המצב בארץ לא כ"כ שונה אפילו חמור יותר
ישראל היא מבין המדינות הידועות לשמצה בסחר נשים בעולם המערבי.
יש כאן שלוש בעיות עיקריות:
האחת- ברמה החברתית , הגברים הם המין השולט, החברה היא פטריארכלית כאשר אין הבנה בחברה כזו הן מהגברים והן מהנשים (למרבה הצער) שזנות אינה בחירה, לצערי היא יותר גורל, גורל אכזר ואיום , ממליץ לך לקרוא את המאמרים של ענת גור
http://www.wtc-anatgur.co.il/148457/מאמרים וגם את ספרה "מופקרות", שעוסק בכל ההיבטים של תופעת הזנות בעיקר מהזוית האישית, הפוליטית והחברתית. לא המשטרה אשמה, אלא כולנו אשמים. וחשוב לזכור את זה, הזנות קיימת כי כולנו עיוורים לסבל של הילדה הקטנה שחווה גילוי עריות ואח"כ לזנוה שמשחזרת את הטראומה מכורה לסמים שישככו את הזנות וכך הלאה ממשיכה ליפול למעגל אכזרי של ניצול. אנחנו כולנו כמו הצופים מהצד בשואה המינית הזו. צריך להבין שזנות קיימת כדי לשרת את השליטה הגברית לא חלילה לספק שירותי מין כמו שחושבים בטעות על זה, אלא רק לספק ללקוחות שליטה. (אצל שני המינים, גברים שמנצלים גברים תמורת תשלום, גברים שמנצלים נשים תמורת תשלום). יש כאן קשר של הון-שלטון. המשטרה היא ארגון גברי (למרות שיש בו נשים) שבכל העולם ובעיקר בארץ חושש לגעת בתפ"א לוהטים, קל לעצור את הש.ג. הקורבן , בארץ מותר לעסוק בזנות רחוב, אסור לעסוק בזנות ממוסדת, בסרסורים לא נוגעים פעמיים - בגלל חוסר הכלים של החוק והמשטרה ובתי המשפט וגם כי קיים חוסר דיווח בשל הפחד הקיומי והתלות בו נמצאות הקורבנות של הזנות למול הסרסורים.
השנייה- אין ממש ניסיון , וידע אמיתי כיצד לטפל בשורדות זנות , סליחה, יש ידע כיצד לטפל בשורדות זנות אשר |בדגש|בוחרות לצאת מהמעגל הזה, אין מספיק ניסיון, ידע וכלים כיצד לסייע למי שבתוך המעגל כדי להוציא אותה/ו משם. הרבה פוחדים לגעת בזה, ויתרה מזו, אין ידע, יש המון טאבו ופחד סביב הנושא. אם היה ידע ומספיק מקומות שיקום וטיפול בשורדות,הרי שהיה ניתן להנגיש את השירותים. ואפילו לבצע איתור משיג, (יישוג) , אני יודע שעלם מבצעים זאת לצערי מעט מידי, אך מבצעים זאת .
השלישית - הלכודות בזנות. לרוב מדובר באוכלוסייה קשת יום, חלשה, שהזנות נופלת לרוב על פגיעה מינית קשה וחמורה בילדות, יש הפרעות איישיות שמקשות עליהן לפנות לטיפול ויותר מכך אנשי המקצוע מתייאשים מהר מהטיפול הסיזפי בזה. מי שמגיע\ה לזנות זה לרוב לא מבחירה ולא ממצוקה כלכלית, (כי מי שבמצוקה כלכלית תלך לעבוד בכל דבר רק לא בזנות), אני אומר ואוסיף שמדובר לרוב ב"חתולות רחוב פצועות" שחוו כל כך הרבה דחיות, אכזבות מכל מי שהיה אמור לעזור, להגן, לתמוך ולסייע שהן כבר לא מאמינות באף אחד. והאמת אפשר להבין אותן, לרוב הדמות הראשונית , האם הייתה העדה לפגיעה המינית הקשה, האשימה את הילדה, הוקיעה את הילדה והילדה נפגעת מהפוגע, מהמשפחה, מהחברה שלא מאמינים לה ולא מטפלים בה, היא "נמשכת"\"מושכת" אליה גברים שעתידים לנצלה ולהכניסה לעולם הזנות בדיוק כמו הפוגע, וכך היא חווה פגיעות נוספות, איום על הגוף, הנפש , הסמים, ואפילו על חייה- זהו מעגל אכזרי שכולנו שותפים לו. לעתים הן מגישות תלונות על אלימות של לקוחות , המשטרה אפילו לא פותחת תיקים. המקום המשמעותי שאפשר להתחיל לטפל בבעיות- לצערי הוא בית הכלא לאחר שהן נכנסות אליו בשל עבירות סמים. ואז בשיתוף הרשות לשיקום האסיר מתחיל ונמשך תהליך השיקום בכלא ובקהילה. אבל יש עדיין מעט הוסטלים ייעדים, ולדעתי מדובר בשיקום מאוחר.
