להוסיף כלים לארגז הכלים של המטפל

nitzano

New member
להוסיף כלים לארגז הכלים של המטפל

קורה שמטפל מגלה שלמרות כל מה שלמד במכללה עדין יעילות הטיפול שלו אינה טובה מספיק. ממטפלים אלו יש המגיעים למסקנה שהכלים שבידייהם אינם מספיקים ולכן עליהם לרכוש כלים נוספים. שמתי לב שרב המטפלים בוחרים להוסיף טכניקות טיפול חדשות כגון נקודות של דוקטור טאן או של מאסטר דונגש ופעמים אף טכניקות שאינן קשורות ברפואה הסינית למשל סו-ג'וק, דיקור יפני, אבל רק מעטים בוחרים להוסיף ידע נוסף ברפואה סינית ולהעמיק ביסודות התיאוריה של הרפואה הסינית או טכניקות אבחון. כלומר הם מתמקדים בהרחבת הידע בטכניקות הטיפול במקום בהעמקת הידע בתיאוריה והאבחון המדוייקים. נתקלתי בגישה הזאת בפורומים השונים של רפואה סינית וגם בשיחות עם מטפלים ותלמידים. מעניין אותי לשמוע האם כאשר אתם אינכם מרוצים מתוצאות הטיפולים, האם תבחרו להוסיף כלי טיפול או לשפר את כלי האבחון. הדעה שלי: אני אישית חושב שיש הרבה שאינני יודע ומכיר ברפואה הסינית ועל כן כאשר אינני מרוצה מתוצאות טיפול אני משער שכלי הטיפול שברשותי (נקודות הדיקור וצמחי המרפא) לא כשלו אלא שהאבחון שלי לא היה מדוייק מספיק. אני נוהג לפתוח ספרים ולחפש היכן טעיתי והיכן יש לי חוסרים על מנת לשפר את רמת האבחון שלי. אני מעדיף להעמיק בתיאוריה ובמיומנויות האבחון מאשר להחליף או להוסיף כלים שלא תמיד הולכים יד ביד עם הרפואה הסינית. לדעתי הוספת כלים רק בגלל שהם עובדים יפה (ולמרות שאינם מסתדרים עם התיאוריה של הרפואה הסינית) היא גישה מעט סימפטומלית לריפוי. אשמח לשמוע דיעות של אנשים בפורום
 

ינוקא1

New member
יש ערך להיצמדות לשיטה

ויש ערך גם להוציא ישן מפני חדש. יש יתרונות לעקשנות והתמדה , ויש יתרונות לחדשנות וגמישות. אני חושב שיש חוכמת רפואה אחת - גלובלית , כוללת. הרפואה הסינית היא חלק בפאזל הזה , הרפואה המערבית היא חלק בפאזל , ההילינג זה חלק בפאזל , כל מיני שיטות תזונה , שיטות פסיכולוגיות וכו' - הכל חלק בפאזל. בסופו של דבר כולן מלמדות אותנו על האדם , ובכולן יש אמת. אינני רואה ערך להיצמדות לחלק אחד בפאזל ולנטישה של השאר מתוך עיקרון. בסופו של דבר הכל זה חלקים מאותה החוכמה - חוכמת הרפואה. לא זו בלבד אלא שלפעמים חלקי הפאזל משלימים זה את זה. אם לא הייתי עוסק בביואנרגיה , לא הייתי מסוגל להרגיש את המרידיאנים הסיניים ! היום ברור לי שהסינים צדקו ואמרו אמת בכך שיש מרידיאנים וצ'י וכו' וכו' דווקא בזכות העיסוק בהילינג. נכון שלפעמים יש סתירות עם הידע המסורתי - על זה אומרים "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". יש לנו שכל והבנה ועלינו לעשות על פיהם. אני בעד להתנסות בכמה שיותר שיטות וטיפולים , ואם יש משהו שמושך אותנו אז ללמוד גם אותו. ההתנסות בדברים אחרים עוזרת לקבל פרופורציה גם על השיטה שלך. חוץ מזה איך אמר אייל גולן על גרושתו : "כמה אפשר לאכול מאותו סטייק אנטריקוט ? לפעמים בא לך פרוסה עם שוקולד !" (זה משפט מגעיל שאני לא מסכים איתו אבל היה נראה לי מצחיק
)
 

nitzano

New member
זה מה שהיית ממליץ למישהו?

