שטויות
אין שום תמונה מוניסטית. מה שאותו ניסוי שהצבעת עליו מראה הוא שיש הצמדה של פעילות נפשית מסוימת (החלטה) לפעילות מוחית מסוימת (כימית ו/או חשמלית), או של אזורים מסוימים במוח, והטענה היא שאותה פעילות במוח נצפתה ע"י הנסיין לפני שהמחליט דיווח על כך שהוא מודע להחלטתו, ומכאן שהמוח הוא שהחליט. אלו כמובן שטויות. כל מה שיש במוח זו פעילות פיזיקו/כימית של מנגנון פיזיקו/כימי, והטענה שיש בפעילות זו החלטה במובן כלשהו, נוגדת את עצם המושגים פיזיקה, כימיה ומנגנון. שום מנגנון פיזיקו/כימי אינו מסוגל לא ליזום פעילות כלשהי ולא לכוון פעילות זו. ואילו לתוצאות הניסוי אפשר למצוא הסברים אחרים. האפשרות הסבירה ביותר היא שהמדידה פשוט אינה מדויקת, כי כנראה יש פער זמן בין ההחלטה עצמה לבין הגעתה לתודעת המחליט, לא כל שכן לתודעת הנסיין. אפשרות אחרת היא שהמחליט משקר, לאו דווקא במזיד (כלומר מוסר אינפורמציה לא נכונה). ואולי יש עוד אפשרויות.
אבל יש תופעות רבות אחרות, שהמכנה המשותף להן הוא עיוות של תפישת המציאות, המתפרשות כתפקודים של המוח שמקורם בהתפתחות האבולוציונית, ז"א מכוונים להשרדות האורגניזם, שבהן כביכול המוח הוא הקובע את מה שהנפש תופשת. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא העיוורון הקוגניטיבי, המכונה גם עיוורון קשבי, שהוא מצב שבו אדם אינו תופס אובייקט המצוי במרכז שדה הראיה שלו, כלומר אינו מודע לקיומו, בשל העדר קשב (תשומת לב) לאותו אובייט עקב קיומם של אובייקטים אחרים המטים את הקשב אליהם. ההסבר לזה הוא שפיזור הקשב בין כל האובייקטים (הרבים) המצויים בשדה הראיה עלול למנוע מהאורגניזם תגובה יעילה לאיומים בסביבתו (כגון טורפים), ולכן המוח כביכול "מסנן" את אותם אובייקטים שהם "לא חשובים" ואז הנפש אינה רואה אותם. אבל גם כאן אנו נתקלים שוב בחומה הגבוהה שהמוח הוא מנגנון פיזיקו/כימי ולגמרי לא ברור איך מנגנון פיזיקו/כימי יכול "לסנן" אובייקטים ולהחליט מה חשוב ומה לא. דמיין רק איך היה נראה העולם שלך אם האייפון שלך היה מחליט פתאום לסנן דווקא את הסלפים הכי יפים שלך.
