בכלל לא זכרתי ש-FORGIVEN נתן לי
את הרעיון שזינה היתה בחבורה כזו, עד שמישהו הזכיר את הפרק ממש לא מזמן. ההבדל בין טארה לזינה כמו שאני רואה אותו הוא שזינה היתה פרועה אבל לא תמימה ולא נגררת. להפך, כפי שאת רואה בסיפור, וגם בסיפורים האחרים שכתבתי, אני חושבת שהיא תמיד היתה אינדיבידואליסטית שעשתה דברים אחרת מכולם, ורצתה לעשות את הדברים בדרכה. אני חושבת שמה שבעיקר מנע ממנה להיות אפילו יותר פרועה הם ליסאוס, שהיה טוב ותמים ושימש המצפון שלה באופן מאד דומה לאופן שגבריאל עושה זאת, בעיקר בעונות הראשונות (והההשוואה ביניהם נעשתה גם בסדרה יותר מפעם אחת - ב-REMEMBER NOTHING ו-FINS, FEMMES AND GEMS זה היה בולט במיוחד - יש להם אפילו צבע ומרקם שיער דומה) וסיירין, שבתור אמא גם שימשה כמצפון ובכל זאת דמות מבוגרת שכמה שזינה מרדה בה, היא חיפשה את אהבתה. ברגע שליסאוס מת ואמא שלה התכחשה לה, לא היה כבר שום דבר שיעצור בה, עד גבריאל.