בחלום שלי, צריכות להיות מוקמות יחידות והוסטלים בקהילה ומקלטים בקהילה, כאשר כל איש מקצוע - רופא בחדר המיון\במחלקה, עו"ס בכל הסוכנויות, שוטר בכל מקום,, איש מד"א, אשר מזהה זנות יוכל להפנותה ליחידה כזו שקודם יטפלו בגוף, יבצעו גמילה פיזית מסמים ואח"כ יטפלו בטראומות- למה זה לא קורה? הסתכלי בסעיף הראשון לגבי המינים.
הרבה אנשי ונשות מקצוע שאינן מהתחום הזנות מחזיקים בדעות מאןד בעייתיות וסטיגמטיות על זנות. יש מטפלים ו
מטפלות מיניות שמפנים לשירותי זנות, בברה"ן אנשי מקצוע מפנים לזונות, אפילו שמעתי על כמה מקומות ששלחו את המשתקמים לזונה.
תופעה שיש עליה ויכוח נוקב - היא הסרוגייט. .זהו טיפול שישראל מובילה בו ביחס לעולם, הרבה בזכות המימון הנדיב של משרד הביטחון. ויש כאן מסר, "טובי גברינו נפגעו במלחמה, נפגעו באונם ובזיין הלאומי שלנו, לכן צריך לשקם את הזין [נשק] הלאומי וגם הפריון הלאומי, והגבריות הלאומית". בישראל בניגוד למקומות אחרים בעולם, הסרוגייט מחוייבים לאנונימיות מוחלטת, ולא הם נותנים את השירותים אלא בחסות מכונים ומטפלים שעושים על גבם הון תועפות.האם מדובר בזנות? יש על כך ויכוח , חלק טוענים שלא, חלק טוענים שכן. המכונים טוענים שהסרוגייט אינם נפגעים, חלק מהעבודות שעשו בארץ, מראים על פגיעה נפשית דומה אך לא זהה לזנות, דומה בטראומה , שונה כי האנשים המגיעים לסרוגייט לרוב עם יותר כוחות, ולכן יכולים לגייס כוחות ולטפל בעצמם בחוץ.
המעניין הוא שרוב המטפלים המינים מסתדרים טוב בלי סרוגייט, ורוב המקומות הציבורים למעט מטפלת אחת שעובדת במוסד ציבורי וממליצה גם על פנייה לזנות , לא ממליצים ולא מפעילים שירותי סרוגייט. אותה מטפלת טענה פעם בטלויזיה שהיא לא יכולה להפעיל שירותים כאלו במרפאתה בבי"ח ציבורי משום שמדובר בפרוצדורה גדולה ויקרה, בולשיט, אם זו הייתה הבעיה היא יכלה לפתור את זה , כי יש רופא במרפאה שלה, יש הדרכה והיה אפשר להשלים את התקינה או המשכורות שלהם דרך התשלום שמשלם המטופל או הגורם המפנה, הבעיה היא לדעתי אתית, ובית החולים לא הסכים שהיא תפתח בתחומו ותחת אחריותו בית זונות.