מישהו שלמד ידע וטכניקות שעבדו במשך דורות אך משום מה לא עבדו עבורו. האם היית ממליץ לו לחפש שיטה אחרת או קודם כל להעמיק בשיטה שלו ולבדוק מדוע בשונה מדורות קודמים זה לא עבד עבורו. האם היית ממליץ לו לשלוט קודם במה שלמד ורק אחר כך ללמוד משהו חדש או להתפזר וללמוד שיטות רבות מבלי להעמיק באף אחת כראוי (ג'ק אוף אול טרייד...)?
 

ינוקא1

New member
זה עניין של חוש "טעם"

לכל אדם יש דברים שנראים לו נחמדים ו"טעימים" ולעומתם לאדם אחר הם יראו לא מושכים במיוחד. כל חיה יודעת היכן למצוא את האוכל המתאים לה , וכך גם כל אדם יודע בתוכו היכן נמצאת פרנסתו ובאיזה מקצוע. אם כמטפל אז גם באיזו שיטה. (הבעיה שאנחנו מנותקים מעצמינו פעמים רבות , ולכן אנחנו צריכים חיפושים רבים שהם בעצם גילוי העצמי). כל אחד נמשך לדברים מסוימים ולאנשים מסוימים , ולסוגי טיפולים מסוימים. מה שהייתי ממליץ זה פשוט להתנסות ו"לרחרח" כמה שיותר טיפולים ומטפלים ,עד שמגיעים לנקודה בה מרגישים שאנחנו נמצאים במקום שלנו. והכי חשוב זה להאמין שיש יד שמכוונת אותנו אל המקומות הנכונים עבורינו. כשהאדם לא נמצא במקום ובשיטה שלו , הוא ירגיש שמשהו חסר לו , הוא ירגיש שהוא צריך לחפש עוד , הוא יכול להרגיש גם שהוא לא מאמין בשיטה בה הוא מטפל. ממילא הוא ימשיך לחפש שיטות וטכניקות אחרות. אבל כאשר הוא נמצא בשיטה "שלו" , הוא ירגיש שהדבר היחיד שהוא צריך זוהי העמקה ונסיון נוסף בשיטה שלו.
 

shahaful

New member
לטרלי או לינארי

אני חושב שכל הזמן יש להמשיך ללמוד, ולהרחיב את הידיעה. אם בצורה לטרלית של הכרת שיטות, כלים ודרכים חדשות, ואם ע"י העמקה לינארית לתוך השיטה הקיימת. אני חושב ששתי הדרכים ישפרו את יכולתו של המטפל לתת תשובות לבעיות שלפני כן הוא התקשה בהן. העיקר להמשיך לחקור וללמוד
 

nitzano

New member
אין ספק שיש להרחיב לא פחות מלהעמיק

אבל התרחבות לתחומים שמחוץ לתחום שלנו (מחוץ לרפואה הסינית) עלולה למנוע מאיתנו להתמחות בתחום שלנו. אני אישית חושב שאם הכלי שבידי אינו עובד כראוי עלי לבדוק האם אני משתמש בו נכון לפני שאני ממהר להחליפו בפיתרון אחר. השאלה אם היתם ממליצים למישהו שלמד 4 שנים רפואה סינית, וטוען שתוצאותיה אינן מוצלחות כפי שציפה, לעשות בדק בית או דווקא להתחיל ללמוד שיטה אחרת? כבר נתקלתי ברופאים סינים שטוענים שרפואה סינית לא עובדת ולכן הם התחילו ללמוד רפואה קוריאנית, הודית, יפנית או אחרת.
 

