בארי הברבארי
New member
להוריד רגל מהגז,להפעיל שיקול דעת...
נגע בלתי נרפא...הוא מת,היא מתה,לכולם זה קורה... תאונות הדרכים האלה. המוות של כל האנשים והצעירים שבהם. אני קורא כל פעם,על תאונות דרכים בהם מעורבים הצעירים במיוחד,גילאי 20+. ואני שואל את עצמי,חבר`ה בגילי,פלוס-מינוס,כבר לא חיים יותר,בגלל נהיגה פזיזה או תשתית גרועה ובמקרה אחר,מכונאות לקוייה. ואז עולה בראש שלי הסרט,הלוויה של אדם צעיר,משפחה קרועה מכאב וצער. שנים שחולפות וגעגועים לאדם הזה. חוויה קשה וכל מי שאיבד אדם שקרוב אליו מכיר אותה וכמעט כולנו כאלה. כל אחד מאיתנו איבד מישהו שהגעגועים אליו בוערים בנו עד כדי דמעות ברגע שנזכרים בו. אני מתגעגע יותר מכל לאחותי הקטנה,אומנם היא לא נהרגה בתאונת דרכים,אבל היא האדם הכי קרוב אליי. וכולנו כאלה,כולנו מתגעגעים,למישהו,אבא,אמא,אח,אחות,סבא,סבתא,חבר,חברה. אנשים שהיו קרובים אלינו ללב,לנשמה. ואז עברה לי בראש המחשבה,בני הדור שלי לא שורדים בגלל תאונות דרכים,בגלל מלחמה מיותרת,אדם אשר מחזיק כלי נשק ביד ולא יודע בעצם כיצד לנהוג עימו בתבונה. וחבר`ה,אנחנו בני אותו דור כולנו. והשאלה נשאלת,מה יהיה אם יהיה אחד מאיתנו בתוך הסטטיסטיקה של תאונות הדרכים האלה ??? האם כולנו ניפגש בהלוויה במקום בסתם מפגש שמח ומאורע מלא חן ?! הגעתי למסקנה שאני לא רוצה,לא רוצה להיות בהלוויה שכזו,אז קחו בחשבון כולכם כאן,אני לא מתכוון להגיע להלוויה שלכם,אם תנהגו בכלי הנשק שביד שלכם מבלי לדעת כיצד לנהוג בו והאמינו לי אתם לא יודעים לנהוג !!! פשוט התוכנית של חיים הכט "רישיון להרוג" הביאה לי הרבה מחשבה,אחרי שראיתי שם תמונות מזעזעות,פתאום נכנס לי בראש,כן זה יכול לקרות לי וזה יכול לקרות לחברים שלי ואתם פה רובכם הגדול משוייכים לתחום הזה,חברים שלי. ווירטואלי או ריאלי,כולנו פה כבר חברים. ובואו ונאמין בכך שאף אחד לא רוצה להיות אותו אדם שיילך להלוויה או יהיה נשוא בהלוויה. קצת מחשבה מעמיקה,בואו ולא נגיד "לי זה לא יקרה". עד לא מזמן,הרוב חשבו שאני נהג מהיר ופראי,האמת שאני לא. אני אומנם מהיר,אבל לא פראי. לאחרונה התחלתי להוריד את הרגל מהגז,לעזאזל,מה שווה לי האדרנלין הזה,אם אני לא אחיה בכדי להמשיך לחוות אותו ברגעים אחרים בחיי. אני רוצה להיות בטקס הנישואים שלי. אני רוצה לחגוג את הולדת ילדיי. אני רוצה לראות אותם גדלים. אני רוצה לאהוב את המשפחה שלי. אני רוצה ואני רוצה ואני רוצה...יש הרבה אני רוצה. ובשביל זה,אנחנו צריכים לדעת להישאר בחיים. בסופו של דבר,כולנו מגיעים לאותו מקום,למקום בו התולעים עושים מאיתנו מטעמים,אבל השאלה היא רק מתי אנחנו מגיעים לשם ואיך !? אני מעדיף להגיע אחרי שאני אהנה קצת מהפנסייה שלי עם האישה לצידי,ילדיי ונכדיי. מבט רחוק,עתיד קרוב. תחשבו על זה; שנייה אחת שלא שמתם לב לכביש,שנייה אחת בלבד !!! אתם לא בחיים !!!! בגלל שנייה אחת,התעסקתם עם הטיים-דיסק,התעסקתם עם הפלא ביד,בדקתם הודעה או מספר,דיברתם עם חבר והסטתם את העיניים מהכביש,חירמנתם את החבר/ה,הרבה סיבות לאיבוד הריכוז לשנייה אחת. שנייה אחת,לא יותר זה מה שצריך כדי להסיח את