לדודה גרטרוד היתה חווה, איה-איה-או
השבוע גיליתי מה הבעיה העיקרית שלי בנושא הילדים - אני מאד מאד מאד רוצה משפחה, אני פשוט לא רוצה להיות האמא בה. אני מאד פוחדת שהעתיד (לא רק הזיקנה, עוד הרבה לפני) יהיה שומם ומשמים. אין לי יותר מדי חברים גם היום (לא כי אני בלתי חביבה במיוחד, יותר בגלל שיש לי בעיה בארגון זמן וגם כי קשה לי מאד עם אנשים שלא חושבים כמוני בדברים החשובים באמת - זכויות אדם, זכויות בע"ח, הכיבוש, פמיניזם, אחריות אישית וכדומה) ואני ממש לא אשת קריירה דורסנית, שתקדיש את חייה לטיפוס בסולם התאגידים. הכי הייתי רוצה לחיות בחווה אוטרקית-פוליטית-קומונלית (רצוי באירופה, הכי טוב ליד פאריס... אם לא תהיה ברירה אסתפק גם בגליל, לא על אדמות מופקעות), שתאפשר לי לחיות חיים חברתיים ופוליטיים מספקים במיוחד. החווה תורכב מיחידות דיור כמספר חבריה, שבכל אחת מהן יש סלון, מטבח וחדרי שינה. בנוסף, נבנה חדר אוכל, מטבח וסלון גדולים, שיתאימו להסבת כל החברים וגם אורחים מבחוץ. החלקים המרכזיים האלו, בדמיוני, לא יפסיקו לרחוש פעילות – ארוחות שחיתות, הכנת הפגנות, הקראה וניגון של יצירות, דיונים מרתקים, נונסנס הלום-יין, ליבון בעיות, ניסויים בתיבשול, ארגון התרמות למטרות נעלות, הופעות של אנשים שלא מקשיבים להם במיינסטרים וכדומה. בחוץ יהיה גם מקום לחיות עזובות ולכאלו ששוחררו ממעבדות ומחוות-גידול. המון חיות כאלו יהיו לנו. אחד הרעיונות המרכזיים הוא שנייצר לבד את כל מה שאפשר – יהיו לנו שטחים חקלאיים (הם לא צריכים להיות ענקיים – אנחנו מייצרים לעצמנו ולהחלפת מוצרים עם אנשים מבחוץ) בהם נגדל פירות וירקות, תהיה נגרייה בה נייצר רהיטים ואובניים לכלי החרס, תהיה סדנא לתיקון כל-מיני דברים שהתקלקלו, וכרם קטן ליין (בטח יהיו לנו דיונים ארוכים ומתישים בהם נתווכח אם לגדל תרנגולות לביצים ופרות לחלב), יהיה לי טרקטור קטן אתו אחרוש ואזרע. מי שיודע יבשל, ינקה, יעזור לילדים בלימודים... נצרוך בעיקר את המוצרים שלנו ואת אלו שהחלפנו עם אחרים. חלקנו, לפי נטיותיהם, כישוריהם ורצונם, יעבדו בעבודות רגילות או יותר נכון חיצוניות, מהבית או מהמשרד שבעיר. אני מאמינה שצעירים רבים יבואו לעזור לנו לתקופות קצרות תמורת מקום לינה ומזון. נוכל גם לייצר איזשהו מוצר "בוטיק" ולמכור אותו לבורגנים במחיר מופקע. אפשר לבנות צימרים ולשווק "נופש טבעי"... נראה, לפי צרכינו, רצונותינו ומצבנו הפיננסי. נראה לי שתהיה קופה משותפת וגם חשבונות פרטיים – אולי 40% ו-60% אולי אחרת. הקהילה תהיה הטרוגנית – נשים וגברים וקשישים וילדים ותנוקות וחתולים וכלבים ולבנים ושחורים ומזרחים ומערביים ואינטלקטואלים וכאלו-שלא ועובדי-כפיים ומשוררים (לא יהיו: פשיסטים, מתעללים בבעלי-חיים, שונאי-אדם בכלל ונשים בפרט