם רציתי לומר תודה שאת אומרת את זה שבת שלום

 

[הכוכב הרביעי]

שאלות קשות (ומזל שהתשובות פשוטות)

קודם כל, רוב מה שליאורה אמרה נכון. יש מי שידאג לאימך, ואת צריכה לתכנן את החיים שלך על פי הצרכים שלך. זה כמובן לא קשור לכך שאת כן אמורה לעזור לאימך כשהיא מבקשת ואת יכולה. בקטע הזה הגישה שלך של ערבות הדדית היא נכונה, והגישה של ליאורה שהערבות הולכת לכיוון אחד בלבד במורד הדורות מוטעית. הערבות היא הדדית. והיא אמורה להבנות בצורה טבעית. כשמישהו אחד עוזר לשני אז זה יצור באופן טבעי מצב שבו גם השני עוזר לראשון. כשצד אחד מסרב לעזור או לקבל עזרה כשצריך, נוצרת בעיה לשני הצדדים. בכל אופן, אם את מרגישה שלא נח לך לעזור לאמא שלך (או לכל אדם אחר) ברגע זה, מותר לך גם להגיד לא. מותר לך להגיד שאת עסוקה, ושתבואי יותר מאוחר. לפעמים זה מביך, ולפעמים אנחנו התרגלנו בגיל מאד צעיר שאסור להגיד "לא" להורים. זה היה נכון אז כשהיינו קטנים, ופחדנו שאמא תעזוב אותנו כמו שאבא עזב אותנו. עכשיו, מעמדה בוגרת, אפשר לשחרר את ההתניה הזאת, ולהבין שאנחנו יכולים להגיד "לא", בדיוק כמו שאנחנו יכולים להגיד "כן". להבין שעכשיו מערכת היחסים היא בין שני אנשים בוגרים, לפני עשרים שנה המעמד שלכן לא היה שוויוני. היא היתה אומרת ואת היית צריכה לעשות. היא היתה בעמדה של לקבל החלטות ועליה היתה האחריות עליך. היא היתה צריכה לעזור לך, והיא היתה אמורה להגן עליך, והיא היתה אמורה לתמוך בך. עכשיו המעמד כן שוויוני. את יכולה לעזור לה והיא יכולה לעזור לך. את יכולה להגיד לה "כן" או "לא", וכנ"ל היא. את יכולה לתמוך בה בדברים שבהם את טובה, והיא יכולה לתמוך בך בדברים שבהם היא טובה. אבל לך יש את החיים שלך ולה יש את החיים שלה, ושתיכן צריכות להכיר בעובדה הזאת. ככה זה בין אנשים בוגרים. לגבי הרילוקיישן, למיטב זכרוני כשדיברנו על זה מצאנו איזה אלף סיבות לא לעשות את זה, החל מהחורף של אילינוי, דרך החבר (אגב, אם יציעו לו רילוקיישן השיקול של הקריירה שלך יעמוד? אני מקווה מאד שכן), וכלה בעובדה שהבולס והרדסוקס הם תחליף עלוב מאד לכדורגל איכותי. לא זכור לי שדיברנו אז על אמא שלך. בכל אופן, הטיעון שתעברי דירה ותגורי רחוק מאמא הוא לא רלוונטי. כמה רחוק כבר אפשר לגור בישראל, כשתשעים וחמישה אחוז מהאוכלוסיה גרים בטווח של שעה וחצי מתל אביב? נכנסים לאוטו ונוסעים. וכשהאוטו בליסינג זה אפילו לא עולה כסף.

 

[No name for now]

תודה לשניכם

חשבתי על זה עוד בלילה והגעתי למסקנה שליאורה צודקת בהבחנתה והודעתו של הכוכב הרביעי חיזקה את דעתי בנושא אני דואגת יותר מדי

 

[12 ל י א ו ר ה]

