להביא ילד לעולם הזה

[ה ח ת ו ל ו ן]

להביא ילד לעולם הזה

להביא ילד לעולם הזה, מבחינתי זו אכזריות. מה שמצפה לילד שלי (אם הוא יהיה רגיש לסובב אותו בעולמנו) זה סבל, ולא משנה אם אני אעשה הכל כדי שיהיה מאושר. איך אפשר להיות מאושר בעולם שעמוס בכל כך הרבה רוע. (ומי שאומר שניתן להתרכז רק בטוב שילמד אותי).

 

[מלח השמים]

היי

גם אני מרגיש שעדיף לילד שלא להוולד. אך מי שכבר ישנו יכול להתרכז בטוב. ללמוד איך לעשות זאת זה דבר מורכב ותהליך ממושך. זה לא עניין של זבנג וגמרנו. בכל אופן אכתוב נקודה אחת שקראתי פעם- בכל רגע אתה חושב מחשבה אחת וכל מה שנדרש הוא לחשוב ברגע ההווה מחשבה אחת טובה. תגיד לי אתה חתולון, האם אתה מסוגל רק רגע אחד, עכשיו, לחשוב על משהו טוב ? [על משהו טעים, על משהו נעים, על משהו יפה, על משהו משמח. על פרח שראית או על מתנה שקיבלת וכו'] לדעתי אתה יכול. ומכאן הדרך סלולה. ברגע הבא שוב לחשוב רק מחשבה אחת חיובית וכך הלאה....

 

[מלח השמים]

ועוד דבר שקראתי באותו מקום

הרגע נזכרתי, שם הספר, 'כוחו של התת מודע'. לשמוח זהו הרגל כמו לרכב על אופניים. אחרי שמתרגלים לזה זה הולך בקלות.

 

[karnity]

חתולון בוקר טוב...

אני מסכימה איתך - העולם הזה הוא מקום זוועתי להיות בו.. וזה גם אחד מהשיקולים שלי בבחירה שלא להביא ילד לעולם... אבל לפני שנקבל כאן תגובות נזעמות - אבקש ממך להסביר מה הכוונה ב"אכזריות"? ניסיוני בפורום מלמדני כי יתכן שיקראו זאת אימהות מסוימות ויפרשו את דבריך כך או אחרת.... ההסבר לא הרכחי...זו רק בקשה!

 

[karnity]

הרכחי=הכרחי...../images/Emo163.gif

 

[ה ח ת ו ל ו ן]

בנוגע לאכזריות...

עולמנו גדוש בדוגמאות לאכזריות. מספיק לפתוח בעיתונים כדי לראות כמה עולמנו רע. דבר נוסף שצפוי לילדי שעדיין לא נולד (וצפוי לכל מי שחי), זה המוות שלא ניתן לחמוק ממנו. המוות מצפה לכל אחד מאיתנו, ולא השאלה מתי אמות מטרידה אותי. השאלה שמטרידה אותי היא, איך אמצא את מותי. בארצנו יש כמה דרכים למות, ומכוון שאני עושה מילואים קרביים, ולפעמים הסכנה קרובה יותר וברורה יותר למרות שמספר הפעמים שאני נוסע בכביש הוא רב יותר. כשאני קורא על קורבנות רצח ואונס או התעללות וסבל ואני סובל מעצם המחשבה על צורת המוות שהקורבנות המסכנים האלו מצאו את מותם.

 

[נברשת1]

ובכל זאת

כשעושים סקר "האם את/ה מאושר/ת", תמיד עושים איזה סקר כזה לקראת ראש השנה או ביום העצמאות, ואני רואה שרוב האנשים מגדירים את עצמם כמאושרים במידה סבירה. בדרך כלל זה איזה 80% או משהו כזה. ואם רוב האנשים רואים את עצמם כמאושרים, מי אני שאשבור להם ת'מילה?

 

[ה ח ת ו ל ו ן]

לגבי האושר...

השאלה "האם את/ה מאושר/ת?" היא לא רלוונטית משום שהאושר נמצא ברגעים קטנים של החיים והוא משולב ברגעים קשים בחיים שבו האדם סובל, ובתור אדם שעוד לא הביא ילד לעולם, אני שואל את עצמי האם הייתי בוחר לבוא לעולם הזה בידיעה שזה העולם שאני עומד להכנס אליו? האם אני בוחר לחוות את רגעי האושר והסבל שמצפים לי אחרי שאוולד, האם שווה שילדי יחווה זאת? אני יודע שהייתי מוותר על כל רגעי האושר שלי ולא לחוות ולו לרגע גם את רגעי הסבל שלי!