ואנשים רעים). כל אחת ואחד תוכל לבחור את המינון המתאים לה של חיי קהילה כפי שמתאים לה בכל זמן – יהיו מנעולים על הדלתות והסתגרות מדי-פעם תתקבל בהבנה. חשוב שנהיה לא רחוקים מעיר גדולה - שנוכל לצאת, להתאוורר, ללכת לאיבוד בהמון לפעמים. (ואגב, כל זה לא אמור להתנגש באסטתיקה משובחת. איננו קומוניסטים ואיננו מאמינים בהצהרה האידיאולוגית של המראה המוזנח! המקום יהיה יפיפה, בסגנון כפרי-הולנדי-עתיק ויהיה שכיית חמדה למעצבי פנים שיעלו אלינו לרגל!) אולי תהיה פסיכולוגית ויועצת ארגונית שיעזרו לנו להתמודד עם הקשיים הרבים שבצורת החיים הזו. כל מי שירצה יוכל להציג את כישוריו וללמד את המעונינים בכך (בישול, תפירה, ג'אגלינג, עמידת-ידיים, קישוט עוגות, ייחור קישואים, ציור בצבעי-אצבעות, איפור, להתלבש יפה, תיקון נעליים, לכתוב מכתב רשמי, להרגיע תינוק בוכה ועוד ועוד). אולי כדאי לקבוע כמה כללים כדי שנהנה מהחיים האלו: אולי לגבי סקס (למשל שאסור לשכב עם ילדות/ילדי הקהילה עד שהם מגיעים לגיל 23), אולי לגבי התנהגות חברתית (למשל מי שמרים יד על אשתו עף לאלתר). כדאי לראיין את המעונינים להצטרף כדי לוודא שהם מבינים ומקבלים את הרעיונות עליהם מושתת הקהילה – כדאי שמראש יהיו לנו אנשים שמבינים תרומה מהי. המקום יהיה קשישים-פרנדלי, כדי שכל החברים יוכלו להזדקן ולמות שם בכבוד יחסי. ולי יהיה טרקטור צהוב קטן ומשפחה גדולה...
השבוע גיליתי מה הבעיה העיקרית שלי בנושא הילדים - אני מאד מאד מאד רוצה משפחה, אני פשוט לא רוצה להיות האמא בה. אני מאד פוחדת שהעתיד (לא רק הזיקנה, עוד הרבה לפני) יהיה שומם ומשמים. אין לי יותר מדי חברים גם היום (לא כי אני בלתי חביבה במיוחד, יותר בגלל שיש לי בעיה בארגון זמן וגם כי קשה לי מאד עם אנשים שלא חושבים כמוני בדברים החשובים באמת - זכויות אדם, זכויות בע"ח, הכיבוש, פמיניזם, אחריות אישית וכדומה) ואני ממש לא אשת קריירה דורסנית, שתקדיש את חייה לטיפוס בסולם התאגידים. הכי הייתי רוצה לחיות בחווה אוטרקית-פוליטית-קומונלית (רצוי באירופה, הכי טוב ליד פאריס... אם לא תהיה ברירה אסתפק גם בגליל, לא על אדמות מופקעות), שתאפשר לי לחיות חיים חברתיים ופוליטיים מספקים במיוחד. החווה תורכב מיחידות דיור כמספר חבריה, שבכל אחת מהן יש סלון, מטבח וחדרי שינה. בנוסף, נבנה חדר אוכל, מטבח וסלון גדולים, שיתאימו להסבת כל החברים וגם אורחים מבחוץ. החלקים המרכזיים האלו, בדמיוני, לא יפסיקו לרחוש פעילות – ארוחות שחיתות, הכנת הפגנות, הקראה וניגון של יצירות, דיונים מרתקים, נונסנס הלום-יין, ליבון בעיות, ניסויים בתיבשול, ארגון התרמות למטרות נעלות, הופעות של אנשים שלא מקשיבים להם במיינסטרים וכדומה. בחוץ יהיה גם מקום לחיות עזובות ולכאלו ששוחררו ממעבדות ומחוות-גידול. המון