אני רוצה להוסיף עוד משהו,

מנקודת מבט של האם/האלמנה. יש נטייה מאד טבעית של אשה שהתאלמנה, כתוצאה מהטראומה של איבוד אדם יקר, בן הזוג, וההפיכה למצב של הורה יחיד, לפחות בתקופה הראשונה, ואח"כ זה נשאר הרגל, להצמיד את הילדים אלינו, מהפחד הלא רציונאלי, לאבד גם את הילדים, פתאום קרה לנו משהו שלא האמנו שיקרה, איבדנו אהוב, והפחד שזה יחזור על עצמו, גורם לנו ל"הכניס אתכם תחת הסינר", צריך להיזהר מזה. אחרי מלחמת יום הכיפורים, כשנוספו אלמנות רבות, אירגנו קבוצות תמיכה בהשתתפות יועצת, אני זוכרת את הדבר הראשון שאמרה לנו: "אל תכניסו את הילדים תחת הסינר" וזה נחרט במוחי, צריך להיזהר, ולהתייחס אל הילדים כמו לילדים רגילים, ואומנם היו אלמנות שמנעו מהילדים אפילו לצאת לטיול עם הכתה, רבות לא נתנו לילדים לזוז מטר מהן, אני הבנתי את הסכנה, נשכתי שפתיים, ואיפשרתי לילדי מה שכל ילד עשה. כשבני יצא למזרח הרחוק לשנה, אלמנות אמרו לי שעלי למנוע זאת ממנו, ואני חשבתי שאין הוא צריך לסבול מהעובדה שהוא יתום, ואם אני דואגת, זו בעייה שלי, ועלי להתמודד עם זה, נכון שכל יום שיערה נוספת הלבינה, כי הוא המשיך במסעותיו חזר ויצא, וחזר ויצא, ואני עם נשיכת השפתיים. הבעיה של אמהות המצמידות את הילדים אליהם, נפוצה גם אצל אמהות חד הוריות שאינן אלמנות, הנטייה לחיות דרך הילדים, במקום להרפות מהם, אני רואה גם כיום, כיצד אמהות חד הוריות נצמדות לילדים, הן בטוחות שמה שטוב להן טוב גם לילדים, זה לא כך, לילדים יש צרכים שונים מאשר לאמהות, ועליהן לדעת להפריד, אתמול הייתי במסיבת סיום בגן של נכדי, הילדים ישבו במעגל, וההורים מאחור, היו ילדים שיצאו מהמעגל וישבו בחיק אמותיהן, כשהאמא מחבקת ומצמידה במקום לשכנע את הילדים לשבת עם חבריהם במסגרת הגן, לא הופתעתי שהיו אלו ילדים לאמהות חד הוריות, אותם ילדים למשפחות עם אמא ואבא, התנהגו בצורה הכי בריאה וטבעית, אמותיהן לא נצמדו אליהם. אין להאשים את אימך, אלא רק להבין אותה. יתכן שהובנתי לא נכון, חובתכם לאמותיכם, כפי שאני כלפי הורי, (טיפלתי בהם כשהיו חולים) אינו פוטר מכם לדאוג להן בשעת הצורך, אין זה נוגד את העובדה שאסור לאמהות להישען על הילדים בצורה שתפריע לחייהם. אני נמצאת תמיד לצידו של בני, והוא יודע שאני שם לכל מקרה בו יזדקק לי, ואני יודעת שאם אזדקק לבני, הוא יהיה שם, אך בין זה לבין הטרדה על בסיס יומיומי, יש הבדל.

 

[No name for now]

אני לא חושבת שהוצמדנו לסינר

אחי ואני מאוד עצמאיים ממש כמו 2 הורינו אין לבלבל את האחריות ההדדית שעליה חונכנו מגיל קטן על ידי משפחתינו אחד כלפי השני בין אם זה כלפי אחי או הגיס של דוד שלי, ל"להיות צמודים לאמא". זה דגם המשפחה השבטי שבמשפחתו של אבי (נפוץ בעדות המזרח) ואני מאוד גאה בעובדה שזה נשמר אני מכירה אנשים שגדלו בבית נורמלי עם 2 הורים והם מתבטלים (בעיניהם כמובן הם מאוד עסוקים) ומצפים מההורים "לבדר אותם" ולממן אותם גם בגיל מבוגר, כל החלטה תלויה בהוריהם והם לא מסוגלים לנתק את עצמם. פשלות בחינוך אפשר לעשות גם עם 2 הורים למרבה הצער

 

[12 ל י א ו ר ה]

לא התכוונתי אליך באופן אישי

סיפרתי את האוירה שהיתה בין חברותי האלמנות. בוודאי שיש כאלו וכאלו, אך התופעות באחוזים מראים את שכתבתי. בהקשר להערתך בעניין השבטי, יש משהו בדברייך, אני באה ממשפחה יוצאת אירופה, קיימת אצלנו הנאמנות והקירבה להורים, אך החל מדרגה שניה במשפחה, החל מבני הדודים, קיים ריחוק כלשהו, נפגשים רק בשמחות, בעלי בא ממשפחה מעדות המזרח, ואצלם קיים קשר חזק יותר, אך ןלא בהכרח בריא יותר, קשר קרוב כ"כ מביא עמו חיכוכים רבים יותר. בהקשר לתופעה זו אצל אמהות חד הוריות, זה מוכח מחקרית.

 

[No name for now]

לא לוקחת אישית כמובן ../images/Emo13.gif

לדעתי בהחלט נתנו עיצה טובה באותה הסדנא מעניין יהיה לשמוע עוד על הנושא אם למישהו יש מראי מקומות הקשורים לנושא