הדעת ולאבד את החיים. שנייה אחת=חיים. תחשבו על זה בדיוק כך. שנייה אחת בלבד וכל החיים שלכם יכולים להימחק,שנייה אחת. כולנו קוראים בעיתונות ובתקשורת על התאונות האלה. הרבה מאיתנו נתקלים בסיבה הלא ידועה לתאונה. אני אגיד לכם מה הסיבה הלא ידועה `היסח הדעת` !!! דיברה עם חברתה לצידה והסיטה מבט להביט בה והיא על 90 קמ"ש,היה לה קרש על הכביש,עלתה עליו וסטתה במהירות לנתיב הנגדי ונגרמה תאונת דרכים חזיתית. שנייה אחת ! הוא רק הניח את המשקפיים על הדשבורד מקדימה,הוא נכנס ברכב חונה ברחוב. שנייה אחת !! הוא הניח יד על הברך שלה,ללטף,הביט בה בעיניים אוהבות,בווווום נכנס בעץ !!! שנייה אחת !!! הכל רק בשנייה אחת,היסח הדעת. הסיבה הלא ידועה למשטרת ישראל,גורם תאונות הדרכים הגבוה מכולם. היסח הדעת->שנייה חולפת->נגרמת תאונת דרכים->הלך בן אדם או כמה. אני לא רוצה להיות שם,אני לא רוצה שאתם תהיו שם. אני לא רוצה לדעת על הלוויה שכזו בכלל !!!!! חבר`ה,הכביש זו מלחמה,חלקנו אופנוענים,נהגים ברכבים ושאר כלי תחבורה. יש חוקים ברורים ויש חוקים שצריך לדעת לקרוא על הכביש,חוקים לא כתובים. סעו בתבונה,זהירות,הכי חשוב,תהיו סבלניים ואדיבים על הכביש. אני החלטתי להפסיק מהיום ואילך להיות עצבני על הכביש. זה לא תורם לי לחיים. זה מזיק לי. סבלנות היא מעלה נחמדה,תנסו אותה. סובלנות מעלה נחמדה פי שניים,תלמדו אותה !!! החיים שלנו קצרים מידי מכדי שנאבד אותם בשנייה אחת. סעו בתבונה. ________________________________________________________________ פורסם ב21 בנובמבר 2004, 2:20 בבלוג שלי
נגע בלתי נרפא...הוא מת,היא מתה,לכולם זה קורה... תאונות הדרכים האלה. המוות של כל האנשים והצעירים שבהם. אני קורא כל פעם,על תאונות דרכים בהם מעורבים הצעירים במיוחד,גילאי 20+. ואני שואל את עצמי,חבר`ה בגילי,פלוס-מינוס,כבר לא חיים יותר,בגלל נהיגה פזיזה או תשתית גרועה ובמקרה אחר,מכונאות לקוייה. ואז עולה בראש שלי הסרט,הלוויה של אדם צעיר,משפחה קרועה מכאב וצער. שנים שחולפות וגעגועים לאדם הזה. חוויה קשה וכל מי שאיבד אדם שקרוב אליו מכיר אותה וכמעט כולנו כאלה. כל אחד מאיתנו איבד מישהו שהגעגועים אליו בוערים בנו עד כדי דמעות ברגע שנזכרים בו. אני מתגעגע יותר מכל לאחותי הקטנה,אומנם היא לא נהרגה בתאונת דרכים,אבל היא האדם הכי קרוב אליי. וכולנו כאלה,כולנו מתגעגעים,למישהו,אבא,אמא,אח,אחות,סבא,סבתא,חבר,חברה. אנשים שהיו קרובים אלינו ללב,לנשמה. ואז עברה לי בראש המחשבה,בני הדור שלי לא שורדים בגלל תאונות דרכים,בגלל מלחמה מיותרת,אדם אשר מחזיק כלי נשק ביד ולא יודע בעצם כיצד לנהוג עימו בתבונה. וחבר`ה,אנחנו בני אותו דור כולנו. והשאלה נשאלת,מה יהיה אם יהיה אחד מאיתנו בתוך הסטטיסטיקה של תאונות הדרכים האלה ??? האם כולנו ניפגש בהלוויה במקום בסתם מפגש שמח ומאורע מלא חן ?! הגעתי למסקנה שאני לא רוצה,לא רוצה להיות בהלוויה שכזו,אז קחו בחשבון כולכם כאן,אני לא מתכוון להגיע להלוויה שלכם,אם תנהגו בכלי הנשק שביד שלכם מבלי לדעת כיצד לנהוג בו והאמינו לי אתם לא יודעים לנהוג !!! פשוט התוכנית של חיים הכט "רישיון להרוג" הביאה לי הרבה מחשבה,אחרי שראיתי שם תמונות מזעזעות,פתאום נכנס לי בראש,כן זה יכול לקרות לי וזה יכול לקרות לחברים שלי ואתם פה רובכם הגדול משוייכים לתחום הזה,חברים שלי. ווירטואלי או ריאלי,כולנו פה כבר חברים. ובואו ונאמין בכך שאף אחד לא רוצה להיות אותו אדם שיילך להלוויה או יהיה נשוא בהלוויה. קצת מחשבה מעמיקה,בואו ולא נגיד "לי זה לא יקרה". עד לא מזמן,הרוב חשבו שאני נהג מהיר ופראי,האמת שאני לא. אני אומנם מהיר,אבל לא פראי. לאחרונה התחלתי להוריד את הרגל מהגז,לעזאזל,מה שווה לי האדרנלין הזה,אם אני לא אחיה בכדי להמשיך לחוות אותו ברגעים אחרים בחיי. אני רוצה להיות בטקס הנישואים שלי. אני רוצה לחגוג את הולדת ילדיי. אני רוצה לראות אותם גדלים. אני רוצה לאהוב את המשפחה שלי. אני רוצה ואני רוצה ואני רוצה...יש הרבה אני רוצה. ובשביל זה,אנחנו צריכים לדעת להישאר בחיים. בסופו של דבר,כולנו מגיעים לאותו מקום,למקום בו התולעים עושים מאיתנו מטעמים,אבל השאלה היא רק מתי אנחנו מגיעים לשם ואיך !? אני מעדיף להגיע אחרי שאני אהנה קצת מהפנסייה שלי עם האישה לצידי,ילדיי ונכדיי. מבט רחוק,עתיד קרוב. תחשבו על זה; שנייה אחת שלא שמתם לב לכביש,שנייה אחת בלבד !!! אתם לא בחיים !!!! בגלל שנייה אחת,התעסקתם עם הטיים-דיסק,התעסקתם עם הפלא ביד,בדקתם הודעה או מספר,דיברתם עם חבר והסטתם את העיניים מהכביש,חירמנתם את החבר/ה,הרבה סיבות לאיבוד הריכוז לשנייה אחת. שנייה אחת,לא יותר זה מה שצריך כדי להסיח את הדעת ולאבד את החיים. שנייה אחת=חיים. תחשבו על זה בדיוק כך. שנייה אחת בלבד וכל החיים שלכם יכולים להימחק,שנייה אחת. כולנו קוראים בעיתונות ובתקשורת על התאונות האלה. הרבה מאיתנו נתקלים בסיבה הלא ידועה לתאונה. אני אגיד לכם מה הסיבה הלא ידועה `היסח הדעת` !!! דיברה עם חברתה לצידה והסיטה מבט להביט בה והיא על 90 קמ"ש,היה לה קרש על הכביש,עלתה עליו וסטתה במהירות לנתיב הנגדי ונגרמה תאונת דרכים חזיתית. שנייה אחת ! הוא רק הניח את המשקפיים על הדשבורד מקדימה,הוא נכנס ברכב חונה ברחוב. שנייה אחת !! הוא הניח יד על הברך שלה,ללטף,הביט בה בעיניים אוהבות,בווווום נכנס בעץ !!! שנייה אחת !!! הכל רק בשנייה אחת,היסח הדעת. הסיבה הלא ידועה למשטרת ישראל,גורם תאונות הדרכים הגבוה מכולם. היסח הדעת->שנייה חולפת->נגרמת תאונת דרכים->הלך בן אדם או כמה. אני לא רוצה להיות שם,אני לא רוצה שאתם תהיו שם. אני לא רוצה לדעת על הלוויה שכזו בכלל !!!!! חבר`ה,הכביש זו מלחמה,חלקנו אופנוענים,נהגים ברכבים ושאר כלי תחבורה. יש חוקים ברורים ויש חוקים שצריך לדעת לקרוא על הכביש,חוקים לא כתובים. סעו בתבונה,זהירות,הכי חשוב,תהיו סבלניים ואדיבים על הכביש. אני החלטתי להפסיק מהיום ואילך להיות עצבני על הכביש. זה לא תורם לי לחיים. זה מזיק לי. סבלנות היא מעלה נחמדה,תנסו אותה. סובלנות מעלה נחמדה פי שניים,תלמדו אותה !!! החיים שלנו קצרים מידי מכדי שנאבד אותם בשנייה אחת. סעו בתבונה. ________________________________________________________________ פורסם ב21 בנובמבר 2004, 2:20 בבלוג שלי