לדבר על הבדידות, אולי זה בכלל מעמיק אותה?

[נדירון מצוי]

לדבר על הבדידות, אולי זה בכלל מעמיק אותה?

אני בוהה במסך וזה מחזיר לי הד של ריקנות. נדמה לי שזה יהיה יותר חם ואנושי מאשר לקחת ספר ליד? לכתוב הרהורים נדושים ושירים שאינם מחדשים דבר ולדחוף אותם למגרה? כל מה שאינו מציאות הוא אשליה. העבר חסר משמעות, העתיד כנ"ל, כוחות כאלה ואחרים ביקום הסובב אותנו, אם יש כאלה, הרי הם מתעניינים בי (בצדק) כמו שאני מתעניין בנמלה שחלפה כאן לפני דקה. אייקון הוא ציור נדוש ולא יותר, מילים הן המכשיר שבעזרתו בני אדם עשו את הפשעים הגדולים ביותר בתולדות האנושות, כולם כחש, הסוואה הונאה, בלבול, ממש כמו כתיבתי כאן עכשיו.

 

[לי בא]

וואו איזו פסימיות

ממש מבאס לקרוא את זה.
צריכה לחשוב על מה שכתבת.
בינתיים רק שאלה, אין לך אף אחד שאתה מעניין אותו?
מישהו שכבר לא תהיה כאן יתגעגע אליך?
מה אתה חושב?
זו כמובן שאלה כללית ולא משהו שמנסה לומר משהו.

 

[נדירון מצוי]

בשום מובן "מקובל" אינני בודד

יהיו רבים שיבכו את מותי, ורבים שיזכרו בי פה ושם. ואני לא רוצה לפרט כרגע, יתכן ואחזור לזה כשאהיה ותיק יותר בפורום. על דרך המשל אני רק יכול לומר שאדם צמא שתונח לפניו ארוחה דשנה בלי שתיה. לא יקבל את הטיעון : "אבל יש לך הכל!"

 

[לי בא]

אתה יודע מה חסר לך?

מה חסר לך כדי שתוכל לומר שיש לך הכל?
אני שאלתי כי לא ברור לי כל כך הפוסט שכתבת,
למילים יש עוצמה, הם מכאיבות וגורמות לאושר בו זמנית, הן לא רק דבר רע, כלי להשחתה.
הכאיב לי הקטע שכתבת על זה שהעבר והעתיד אינם משמעותיים, הם מה שאנחנו, הם אלה שבזכותם אנחנו מי שאנחנו, והם יקבעו את מה שיקרה לנו בעתיד.
יכול להיות שלא הבנתי, אבל הכתיבה הרגישה לי מאוד פסימית.
הבדידות קיימת גם אצל כאלה המוקפים בדורשי שלומם ואנשים שאוהבים אותם. זה סטייק אוף מיינד וכדי לצאת מהתחושה הזאת אנחנו צריכים לשנות את החשיבה ולפעול לכיוון הזה.
איך עושים את זה? הלוואי והיה לי האומץ

 

[מנהלת בניסיון]

עוד מילים על בדידות

בוקר טוב נדירון.
דעתי שונה ממה שכתבת בכל משפט ומשפט.
כתיבתך פה אמיתית וכנה ומשתפת ונוחה לקריאה ומקרבת אליך.
כשאני קוראת אותך פה אני מרגישה את הבדידות קצת פחות

 

[נדירון מצוי]

כוחן של מילים

כל ערב הנכד שלי מוציא את הכלבה שלו לטיול ובדרך נוחת אצלנו לכמה דקות (כן, אני בקשר נהדר איתו). כשהכלבה הקטנה נכנסת היא רצה אלי, מביטה בי במבט מבקש, וכשאני רק מושיט יד היא נשכבת על הגב כדי שאלטף לה את הבטן. אין ביננו מילים, אבל האמת שבמבט שלה, האמת שבתגובה שלי אינם יכולים להתמודד בעוצמתם מול כל כתבי אפלטון. מבט ומגע, יחד ויחס הם המפתח לאושר. אני מניח כל חיי שאם זה נכון לאדם וכלבה זה אמור לבטח להיות נכון גם לבני אדם ואולי אף ביתר שאת. (אחרי זה גם המילים מקבלות עוצמה).

 

[פריאל 12]

כמה יפה אתה מביע את הדברים, נדירון

 

[Heart N Soul]

רגש עמוק מתבטא דרך מילותיך

אתה כתבת ואני הרגשתי.

 

[לי בא]

מסכימה לחלוטין

שנדירון הוא איש נדיר ובהחלט לא מצוי.
כן ירבו כמוהו

 

[נדירון מצוי]

מוקדש בתודה לפריאל, מנהלת ולי בא

תודה לכן על קבלת הפנים הקסומה לה אני זוכה בפורום הזה. החלטתי לתת לכן שיר במתנה, נכנסתי למאגר ואמרתי לעצמי שאני רוצה למצוא משהו בהקשר לנושא הפורום. לא חיפשתי הרבה, אני שולח לכן את השיר הראשון שפתחתי:

ארונית התרופות

הגיע הזמן לעשות כאן קצת סדר
בארונית ההיא אשר בקצה החדר,
מצטברים שם דברים, מוכרח להודות,
צריך להשקיע כאן כמה דקות.

הנה אלה של בוקר להסדיר לחץ דם,
ואלה של ערב לוודא שנרדם.
קצת מאחור מארז אחר
כדי שבבוקר גם אתעורר.
טיפות לעניים
וקרם לידיים
ועוד איזו משחה,
לך תדע עבור מה.
ושוב קופסא וצנצנת
וכתובית לא מובנת,
בקיצור..

לא עברה דקה וזה כבר נמאס,
לנבור בערימות אלה של נאחס,
שומע מאחור רשרוש לא ברור,
פונה לשם לראות מה הסיפור,
רואה חיוך גדול של נכד ונכדה
הנה הם לפני - כדורי חגיגה.

 

[פריאל 12]

מקסים, נדירון

שיהיה יום נפלא

 

[דני דין 79]

חזק !!

 

[נוסעת בזמן אחר]

לגיטימיות של חשיבה אופטימית זהה...

ללגיטימיות של חשיבה שלילית. אין ביקום שום דבר שמצדיק
כיוון זה או השני במאה אחוז.
זה רק עניין של בחירה.
הכל כחש, הסוואה והונאה כל עוד אנחנו מאמינים שכך הדבר.
זה לא משנה אם אתה מול אדם "אמיתי" או מול מסך.
הכל עניין של החלטה ואמונה, כל יום מחדש.