להופ-29 וג´ו בלאק.....אני מרגישה
בדיוק כמותכם ! נכנסתי לכאן כי נמאס לי.........מתחושת הבדידות קראתי את מה שכתבתם ופשוט.......לא השארתם לי מה לכתוב הטיולים הרגליים בימי שישי שמזמן כבר נמאס לי מהם בגלל התחושה של החזרה ללבד, להיות ברחוב רק כדי להיות עם אנשים, הנהיגה לשום מקום רק כדי להיות בחוץ......סוף השבוע הארור הזה שמתבזבז ככה סתם בלי לעשות שום דבר בלי לצאת......כי אין עם מי נעשיתי מכורה לאינטרנט, כי כאן אני מפיגה קצת את הבדידות, אבל כמה אפשר להישאר וירטואלי?......אני רוצה חיי חברה אמיתיים, לא רק מסך כסא ומקלדת את כל מה שכתבתם כאן.....גם אני עוברת כבר תקופה ארוכה, ארוכה מאוד.... גם אני רוצה שדברים ישתנו, אבל מרגישה שאין לי כוחות לשנות, הבדידות החלישה אותי נפשית. כבר אין לי מצב רוח לכלום...השולחן שלי מבולגן בניירת, הבגדים נערמו בלי סדר בעמוד התליה, את אחי ואחותי אני בקושי מבקרת שלא לדבר על להתקשר, אין לי כבר סבלנות לאנשים בעבודה....ולעבודה עצמה כל מה שאני חושבת עליו זה שאני חייבת להתחיל לשנות.....אבל איך???? איך?????
בדיוק כמותכם ! נכנסתי לכאן כי נמאס לי.........מתחושת הבדידות קראתי את מה שכתבתם ופשוט.......לא השארתם לי מה לכתוב הטיולים הרגליים בימי שישי שמזמן כבר נמאס לי מהם בגלל התחושה של החזרה ללבד, להיות ברחוב רק כדי להיות עם אנשים, הנהיגה לשום מקום רק כדי להיות בחוץ......סוף השבוע הארור הזה שמתבזבז ככה סתם בלי לעשות שום דבר בלי לצאת......כי אין עם מי נעשיתי מכורה לאינטרנט, כי כאן אני מפיגה קצת את הבדידות, אבל כמה אפשר להישאר וירטואלי?......אני רוצה חיי חברה אמיתיים, לא רק מסך כסא ומקלדת את כל מה שכתבתם כאן.....גם אני עוברת כבר תקופה ארוכה, ארוכה מאוד.... גם אני רוצה שדברים ישתנו, אבל מרגישה שאין לי כוחות לשנות, הבדידות החלישה אותי נפשית. כבר אין לי מצב רוח לכלום...השולחן שלי מבולגן בניירת, הבגדים נערמו בלי סדר בעמוד התליה, את אחי ואחותי אני בקושי מבקרת שלא לדבר על להתקשר, אין לי כבר סבלנות לאנשים בעבודה....ולעבודה עצמה כל מה שאני חושבת עליו זה שאני חייבת להתחיל לשנות.....אבל איך???? איך?????