ינוקא1

New member
דוגמה מתחום אחר :

בעבר למדתי בישיבות , ועד היום התחום התורני הוא התחום אליו אני יותר "מחובר" - יותר מרפואה סינית ויותר מהכל. אבל הייתי אדם לא בריא , היו לי בעיות בריאות שונות (שחף יכול להעיד גם על כך - הוא טיפל בי באחד השלבים). היתה סתירה בין הדרך אותה למדתי ובה האמנתי כדרך רוחנית טובה , לבין המציאות בשטח - של אדם שמרגיש שהוא במצב לא טוב. וזה לא שלא העמקתי - למדתי קבלה וכו' עוד כבחור צעיר. הייתי צריך לפרוש מהעולם ההוא של הישיבות , לעבור כל מיני דברים , בין השאר גם ללמוד 4 שנים רפואה סינית ,כדי להבין היום את מה שלמדתי אז ולא היו לי הכלים להבין. (בצורה יותר ספציפית - הבעיה שלי היתה שהייתי מנותק לחלוטין מהגוף. היתה לי "רוחניות" ללא קרקוע. בכלל : התורה של עם ישראל הפכה בגלות לתורה שנותקה מהפיזי - כי היינו עם ללא ארץ אלפיים שנה עד שחזרנו הנה.) העיסוק ברפואה סינית וכו' עזר לי להתחבר מחדש לקרקע , לגוף , לפיזי - דרך זה היום אני מסוגל להבין ולמצוא היום באותם טקסטים תורניים את מה שאז ראיתי אך לא הבנתי כי לא היו לי הכלים. מי שחש חוסר התאמה בין ה"תיאוריה" ובין ה"מציאות" - פשוט צריך להבין שהוא לא הגיע עדיין אל המנוחה והנחלה. פשוט צריך להמשיך לחפש. החיפוש יכול להביא אותנו למקומות מאוד שונים מנקודת ההתחלה. הוא יכול להביא אותנו גם אל האוצר שנמצא מתחת לתנור אצלינו בבית. זה לא משנה היכן לחפש , העיקר זה לחפש באמת. לא משנה אם נבחר ביותר העמקה או בשיטות שונות. העיקר זה לחפש. וכאשר מוצאים את הדרך והמקום שלנו - יודעים את זה.
 

