תקן ושפה
הם מונחים שלא יכולים לדור בשלום בכפיפה אחת, אלא אם מדובר בשפות של מכונות למיניהן. כל עוד לא הפכנו להיות ביוניים, אין, ולא יכול להיות תקן לשפה. בשפות מלאכותיות אין יוצאים מן הכלל, ואילו בשפות חיות רוב הכללים הם יוצאים מן הכלל של כללים אחרים. לאקדמיה יש נטיה מדאיגה לנסות לתקנן את העברית תוך הכרזה על "אי חוקיות" של מכמני לשון מרבדים שונים. המדאיג בכך הוא דילול אוצרות הלשון ודילדולה. התגובה הבלתי נמנעת לדילול, בדיוק כמו בעצי פרי, היא פריצת ביטויי עגה חדשים והשתלטותם על הלשון, תחילה המדוברת ובהמשך גם הספרותית. לחיי הביוטים שבדרך.