לדורון, הערות בקשר ל-apostrofo:

[מיכי 10]

לדורון, הערות בקשר ל-apostrofo:

לאחר בדיקות - גם בגוגל וגם בספרון הירוק הישן: "אספרנטו השפה הבינלאומית" / ליאו טורנו - מצאתי שיש חוסר עִקביות במיקום של מה שבא אחרי האפוסטרופו.

לא רק שבגוגל במקומות שונים כותבים בצורה שונה (עם או בלי רווח בין האפוסטרופו, ובין המילה או סימן הפיסוק שבאים אחריו), אלא שבתוך אותו ספרון, יש שירים בכל אחת משתי השיטות: זאת שכותבת רצוף, והשנייה (שעד שהערת על כך, דורון, לא שמתי לב לזה), שמשאירה רווח עבור האות החסרה (L aŭ O) בסוף מילה (לפני הפיסוק) או באמצע מילה.

כנראה שלא מקפידים על הוראה זו במיוחד.

(כמו ה"לא פראיירים", שלא מקפידים כיום על הנחיות המסיכות/כפפות ושמירת מרחק מאחרים)...

 

[DoronModan]

החוק ה-16 של אספרנטו

ייתכן שלא מקפידים על זה, ואולי גם לא מאוד קריטי להקפיד על זה, אבל מה שאמרתי נובע כפי שתביני בעצמך מהחוק ה-16 של אספרנטו:
https://eo.wikipedia.org/wiki/Gramatiko_de_Esperanto
La fina vokalo de la substantivo kaj de la artikolo povas esti forlasata kaj anstataŭata de apostrofo.
במיל הartikolo הכוונה לתווית היידוע la. אם מחליפים את התנועה הסופית (שהיא גם הראשונה) של la בגרש, כלומר 'l, במקום la, ובהינתן שאחרי המילה la יש רווח, מכאן נובע שגם אחרי 'l צריך להיות רווח. ככה אני מבין את זה.
ומכיוון שלפתע התעורר בי ספק, חיפשתי בטקסט מקורי של זמנהוף (כי הרי הוא מחליט עלינו), והתבקש לחפש בתרגום שלו להמלט, שם כדי להתאים למשקל מתאים הרבה פעמים לקצר את la, ואכן מצאתי:
Post morto de l’ venkita Fortinbras
La tuta lando de l’ venkita reĝo
Transiris en posedon de l’ venkinto.

וקצת אחרי זה:
Ne! Mi alion timas de l’ fantomo!
En la plej glora temp’ de l’ granda Romo,
הנה כאן: http://www.gutenberg.org/files/37279/37279-h/37279-h.htm

 

[מיכי 10]

תודה על שני הקישורים שהבאת בהזדמנות זו.

על הראשון שמחתי במיוחד, וחבל שלא היכרתי אותו כבר מזמן!

את החוק ה-16 של זמנהוף אני מכירה, כמובן.
גם אני רציתי למצוא טקסט מקורי של זמנהוף, אבל לא ידעתי איפה לחפש, ובמקום זה חיפשתי בספרון הירוק שהזכרתי, כי ידעתי ששם מצוטטים שירים של זמנהוף.

אגב, גם אלדד כתב בשרשור של החידה האחרונה, כותרת בא-ו, ללא רווחים אחרי שני האפוסטרופוי.
יש לי רושם שמעטים האנשים אשר שמים לב לרווח, ומייחסים לכך חשיבות. ואני ממש מתפלאת על עצמי, שהפעם הראשונה שבה הבחנתי בכלל ברווח כזה, היתה בחידה רפ"ט שכתבת, ועוד חשבתי שהרווח נעשה בטעות.

אבל תן לי לפחות את הקרדיט על כך שהבנתי את עניין הרווחים לבד, וכתבתי כבר לעיל - אולי לא שמת לב לכך - ש- ואדגיש עכשיו: "...משאירה רווח עבור האות החסרה (L aŭ O) בסוף מילה (לפני הפיסוק) או באמצע מילה."
באמצע מילה, הכוונה שהרווח אחרי האפוסטרופו נועד עבור ה-a של המילה la.

ho ve! בהזדמנות זוֹ אני רואה שטעיתי לעיל פעמיים:
א. כתבתי (L aŭ O) והתכוונתי לכתוב (A aŭ O).

ב. כתבתי "באמצע מילה", במקום לכתוב "לפני מילה" - כי הרי ה-A שייך רק ליידוע של המילה.

 

[DoronModan]

קבלי קרדיט

ולא שמתי לב לטעויות.

 

[מיכי 10]

קיבלתי בתודה. ובינתיים חשבתי על הגדרה קצרה,

בִּמְקום הצורה המסורבלת שבה כתבתי אתמול.

וההסבר פשוט מאד:
כידוע, זמנהוף התיר סימון של apostrofo, כתחליף - בתנאים מסוימים, למשל בשירה - לאות O המסיימת שם עצם, ולאות A במילת היידוע la.

וההגדרה שעליה חשבתי, ושזמנהוף בוודאי היה מסכים איתה לגמרי:
במקרים של השמטת O או A, יבוא אפוסטרופו בִּמְקום האות שנשמטה,
ויישמר רווח, בַּמָּקום שבו היא היתה אמורה להיות.

 

[DoronModan]

ה'יישמר רווח' זה אולי הבהרה ליתר ביטחון

אבל כשחושבים על זה, זה מובן מאליו, כי אחרי o או a בסוף מילה ממילא יש רווח. למשל la espero = l' espero
אחרי ה-a יש רווח, כך שאם גרש מחליף את ה-a, אז בעצם אין שינוי, אלא אם רוצים להבהיר, שישימו לב שזה לא כמו בשפות ארופיות מסוימות. למשל בצרפתית: l'espoir

 

[מיכי 10]

אז זהו בדיוק, שזה *לא* מובן מאליו, ועובדה שרבים וטובים

לא משאירים את אותו רווח באספרנטו אחרי האפוסטרופו שמחליף את A, אלא כותבים כמילה אחת, כמו בדוגמה שהבאת מצרפתית. l'espero.

אולי זמנהוף היה צריך לציין זאת בפירוש, בתוך הכלל ה-16 שלו!

אבל שוב טעיתי אחה"צ במשהו שכתבתי. והנה התיקון:
בין האפוסטרופו שמחליף את ה-O של שם עצם, והפיסוק שלאחריו, אין לשמור על רווח, אלא לכתוב כך:
!'Ho, mia kor