nitzano

New member
זאת לא דוגמא כל כך מתאימה לדעתי

למה? כי אני לא מאמין שלימוד רפואה יפנית ישפר את ההבנה שלי של הרפואה הסינית ממש כמו שאני לא מאמין שלימוד ביולוגיה ישפר את כישורי במתמטיקה. זה אולי יתרום לי לשלמות כלשהי בהבנה אבל זה לא ישפר לי את המיומנות. אולי אנסה זאת עם דוגמא אחרת. בוא נגיד שמישהו למד טניס והוא רוצה להיות טניסאי טוב אך המיומנות שלו בחבטות הגשה לא טובה. האם תגיד לו לבחון מדוע חבטות ההגשה שלו לא טובות או שתשלח אותו ללמוד טניס שולחן או אולי דווקא כדורגל כי זה יעשה אותו ספורטאי יותר שלם? האם תמליץ למי שהלך והשקיע בלימוד שח-מט אך משום מה הישגיו במשחקים אינם טובים, לעזוב את השחמט וללכת ללמוד דמקה כי זה ירחיב את הבנתו בתחום המשחקים ויתן לו יותר סיכויים לנצח במשחקים? בהנחה שהוא אוהב מאד את השחמט ופיסל בעצמו את כל הכלים ןנהנה לשחק במשחק ואף רוצה לשחק טוב יותר לקום ולעזוב את השחמט עבור שש-בש על מנת לשפר את מיומנותו בשחמט? לדעתי אתה לא בדיוק דוגמא מתאימה מכיוון שלדבריך זנחת את הרפואה הסינית ואתה עוסק במשהו שונה לחלוטין ואנרגטי. כלומר במחינתך אין שום בעיה לעזוב הכל ולהמשיך הלאה. אני יכול לומר לך מנסיוני באמנויות לחימה, שאחרי כמה שנים טובות של אימונים עדיין לא הייתי מרוצה מהמיומנות שלי. היתי צריך לבחור באחד משני פתרונות, לשנות למשהו אחר או פשוט להמשיך במה שלמדתי. רק היום לאחר 20 שנות נסיון אני רואה שהבחירה שלי להמשיך במוכר הביאה אותי להישגים. מדוע? מכיוון שגונג פו (מיומנות הנרכשת דרך השקעת זמן ומאמץ) רוכשים רק כאשר מחשלים את המתכת פעם אחר פעם אחר פעם ללא הפסקה ולא על ידי שינוי. קודם רוכשים את המיומנות הבסיסית, אחר כך משפרים אותה לכדי שלמות ואומנות (כמה עשרות שנים) ורק בסוף ניגשים ללמוד את השונה ואת השינוי. המורה שלי נהג להשוות את זה להרתחת מים. אם לוקח 2 דקות להרתיח קומקום מים אבל אתה מחמם את המים רק דקה ולאחריה נותן להם להתקרר מספר דקות ואז שוב מחמם לדקה, ושוב נותן להתקרר........ לעולם לא תרתיח את המים למרות שסך הדקות עולה על 2 דקות. מדוע? מכיוון שצריך לחתור לנקודת השינוי בעקביות. אני רואה שאני בדיעת מיעוט. מעניין
 

shahaful

New member
אני מבין את הנקדות מוצא שלך

היא מאוד סינית!!! כאחד שבמשך 10 שנים עסקתי רק ברפואה סינית ורק בגזעים וענפים ברפואה הסינית, אני יכול להגיד לך שלימודי הרפואה היפנית, אכן בנקודות מסוימות, שיפרו את הבנתי ברפואה סינית. בסה"כ הרפואה היפנית שאובה מתוך הסינית. גם לימודי שיטת האיזון של דר' טאן, הצליחה להרחיב ולשפר את הבנתי ברפואה סינית ואף בגזעים וענפים. יש כל הזמן קווים משיקים, וצריך לדעת לראות את החיבורים , ולא רק את ההבדלים. מכל למידה יש שיפור. ואין לי ספק שאם שחקן טניס, ילמד קפואירה, זה ישפר לו גם את הטניס. עניין של השקפה.
 

ינוקא1

New member
אני בטוח שאף אחד

מהרבנים שלי בעבר , לא היה שולח אותי ללמוד רפואה סינית כדי להבין יהדות. חלקם גם היו מזדעזעים מהרעיון. אבל זו אחת הבחירות הכי טובות שעשיתי בחיים. אתה בחרת להתמיד בקונג פו , ובזכות ההעמקה הצלחת. אבל אינך יודע מה היה קורה לו עזבת והלכת ללמוד משהו אחר. יתכן שאז היית אומר כמוני. יוסי מורגנשטרן ציטט פעם פתגם בדואי : מי שרוצה למצוא מיים צריך לחפור בבאר אחת. אני לא בטוח שזה נכון. יתכן שאם תמשיך ללכת לפי חושיך , תמצא נחל בעוד מספר קילומטרים. העיקר זה להמשיך לחפש , לא משנה אם לעומק או לרוחב.
 
