"The future is not what it used to be"
האמירה הזו היא לפחות בת
שמונים ואני בטוח שהיא מרובת שנים הרבה יותר ועוד עברה במוחו של הניאנדרטל הראשון שנתקל בעדר הומוספיינס
לעיניננו, צריך להבין את האסטרטגיה של הטקטיקה. הפתוגן המאוס הזה הוא כאן להישאר. וכמו שכולנו חטפנו שפעת פעם בחיים, נחטוף לבסוף גם את הדבר הזה.
עיקר המאמץ הוא למנוע הצפה של מערכת הבריאות, שחסרה כח אדם, ציוד ומקום. השיטה להשגת המטרה היא לנסות לשלוט בהתפשטות הוירוס ע"י 'ריחוק חברתי'. השאלה היא אם זו טקטיקה מעשית ולכמה זמן
כמו לכל בעיה, ישנם 3 דרכי פתרון. הראשון, להעלים את הגורם. בעיקרון זה אפשרי, עשו את זה לאבעבועות שחורות, לחצבת. הבעיה שזה יקח לפחות שנתיים אם לא יותר.
השני לנטרל את הגורם. הוירוס ניפלט בהבל פיו של אדם אחד ועובר באויר אל הסובבים אותו. מכאן שיש שלוש דרכים לנטרל. האחד, לחסום את הפליטה שלו מהאדם הנגוע, השני לחסום את הקליטה בקרב הסובבים והשלישי להרחיק בין המדביק למודבק הפוטנציאלי כך שהוירוס לא יגיע מאחד לשני. זה בערך מה ש 'ריחוק חברתי' אמור להשיג.
ויש עוד דרך להתמודד עם בעיה. וזה לחיות איתה. וזה מה שניצטרך לעשות בסופו של דבר עוד חודש או חדשיים. אלא אם נחליט להמשיך בבידוד עד שימצא חיסון, אם בכלל.
הענין הוא זה: ראשית, הריחוק החברתי נותן מענה חלקי בלבד מצד אחד ומשבש מאוד את שגרת החיים.
אני רוצה להאמין שכל אחד מאיתנו מחליף תחתונים פעם ביום. אני מניח שלכל אחד יש לפחות 10 זוגות תחתונים.
כיסוי פה רב שימושי מבד הוא לא יותר יקר או מסובך ליצור מזוג תחתונים והוא, לדעתי הרבה יותר יעיל מריחוק חברתי שביננו, לא ממש מתבצע כהלכה. אני מציץ ב
https://www.flightradar24.com/. טיסה B6391 יצאה מבוסטון לטמפה לפני חצי שעה. טיסה מבולטימור נוחתת. לי זה נראה קרוב חברתי לא רחוק חברתי. על זה מתווספת צפיפות בסופר או בתור למשרד הרישוי
באיזה שהוא שלב נצטרך לחזור לשגרה כלשהיא. כלומר לחיות עם הבעיה. במפציץ האגדי B-24 יש יותר ממיליון וחצי חלקים. במלחמת העולם השניה יצרה פורד אחד כל 63 דקות. כמה קשה ליצר ventilators? ואולי לא קשה. זה רק
יקר מידי לבתי חולים. האם עדיף לשלם על בידוד חברתי במקום להכין כח אדם, מקום וציוד לקליטת זרם המטופלים שממילא יגיעו, לצייד אוכלוסיות פגיעות בהגנה אפקטיבית ובמתן שרותים חייוניים על מנת למנוע מהם חשיפה ובמקביל להפיץ כיסויי פנים מבד לכל השאר?