 

[נברשת1]

אבל אם אדם אומר שהוא מאושר

זה בעצם אומר שרגעי האושר עולים בעיניו על רגעי הסבל, ומבחינתו היה כדאי להיוולד.

 

[ה ח ת ו ל ו ן]

אדם מאושר אבל..

האם אותו אדם יכול להבטיח לילדו אושר גם כן? האם אותו אדם יהיה מאושר כאשר ילדו סובל? האם הסיבה להביא ילד היא כדי שהילד יהיה מאושר בעולמנו או כדי שאותו אדם לא ישאר לבד בבגרותו? האם כשאדם מביא ילד הוא חושב לטובת הילד או לטובתו שלו?

 

[נברשת1]

להבטיח אי אפשר כלום

זה הרי לא חוזה והורה לא יכול לשלוט על כל מה שיקרה לילד שלו. אבל נראה לי שהגישה של אדם לחיים מקרינה על ילדו ו"מלמדת" את ילדו איך להתייחס לחיים, אם הגישה שלו פסימית, יש סיכויים שגם ילדו יושפע לכיוון של גישה פסימית יותר לחיים. ההחלטה ללדת ילדים היא החלטה אופטימית ביסודה, האבחנה שלך נכונה, כי היא מבטאת איזו הסכמה בסיסית עם העולם. החלטה לא ללדת ילדים יכולה לבטא חוסר הסכמה בסיסי עם העולם (אם כי לא בהכרח, יש גם סיבות אחרות שיכולות לגרום לאנשים להחליט לא להביא ילדים). אדם לא יכול להבטיח לילדו שמלידתו ועד סוף ימיו יהיה לו טוב, העולם לא בנוי על שלמות אלא על סתירות ופגמים ועל שיטות שונות של הסתגלות לסתירות ולפגמים האלה. ויש כאלה שרואים בדרכי ההסתגלות האלה לסתירות ולפגמים את היופי שבחיי אנוש. (אני ממליצה בהקשר הזה על הספר "החיים: אבידות הכרחיות, ויתורים גורליים" של ג'ודית ויורסט). בקשר לשאלות האחרות שאתה שואל: "האם הסיבה להביא ילד היא כדי שהילד יהיה מאושר בעולמנו או כדי שאותו אדם לא ישאר לבד בבגרותו? האם כשאדם מביא ילד הוא חושב לטובת הילד או לטובתו שלו?" הן נראות לי לא קשורות. אני חושבת שאין טעם לבדוק האם אדם עושה משהו (לא משנה מה) למען עצמו או לא, כי אם נתעמק מספיק נראה שכל דבר שאדם עושה, בלי יוצא מן הכלל, הוא עושה בסופו של דבר למען עצמו. מה שחשוב זה לא אם המניע של ההורה ללדת את הילדים הוא אלטרואיסטי ונאצל או לא, אלא אם באמת טוב לילדים שנולדו או שלא נולדו. אם טובת הילדים היא שמעניינת אותך, אלה השאלות החשובות

 

[ה ח ת ו ל ו ן]

ברור לי שאם אביא ילד

לעולם הזה, אנסה להיות ההורה הטוב ביותר שאני יכול, ואנסה לתת לילד שלי חיי אושר, עד כמה שזה תלוי בי. אני מאד מקווה שילדי יהיה מאושר בחייו ושיהיו לו את הכלים להתמודד עם החלקים הקשים של החיים. כרגע כמו שאני רואה זאת, לא אביא ילד, אבל אני גם יודע שמצב זה יכול להשתנות, ואז אנסה להיות הורה טוב ואופטימי.

 

[משוש30]

השאלה שלי בלי קשר לילד זה האם כל

כך רע לך (ואלו שתמכו בך) בחיים? האם לא ידעת רגעים של אושר גדול ושמחה? האם את מצטערת שנולדת? אני ממש לא מסתכלת על העולם ככה. החיים שלי טובים ומלאים. נכון שהיו ויהיו רגעים קשים ועצובים אבל היה גם כל כך הרבה טוב וכל כך הרבה טוב גם צפוי. בכל מקרה, בעיני, קיבלתי מתנה. אני רק מקווה שגם הילד שלי יהנה מהחיים שלו וידע להעניק ולתת כדי להקל על החיים של אחרים. בעיני מתן חיים זו לא אכזריות אם כי החיים עצמם יכולים להיות אכזריים וזה לא אותו הדבר.