../images/Emo65.gifרפיאלי, ../images/Emo49.gif על חמש שנים../images/Emo106.gif
ואיחולים לעוד הרבה ימים לבנים של ניקיון איכותי כשלך
באשר לדבריך, (תודה על השיתוף) אני רוצה להגיב ברשותך, ולא מתוך צורך אחר מאשר להסביר את עצמי לחברים שאני אוהבת ומעריכה. התחברתי מאד לקטע הזה:
ראיתי מכורים בתוכנית שזה קידם אותם מאוד בהחלמה האישית שלהם,חישל אותם ועזר להם לגדול למה? משום שמערכת יחסים חיצונית, מאתגרת אותי בדרך להיות אני, אני באמת, בכנות, בפתיחות, לתפוס על חם את המניעים שלי לכל פעולה או לפני כל החלטה. להבחין בין הראש החולה להגיון הבריא ולדעת מי מדבר באותו רגע. כאשר אני לא מסוגלת לכך, וזה מצטייר לי בהרגשה - אז אני פונה לכוח גדול ממני בדמות חברות, עוס"ית, קבוצה, אן איי או כל דבר שאני מאמינה ברצון שלו לעזור לי בהחלמה. כשכתבתי
""...אני לא יודעת לומר שהייתי קרובה לשימוש, אבל זה בהחלט יכול היה להיות מבחינתי תחילתו של תהליך מעידה לולא היה לי איפה להתפרק ועם מי להתעודד,..." התכוונתי בדיוק לזה, לכוח הגדול ממני שדרכו מצאתי את הדרך להתעודד ולפרק את כל המטענים שהיו לי. והיו.. היו כבדים ביותר! התחושות והרגשות האלה לעולם יהיו מנת חלקנו ואין זה חשוב בכלל כמה זמן נהיה נקיים. בכל פעם שלא נהיה אנחנו, שנחבוש מסיכה כזו או אחרת על מנת לרצות מישהו אחר ולבטל את עצמנו, נהיה קרובים לשימוש. אני חושבת שזו בדיוק המשמעות של הצעדים. אני חושבת שאני רוצה להיות כל יום מחדש בצעד אחד, ולא להיות מבינה ויודעת כשאני מתלבטת.. פעם, לא באמת התבלבטתי, החלטתי ונסעתי בלי לחשוב יותר מידי על ההשלכות של הדברים למחרת. הדרך מציעה לנו פשוט להיות מודעים וחשוב מזה - כנים. לראות את המניעים האמיתיים שלנו, לראות את המקורות להרגשה כזו או אחרת או רצון כזה ואחר.. לבדוק, להיות עירניים, ואם אני לא יכולה לעשות את זה לבד, לעולם יהיה לי אם מי להתייעץ בהנחה שאני באמת מיישמת ועוברת לצעד השני. לכן, אני לא חושבת שלמעורבות רגשית יש זמן נכון. שוב, אני מכירה לא מעט אנשים ש"צועדים" שנים ארוכות, אבל מהצד זה נראה לי "כאלאם פאדי".. כאילו, הסם הוחלף בדרך או באן איי... לא זו המטרה לטעמי.. מעבר לזה, אני לא זוכרת שמומלץ בכתב איפה שהוא שלא להיכנס למעורבות רגשית.. אני נוטה יותר לחשוב שהפחד להיכשל שוב הוא בעצם המניע להתבודדות הזו שרבים גוזרים על עצמם, כל אחד מהסיבות שלו. לעומת זה אני מכירה אנשים שאחרי שבעה, שמונה חודשים הפכו להיות מדריכים.. ולכן אי אפשר להכליל.. הצעדים = הפרט. מסורות = הקבוצה. לגבי
"חוסר האונים שלנו בתחילת דרך מזווג זיווגים,שרק שדכן כמו החוסר אונים יכול לשדך.." אם מגיעים מהמקום הזה למערכת יחסים, עדיף באמת שלא לנהל אותה בכלל... כמוך אני מסכימה ש
"אין טריגר חזק יותר שמעורר את האובססיה,הכפייתיות,הצרכים,החסכים,הרצונות,התלות,הריגושים,והרגשות.. " השאלה היא עד כמה אנחנו מודעים ומה אנחנו עושים עם זה. שוב, ימבה
על חמש שנות ניקיון, ועוד יותר על האיכות של חמש השנים התמימות הללו. מאחלת לי הרבה חברים כמוך!!! אוהבים
בברכת שבוע טוב לכולנו, אוהבים
