להורים פה...

stander

New member
להורים פה...

תגידו אנשים טובים, מה דעתכם על זה שחיילים לא מספרים להורים את כל האמת על איפה שהם משרתים ומה הם עושים? פשוט... הם חושבים שאני הולך למקום כלשהו שויתרתי עליו בשביל קרבי מסויים, ועדיין לא הזדמן לי לספר להם שהמידע שלהם לא כ"כ מדוייק ואקטואלי. אני מתלבט אם לספר בכלל, אם כן - אז מתי? ברור לי שהם יגלו שמשהו לא תקין כשהם יהיו בהשבעה כאשר כולם שם קרביים וכו' אבל גם אז אפשר להגיד להם שזה סתם ואני רק עושה איתם טירונות. הסיבה שאני מתחבט בשאלה היא כי ההורים שלי לחוצים מאוד מהרעיון הזה, וכשניסיתי בעבר להעלות את השאלה הזאת - אבא שלי טען שהוא ואמא שלי לא ישנו בלילה אם אני אלך לקרבי (לא נראה לי שאפשר לא לישון 3 שנים רצוף, אבל הבנתי את הכוונה שלו). אני לא רוצה לפגוע בהם.
 

אימשל2

New member
חייב לספר

אתחיל בזה, שכואב לי שיש נתק שכזה בינך לבין ההורים. זה חבל לשני הצדדים שמערכת היחסים היא כזו שאתה לא מספר להם דברים כ"כ עקרוניים בחיים שלך. ולשאלתך. לא כ"כ ברור לי איך אתה חושב להסתיר מההורים שלך טירונות קרבית. הפער בין מה שעובר על חייל שאינו קרבי לבין מה שעובר על חייל קרבי בטירונות, כ"כ עצום, שלא ברור לי איך תוכל לשקר. חוץ מזה, אני מבינה שההורים שלך לא מספיק מעורים במה שקורה בצבא, אם אתה חושב שתוכל להסתיר מהם את הפרטים גם אחרי ההשבעה. בכל אופן, כל ההורים לחיילים קרביים לא ישנים בלילה. (כן, לפעמים גם פיסית ולא רק מטפורית). לטעמי, אתה חייב לספר להם על היותך חייל קרבי משני טעמים: 1. שלא לשבש לחלוטין את יחסי האמון בינכם. 2. כי זכותם לדעת על כך שהבן שלהם עומד להיות במצבי סיכון שונים, החל בשלב האימונים וכלה בשלב השרות בפועל. עם כל הקושי שבידיעה, לטווח ארוך אי הידיעה עלולה להיות בעיתית יותר.
 

oshiko

New member
מסכים + רעיון

קודם כל, אין כל ספק שאימשל2 צודקת - אסור שיהיה מצב כזה שהם חושבים שאתה לא קרבי בשעה שאתה כן. אם אתה לא יודע איך לצאת מהמצב הנוכחי של ההכחשה ולאמר להם את האמת - אולי תנסה להיעזר בגורם חיצוני כלשהו - ת"ש או גורם אחר ביחידה שיבקש לדבר איתם, ויעביר להם את המידע בצורה מרוככת. יש מי שיודע לעשות את זה. תעלה את חששותיך לגורמים הנ"ל, ותבקש עזרה.
 

stander

New member
תודה על התגובות המהירות

1.לאושיקו - אני עדיין מלש"ב. 2.לאמאשל2 - זה לא כ"כ נתק, ממש לא. פשוט, לא רוצה להדאיג אותם סתם, כי אני כבר יודע איך תהיה התגובה שלהם. חוץ מדוד שלי, אף אחד לא היה קרבי במשפחה ואני חושב שזה יהיה קשה עבורם. אבא שלי היה קצין דיי בכיר (יותר מ20 שנים של קבע), כך שהוא יודע קצת על הצבא - אבל כידוע לך יש גם ג'ובניקים שסוגרים הרבה. כך שניתן כנראה להסתיר אם ממש מתאמצים. ממילא אני טיפוס שלא משתף הרבה אחרים במחשבות וכו', כך שאני לא מרגיש צורך "לספר" להם על כל הקשיים וכו'. אני לא חושב שזה יועיל בכלום ורק יעיק עליהם ועלי יותר.
 

אימשל2

New member
מורגש שאתה מלש"ב

אם במשפחתך שרתו בצבא ביחידות שאינן קרביות, הם ייתהו מאיפה השריטות הפצעים היבלות והטינופת, שמאפיינים את הטירון הקרבי. אפילו בני, השריונר, חזר לא פעם חבול עייף ומזוהם כמו שחייל קרבי נראה. קל וחומר אם מדובר בחי"רניק. מכאן נובעת השאלה שלי על איך אתה מתכוון להסתיר את זה? שכן, רק הורים שמנותקים לחלוטין מהמציאות הצבאית יכולים להאמין שהבן שחוזר מטירונות קרבית לא באמת שייך לשם. בנוסף לכך, מסכימה לחלוטין עם סמדר במה שנוגע לנושא האמון והחרדות שנובעות מאי הוודאות. כאמא, אני יכולה לומר לך, שלא פעם חוסר הוודאות לגבי מקום המצאם של הבנים גדול יותר, מאשר כשיודעים בוודאות איפה הם נמצאים (גם בחיים האזרחיים). חוץ מזה, כחייל קרבי יהיה לך מספיק קשה מכדי שתוותר על התמיכה מהבית. כחייל קרבי, אתה זכאי לפינוק יתר מההורים למה לא לקבל את זה? למה לא להגיע הביתה עייף ומותש רעב לאוכל של בית ולחום של בית ולא לקבל את מלוא תשומת הלב, פשוט כי בבית חושבים שהחיים שלך קלים הרבה יותר? וכך זה גולש להרבה כיוונים שונים שכרגע אתה לא מעלה על דעתך. בקיצור, ספר להורים. תמצא איך לעשות את זה אבל אתה חייב לספר.
 