אין נכון או לא נכון בעיניי

בוקר טוב לכולם, אני לא חושבת שיש פה גישה אחת נכונה וגישה אחת פחות נכונה. כפי שכתבת בסוף את דעתך האישית- כך כל אחד ממשיך בדרכו. יש אנשים שגם אחרי שלמדו כל מיני שיטות כמו ד"ר טאן או סו ג'וק בוחרים בהמשך הדרך לא להשתמש בזה וממשיכים עם דברים אחרים. אני לא חושבת שזה נכון שאתה מציין שמעטים הם אלו שממשיכים ומעמיקים בתחום עצמו, ויעידו על כך שפע הקורסים שיש כיום כמעט בכל נושא- סטמס, התמחויות בגינקולוגיה, ילדים, סדנאות דופק למיניהן, הסדנאות שאליזבת ממישכה לקיים בארץ ובמקביל גם הסדנאות של ז'אן מארק איסלה בארץ. אם לא היה לזה ביקוש, לא היה לנו כזה היצע מדהים. ועד לפני כמה שנים, לא היה כזה שפע, היו קורסים בודדים ביותר... אני חושבת שזה מצוין להעמיק, וזה גם מצוין להוסיף עוד שיטות. הרבה פעמים מגיעים מטופלים שדווקא הוירטואוזיות שלנו כמטפלים היא שעוזרת לנו לעזור להם. זה חשוב להמשיך ללמוד, להמשיך להתמקצע, ושכל אחד יעשה את זה באופן שמתאים לו.
 

nitzano

New member
מה בנוגע לתחומים כגון

הקאנון הפנימי, שאנג חאן לון, ג'ין גוי יאו לואה, קאנון השאלה הקשה, אסכולות שונות (קירור, סילוק, חימום וחיזוק, לחלוח יין, מחלות חום) ושאר קלאסיקות? האם יש גם קורסים כאלה? לטעמי וירטואוזיות נובעת מהבנה מעמיקה של מיומנות ולא ממגוון רחב של מיומנויות שבאף אחת אין שליטה מלאה. בנוגע לשיטות זרות, אני חושב שיותר חשוב להתמקצע במה שאני עוסק כיום מאשר להתפזר לכיוונים שונים רק לשם וירטואוזיות. יש עוד כל כך הרבה מה ללמוד ברפואה סינית אז מדוע לפזול הצידה? כמו שאמרת, יש הרבה קורסים טובים, האם כל מי שהמשיך לכיוונים מחוץ לרפואה הסינית עבר כבר את הקורסים האלה או אולי ויתר לשם לימוד טכניקות חדשות? אין לי את התשובה לכל השאלות האלה, אני פשוט תוהה כי אינני מכיר מספיק את מה שקורה בארץ (עוד לומד להכיר) בעיקר דרך תלמידי, פורומים ומטפלים אחרים.
 

shahaful

New member
רפואה סינית היא אומנות

ובאומנות מותר לפרוץ את המקובע והידוע, אם לא כך לא היה לנו את דאלי או את פיקאסו. אפשר לשלב, וזה לא אומר שזה "חפיפניקי" או לא עמוק. אפשר לגוון , וזה לא אומר שזה לשם הוירטואוזיות. כי זה מעניין, כי זה מאתגר וכי זה מחדש. נכון שגם להתעמק זה מעניין ומאתגר, אך מי אמר שאי אפשר גם להתעמק במשהו אחד וגם להרחיב את האופקים לדברים חדשים.???
 

