להאשים
להאשים
קל לנו מאוד להאשים את האחר בבעיות שלנו וכמובן הכי הרבה זה את אלוהים, הגורל, המדינה, קארמה ועוד הרשימה יכולה להיות מאוד ארוכה
הבעיה היא שכאשר אנחנו מאשימים אחרים אנחנו למעשה לא לוקחים אחריות על החיים והמעשים שלנו.
הכי קל זה להאשים הכי קל לומר הוא עשה הוא לקח לי הוא התעמר בי
ושוב יש אינספור דוגמאות לכך.
צריך להבין שאף אחד לא באמת עושה לנו בטח לא בכוונה ולא כדי להרע לנו
אנחנו חושבים כך שמרעים לנו ולא רוצים את טובתנו ולכן אנחנו סובלים אם זה בזוגיות במשפחה במקום העבודה ולמעשה בכל מקום.
כשאנחנו ניקח אחריות על החיים שלנו ונבין שכל אותם אלא בלתפיסתנו באו להרע לנו הם למעשה באו לעשות לנו טובה, שהם באו לעזור לנו בזאת שהם מפנים אצבע לחולשות שלנו, ושכדאי שנתייחס אליהם ברצינות ושנחזק את עצמנו אז הכי קל זה להאשים, משום שהתבוננות פנימית ועבודה פנימית לא תמיד קלים לנו לא תמיד בא לנו להתמודד עם אותם פגמים לא תמיד ולכן אנחנו מפנים אצבע מאשימה כלפי האחר.
זה הכי קל והכי פחות דורש מאיתנו מאמצים אבל הבעיה היא שאנחנו לא מתפתחים ואנחנו בעצם דורכים במקום ואפילו קצת נסוגים, והרבה פעמים אנחנו רק מעכירים יחסים שיש לנו עם אנשים שהם הרבה פעמים מאוד יקרים לנו אנחנו הרבה פעמים נמנעים גם מלפגוש אותם משום שאנחנו מאשימים אותם וחבל.
לכן כשקורה לנו משהו לא נעים מול אדם מסויים במקום להצביע עליו באצבע מאשימה נפנה את אותה אצבע ולא בהאשמה כלפינו עצמנו.
להאשים
קל לנו מאוד להאשים את האחר בבעיות שלנו וכמובן הכי הרבה זה את אלוהים, הגורל, המדינה, קארמה ועוד הרשימה יכולה להיות מאוד ארוכה
הבעיה היא שכאשר אנחנו מאשימים אחרים אנחנו למעשה לא לוקחים אחריות על החיים והמעשים שלנו.
הכי קל זה להאשים הכי קל לומר הוא עשה הוא לקח לי הוא התעמר בי
ושוב יש אינספור דוגמאות לכך.
צריך להבין שאף אחד לא באמת עושה לנו בטח לא בכוונה ולא כדי להרע לנו
אנחנו חושבים כך שמרעים לנו ולא רוצים את טובתנו ולכן אנחנו סובלים אם זה בזוגיות במשפחה במקום העבודה ולמעשה בכל מקום.
כשאנחנו ניקח אחריות על החיים שלנו ונבין שכל אותם אלא בלתפיסתנו באו להרע לנו הם למעשה באו לעשות לנו טובה, שהם באו לעזור לנו בזאת שהם מפנים אצבע לחולשות שלנו, ושכדאי שנתייחס אליהם ברצינות ושנחזק את עצמנו אז הכי קל זה להאשים, משום שהתבוננות פנימית ועבודה פנימית לא תמיד קלים לנו לא תמיד בא לנו להתמודד עם אותם פגמים לא תמיד ולכן אנחנו מפנים אצבע מאשימה כלפי האחר.
זה הכי קל והכי פחות דורש מאיתנו מאמצים אבל הבעיה היא שאנחנו לא מתפתחים ואנחנו בעצם דורכים במקום ואפילו קצת נסוגים, והרבה פעמים אנחנו רק מעכירים יחסים שיש לנו עם אנשים שהם הרבה פעמים מאוד יקרים לנו אנחנו הרבה פעמים נמנעים גם מלפגוש אותם משום שאנחנו מאשימים אותם וחבל.
לכן כשקורה לנו משהו לא נעים מול אדם מסויים במקום להצביע עליו באצבע מאשימה נפנה את אותה אצבע ולא בהאשמה כלפינו עצמנו.