סמדר בנ

New member
תחשוב שנית...

המלצתי - אל תסתיר דבר כזה עקרוני מההורים שלך. האמת בסוף תתגלה ואז הם כבר לא יאמינו למה שתספר להם והחרדות שלהם יהיו הרבה יותר גדולות. אספר לך סיפור לדוגמא: כשביתי נשלחה לשטחים (היתה קרבית) היא סיפרה לי שהם נשלחו לעשות שמירות בבסיס מסוים שם. זה היה נראה לי מוזר אמנם אבל מכיון שלא הכרתי את הנושא לא ממש נדלקה אצלי נורה אדומה. לאחר מספר שבועות בשיחה אקראית היא הזכירה את המילה "מארב". כמובן ישר קפצתי ואמרתי " מה מארב? אתם הרי בתוך בסיס" . כמובן שמיד הבנתי לפי החיוכים שהגניבה לעבר אביה שהיא פשוט סיפרה לי קודם סיפור. היא ובעלי תרצו את זה בזה שלא רצו להדאיג אותי יותר מדי כי גם ככה עצם הימצאותה בשטחים לא בדיוק הרגיעה אותי. כתוצאה מזה, כל מה שהיתה מספרת לקחתי בעירבון מוגבל והחרדות שלי לדעתי היו הרבה יותר גבוהות, למרות שהבטיחה לי שהיא יותר לא מטייחת. אז תהיה כן עם הוריך, יותר קל להתמודד עם האמת מאשר עם הלא-נודע. כל ההורים לחיילים קרביים מודאגים המהלך השירות - אין מה לעשות וזה טבעי.
 

אממאא

New member
לספר, לספר ושוב לספר....

בסוד אני רוצה לספר לך שלנו כהורים יש ססמוגרפים שמרגישים את הילדים שלנו טוב טוב. טירונות קרבית היא לא טירונות רגילה, ואם ההורים שלך מכירים אותך טוב הרי שידעו שעובר עליך משהו אחר מאשר טירונות לא קרבית - הרי טירונות קרבית בדרך כלל אורכת הרבה זמן, ויש לה כמה מסלולים, ובמהלך הטירונות יש ביקורי הורים בבסיס, אז לא תוכל להסתיר לזמן רב שמה שאתה עושה זה לא תפקיד של חייל לא קרבי. מנסיון שלי, כשמספרים יותר קל להתמודד, במיוחד לך יהיה קל, כי לא תצטרך לחשוב פעמיים על כל מילה שתוציא מהפה . מהבן הגדול שלי אני לא דורשת שיספר לי על המארבים שהוא עושה או על דברים אחרים (לבעלי הוא כן מספר), אבל אני יודעת איפה הוא נמצא ומה בגדול הוא עושה. הבן השני שלי התחיל עכשיו טירונות והבקשה היחידה שהיתה לי ממנו, זה שישתף אותנו בדברים הטובים והרעים (כן, גם זה יש...) כדי שנוכל לתמוך בו הן בטלפון והן כשהוא מגיע הביתה. אז נכון, לפעמים הורים לא ישנים בלילות, אבל עדיף זה מאשר לא לספר להורים את האמת.
 

s h o o s h a

New member
לשקר אין רגלים

מסתמנת נטיה של חיילים קרביים לנסות ולהגן עלינו, ההורים, בכך שלא מספרים לנו את כל האמת, או שמייפים אותה (טיפול קוסמטי כזה) כדי שנדאג פחות. אז אגלה לך משהו- לא רק הורים לחיילים קרביים דואגים לילדים שלהם. גם אם אתה ג'ובניק (שקמיסט למשל, או עובד רס"ר) אבל מוצב ביחידה שאת רוב שירותה עושה בשטחים, גם אז דואגים. כי הורים- נועדנו לדאוג לכם. אנחנו דואגים לכם כאשר אתם בדרכים- שתגיעו בשלום ליעד, שתחזרו בשלום הביתה. אנחנו דואגים שיש לכם, שלא יחסר לכם אוכל. אנחנו הורים אז אנחנו דואגים. וקצת נסחפתי ולכן הגעתי באיחור לענין הפגיעה שלך בהוריך- אם לא תספר להם תפגע בהם כך שבעיני לא לספר את האמת אינה כלל אופציה. את סגנון שירותך אתה תקבע, בין אם הוריך יישנו או לא יישנו בלילות. את מידת הסיפוק מהשירות אתה צריך לחוות ואם הם ידעו היכן אתה משרת, במה אתה עוסק ועד כמה טוב לך ואתה גאה בפירות עמלך, הם יישנו (טוב נו, אולי לא לילה שלם, אבל כמה שעות בטוח
) אתה לא רוצה לפגוע בהם? ספר להם את האמת, שתף אותם בלבטיך, חששותיך, חלוק עמם את פחדיהם ותהיו שם אחד עבור כולם, כולם עבור אחד. בהצלחה
 
למעלה