nitzano

New member
משום מה אתם מגיבים לשאלה שלי כאילו אני

טוען שאין צורך להתרחב ולהתפתח לכיוונים אחרים, אני לא מבין מדוע אתם חושבים כך. גם כתבתי שזה טוב להתרחב אבל לא על חשבון העמקה. שימו לב לשאלה הראשונה שלי: "קורה שמטפל מגלה שלמרות כל מה שלמד במכללה עדין יעילות הטיפול שלו אינה טובה מספיק. ממטפלים אלו יש המגיעים למסקנה שהכלים שבידייהם אינם מספיקים ולכן עליהם לרכוש כלים נוספים. " וגם: "השאלה אם היתם ממליצים למישהו שלמד 4 שנים רפואה סינית, וטוען שתוצאותיה אינן מוצלחות כפי שציפה, לעשות בדק בית או דווקא להתחיל ללמוד שיטה אחרת?" מכיוון שעד כה תשובותיכם עסקו בכדאיות השינוי אני מסיק שאתם היתם ממליצים ראשית לפנות לכיוון חדש ולא להעמקה של תוכן שלמדו כבר. כלומר, תלמיד שלך שלמד 4 שנים ועסק עוד שנתיים ואינו רואה תוצאות טובות היה נשלח ללמוד דר' טאן או דונג או אפילו סוג'וק כי זה היה עוזר לו להבין את ענפים וגזעים טוב יותר או פשוט מחליף את זה. לא היית ממליץ לו ללמוד מגברת רושה או להעמיק שוב בתוכן של הרפואה הסינית. שים לב שזה מה שעולה מדבריך. שים לב גם שאתה עסקת 10 שנים לפני שניגשת לכיוון חדש. אני מכיר כאלה שאחרי שנתיים מהלימודים הם מחפשים כיוון חדש ו"יעיל" יותר כי הרפואה שלמדו אינה "עובדת". מכיוון שאתה מפנה אותי לאמנים אז אני אזכיר לך שלפני שהם נהיו פורצי דרך הם היו מומחים! כלומר לפני שפנו לכיוון חדש הם קודם שלטו היטב בתחום שלהם. צייר איננו מתחיל להמציא שיטות! צייר מתחיל ללמוד טכניקות בסיס. כמו כן אני מזכיר לך שרוב הציירים ושני אלו שציינת במיוחד לא התפתחו לכיוון של פיסול אלא נשארו בתחום שלהם והתפתחו בו. כלומר, אם היו רופאים סינים היו מפתחים את הרפואה הסינית ולא ניגשים לרפואה הודית.... כך שהדוגמא הזאת דווקא תומכת בטיעונים שלי. יש לי תחושה שהשאלה ששאלתי קצת גורמת לכם לחשוב שאני מתנגד לשיטות שונות מרפואה סינית או שהינן פיתוח חדש, אך לא כך הדבר. השאלה פשוטה, מה יותר חשוב מבחינתכם, עומק או רוחב? שוב, לא "האם צריך את גם להעמיק וגם להתרחב" אלא "מה חשוב יותר ומה הייתם ממליצים לתלמיד שלכם לעשות קודם?" מקווה שהשאלה שלי ברורה יותר
 

shahaful

New member
אם כך...

למטפל צעיר, או אחד שרק סיים, הייתי אומר: סבלנות , קח את הזמן , תעמיק ותלמד, דברים יבואו, יש ללעוס את האוכל לטעום ולבלוע לפני שמחליטים אם טעים או לא... אבל...יש כאלו שרוצים הישגים מהר יותר וקל יותר, הם מתחילים לטפל וחסרי סבלנות להשיג תוצאות...אני מבין אותם. יש כאלו שגם מתחברים באופיים לשיטת עבודה כזו או אחרת, והם מחפשים לאחר שלמדו את "הבסיס" אסכולת עבודה שיותר מתאימה להם, גם זה בסדר ואפילו מצוין. כל למידה היא מבורכת. שחף
 