חיות כאלו יהיו לנו. אחד הרעיונות המרכזיים הוא שנייצר לבד את כל מה שאפשר – יהיו לנו שטחים חקלאיים (הם לא צריכים להיות ענקיים – אנחנו מייצרים לעצמנו ולהחלפת מוצרים עם אנשים מבחוץ) בהם נגדל פירות וירקות, תהיה נגרייה בה נייצר רהיטים ואובניים לכלי החרס, תהיה סדנא לתיקון כל-מיני דברים שהתקלקלו, וכרם קטן ליין (בטח יהיו לנו דיונים ארוכים ומתישים בהם נתווכח אם לגדל תרנגולות לביצים ופרות לחלב), יהיה לי טרקטור קטן אתו אחרוש ואזרע. מי שיודע יבשל, ינקה, יעזור לילדים בלימודים... נצרוך בעיקר את המוצרים שלנו ואת אלו שהחלפנו עם אחרים. חלקנו, לפי נטיותיהם, כישוריהם ורצונם, יעבדו בעבודות רגילות או יותר נכון חיצוניות, מהבית או מהמשרד שבעיר. אני מאמינה שצעירים רבים יבואו לעזור לנו לתקופות קצרות תמורת מקום לינה ומזון. נוכל גם לייצר איזשהו מוצר "בוטיק" ולמכור אותו לבורגנים במחיר מופקע. אפשר לבנות צימרים ולשווק "נופש טבעי"... נראה, לפי צרכינו, רצונותינו ומצבנו הפיננסי. נראה לי שתהיה קופה משותפת וגם חשבונות פרטיים – אולי 40% ו-60% אולי אחרת. הקהילה תהיה הטרוגנית – נשים וגברים וקשישים וילדים ותנוקות וחתולים וכלבים ולבנים ושחורים ומזרחים ומערביים ואינטלקטואלים וכאלו-שלא ועובדי-כפיים ומשוררים (לא יהיו: פשיסטים, מתעללים בבעלי-חיים, שונאי-אדם בכלל ונשים בפרט ואנשים רעים). כל אחת ואחד תוכל לבחור את המינון המתאים לה של חיי קהילה כפי שמתאים לה בכל זמן – יהיו מנעולים על הדלתות והסתגרות מדי-פעם תתקבל בהבנה. חשוב שנהיה לא רחוקים מעיר גדולה - שנוכל לצאת, להתאוורר, ללכת לאיבוד בהמון לפעמים. (ואגב, כל זה לא אמור להתנגש באסטתיקה משובחת. איננו קומוניסטים ואיננו מאמינים בהצהרה האידיאולוגית של המראה המוזנח! המקום יהיה יפיפה, בסגנון כפרי-הולנדי-עתיק ויהיה שכיית חמדה למעצבי פנים שיעלו אלינו לרגל!) אולי תהיה פסיכולוגית ויועצת ארגונית שיעזרו לנו להתמודד עם הקשיים הרבים שבצורת החיים הזו. כל מי שירצה יוכל להציג את כישוריו וללמד את המעונינים בכך (בישול, תפירה, ג'אגלינג, עמידת-ידיים, קישוט עוגות, ייחור קישואים, ציור בצבעי-אצבעות, איפור, להתלבש יפה, תיקון נעליים, לכתוב מכתב רשמי, להרגיע תינוק בוכה ועוד ועוד). אולי כדאי לקבוע כמה כללים כדי שנהנה מהחיים האלו: אולי לגבי סקס (למשל שאסור לשכב עם ילדות/ילדי הקהילה עד שהם מגיעים לגיל 23), אולי לגבי התנהגות חברתית (למשל מי שמרים יד על אשתו עף לאלתר). כדאי לראיין את המעונינים להצטרף כדי לוודא שהם מבינים ומקבלים את הרעיונות עליהם מושתת הקהילה – כדאי שמראש יהיו לנו אנשים שמבינים תרומה מהי. המקום יהיה קשישים-פרנדלי, כדי שכל החברים יוכלו להזדקן ולמות שם בכבוד יחסי. ולי יהיה טרקטור צהוב קטן ומשפחה גדולה...