הוספת כלים או העמקה

שלום לכל הדנים והדנות בנושא. ניצן, מלקרוא את השרשור כולו, באמת נוצר הרושם כי אתה רואה את עצמך כאחד המעמיק ביסודות אותם למדת, ואכן אחרים ענו לך בתגובה לדעותך כי כדאי מאוד להרחיב את הלמידה לתחומים נוספים. אני אישית אחד שמעמיק כשמתחשק ומרחיב ידיעותי בזמנים אחרים. כפי שנאמר פה, אסור לדרוך במקום, תמיד כדאי ללמוד עוד, כיוון שבמקצוע שלנו חשוב לפתח את החשיבה היצירתית, כדי לשפר יכולתינו להבין דברים זהים מכיוונים שונים ואחרים. שהרי, אין דרך אחת בלבד שהיא הנכונה. דבר חשוב מאוד שלא הוזכר פה הוא ערכו של המורה. ככל שהמורה בקיא יותר בחומר ובעל נסיון רב יותר, כך ללימוד הראשוני עצמו יהיה יותר ערך. רבים הולכים ולומדים רפואה סינית, רבים מאוד מלמדים- אך כמה מורים טובים ישנן. כנ"ל לגבי מורים לאומנויות לחימה- כמה טובים ישנם באמת? מעטים, ולא רק בארץ גם במזרח. הגעת להבנות רבות אחרי 20 שנים בהן התנסית באומנויות לחימה, אולי בבחירה בסגנון אחר או מורה אחר היית מגיע להבנות טובות יותר או פחות בפחות או יותר זמן??? דבר אחר שהפריע לי הוא ההסתכלות כאן על רפואה יפנית כדבר זר ונבדל מהרפואה הסינית. אני לא חושב שזה נכון, כמובן שישנם הבדלים ושוני וכיווני התפתחות שונים. אבל שני הסגנונות נבנו על תורה אחת והתפתחו בצורה אחרת ובאופי שונה. כל סגנון מכיל את השני בתוכו אף בדגשים אחרים. הנקודות הן נקודות וחמשת האלמנטים או חמשת הפאזות הן זהות.
 

nitzano

New member
לא צריך להפריע לך הרושם שהתקבל על רפואה יפנית

מכיוון שאינני מבין בה ולא טענתי אחרת. גם לא דיברתי בגנותה או בזכותה, כך שזה לא צריך להפריע לך. אינני רואה את עצמי כאחד המעמיק ביסודות אותם למדתי. אני רואה את עצמי כאחד המעדיף קודם להעמיק ולהתמחות בתחום בו השקעתי זמן ומאמץ רב. אני גם מאמין שהרפואה הסינית היא כמו מגדל גבוה ובמהלך הלימודים עלינו רק מדרגה אחת או שתיים ולכן אני מעדיף להמשיך ולטפס לפני שאני מסתכל לצדדים. האם אתה חושב שהעמקה ברפואה הסינית היא דריכה במקום ("אסור לדרוך במקום") ושאינה דרך להמשיך וללמוד ("תמיד כדאי ללמוד עוד")? יכול להיות שאתה חושב שכבר העמקת מספיק ברפואה הסינית ולכן שווה להתרחב גם לצדדים. מכיוון שאני יודע שקיים חוסר בספרות של רפואה סינית במערב ברור לי לחלוטין שיש גבול ליכולת ההעמקה בתחום ושמטפלים רבים חושבים שאין לאן להמשיך ולהעמיק. אבל בכל זאת יש לא מעט קורסים ברפואה סינית כפי שציינו חברינו למעלה. כמה באמת יושבים ללמוד ספרים שכן תורגמו לאנגלית כגון "שאנג חאן לון", "ג'ין גוי יאו לואה", הקאנון הפנימי, קאנון השאלות הקשות, ספריו של ג'ו דאן-שי ולי דונג-יואן? האם אתה למדת את הספרים האלה לפני שהמשכת לכיוונים חדשים מחוץ לרפואה הסינית? אתה יודע, זה מזכיר לי מעט שמתאמנים רבים בקארטה מקבלים חגורה שחורה ופורשים או ניגשים ללמוד סגנון חדש כי הם מרגישים שכבר הגיעו להישגים. תשאל כל ותיק באמנויות לחימה והוא יגיד לך שחגורה שחורה היא רק נקודת ההתחלה ושלא כדאי למהר להחליף סגנון לחימה אלא להמשיך בו עוד כמה שנים ורק אז לחפש גישות חדשות. ומילה אחת על מורים: המורה הגדול והנחשב ביותר בסין, קונפוציוס, אמר שמתוך שלושה אנשים לפחות אחד יכול להיות המורה שלו. מכל אדם אפשר ללמוד משהו רק שצריכים לבוא עם מספיק צניעות ולהקשיב לו. מי שבא עם ספל מלא עד גדותיו לא יצליח להוסיף עוד טיפה או לזהות שיש לפני ידע בעל ערך.
 
למעלה