להורים שבנינו...

[N a a M i T]

להורים שבנינו...

טוב אז ככה... אני כבר עוד מעט בת 17 ואמא שלי עדיין מגבילה אותי בשעות חזרה הביתה.. אנחנו מדברות ומנסות להגיע לפשרות אבל היא לא מוכנה להקשיב. היא אומרת -לא זה לא! לא משנה כמה אני מסבירה לה ואומרת לה- דברים שאני יכולה לעשות אחרי 3 בבוקר אני יכולה לעשות גם ב-1. היא מכריחה אותי לחזור ב- 3 כשאנחנו יוצאים רק ב-12-1 ואז לא נשאר לי זמן לבלות. אני מנסה להסביר לה שאנחנו יוצאים מאוחר ובגלל זה אני רוצה לחזור מאוחר כדי להספיק להנות! שעתיים או שלוש זה לא מספיק בשביל בילוי. גם אם אנחנו סתם אצל חברה. אנחנו יושבים מדברים והזמן עובר בלי לשים לב. ואני נהנת מזה! אז אני החלטתי שנמאס ושאני יכולה להחליט לבד מתי לחזור ומתי לא לחזור והחלטתי לחזור בשעות שנראה לי סביר מספיק מבלי לשאול אותה לפני. עד עכשיו יצא שחזרתי ב- 2 וחצי - 3 ..אבל לא בגלל שהיא אומרת.. פשוט בגלל שזה הזמן שבו אנחנו מחליטים לעלות הבייתה. אבל בימים הבאים שאני ארצה לחזור ב- 4 אני יחזור ב-4 גם בלי לשאול אותה. אני כבר ילדה מספיק גדולה לדעתי כדי להחליט לבד. תעזרו לי בבקשה! אני רוצה לדעת איך לגרום לה להקשיב לי כי שום דבר עדיין לא עזר - לא דיבורים, לא צעקות, לא בכי לא כלום! אנחנו מדברות כל שני וחמישי על הדברים האלה.

 

[עינת]

ההגבלה על שעת החזרה הביתה?

האם היא ביום יום או גם כאשר את יוצאת לבילוי של ממש? כיוון שלדעתי יש הבדל... ביום יום באמת לא חושבת שיש סיבה להיות בחוץ כל הלילה והסיבה אינה זו שנקבת בה כיוון שאכן את צודקת בהחלט בכך שבכל שעות היום את יכולה לעשות את מה שתרצי . לגבי בילוי אני אישית גמישה יותר למרות שאיני מבינה למה לא לצאת שעה שעתיים קודם (מה לא בסדר בלצאת ב 10 למשל?) . נסי לשוחח עם אימך בזמן רגוע , לא תוך כדי מריבה .העלי בפניה את הדברים איך שאת רואה אותם בדרך הגיונית ושקטה, מי יודע אולי היא תתרצה.

 

[N a a M i T]

אנחנו עושות

את זה.. אנחנו מדברות.. בלי לריב ובכל זאת היא לא מוכנה להקשיב בכלל.. אני מדברת על בילוי.. עכשיו בחופש זה קורה גם באמצע שבוע אבל זה בכל זאת בילוי.. באמצע שבוע בזמן ביצפר אני לא יוצאת.. אולי לחברה עד 10 - 11 גג אבל אז אני חוזרת הבייתה אחרת אני לא קמה בבוקר. אני יודעת להציב לעצמי גבולות ואני יודעת מתי אני מסוגלת לקום בבוקר בזמן ומתי לא וככה אני מתכננת את הזמנים שלי. למה לא לצאת ב- 10 ???? כי ב-12 זו השעה שנהוג לצאת אצלנו. זו גם השעה שכל הפקעצות חוזרות כבר הביתה ואנחנו יכולים להנות ממקומות הבילוי שלנו עם ילדים בני גילנו ולא קטנים יותר.

 

[gal-or]

תקשיבי,

אני מאוד מבינה אותך (אותי אף פעם לא הגבילו) אבל אני חושבת שכל עוד שאת חיה עם אימא שלך, את צריכה לכבד את החוקים שלה. עדי

 

[פרח סגול עמוק]

וכי למה?

היא חיה עם אמא שלה, היא לא רכושה.

 

[טלאפ]

היא לא רכושה אבל היא באחריותה

אני מאוד מבינה את האמא

 

[עינת]

קטונתי

אם אתן משוחחות בלי לריב ואמך מתעקשת ,למרות שאת מביאה בפניה את סיבותיך,לי לא נותרו מילים...

 

[עינת]

רק רציתי להוסיף

כי עליך להבין שאמך דואגת לך וסרובה בא מתוך אהבה ודאגה, קבלי זאת בכבוד והבנה...

 

[faith2]

מסכימה...

אישית גם לי הייתה הגבלת שעה...שאני עם רכב(?!) לכו תבינו את ההבדל... לא מצא חן בעיניי? הבאתי את כל הטיעונים לאבא, ישבנו על קפה ועוגה ופשוט הסברתי לו- בלי להתעצבן- דבר שנורא קשה לי! כי מתי שאני לא מסכימה עם הצד השני אני פשוט מאבדת את הכלים שלי....נסי את זה!...פשוט לדבר- ואם אמא עדיין בשלה- אל תעזבי את השיחה בבכי וכעס, תגידי טוב אמא, אני חושבת שכדאי שנדבר על זה בעוד כמה ימים, אבל מכל הלב- תבטיחי לי שתחשבי על זה.... פשוט ככה....אני מקווה שזה יעבוד

המון בהצלחה

 

[לב אם]

תחשבי מה הסיבה

כאמא אני יכולה לספר לך שבתקופה שהיה לי בן בצבא (בקרבי) ובת בגיל של לפני צבא שהסתובבה עם חברים, אני לעתים קרובות הרגשתי שאני דואגת הרבה יותר לבת. אתם סתם יושבים וצוחקים, והיא בינתיים לא יכולה לישון כי היא מתענה בדמיונות נוראים על מה שקורה לך בחוץ. סביר להניח שהיא הולכת לישון, אבל אוזן אחת מצפה כל הזמן ונרגעת לגמרי רק כשהיא שומעת אותך חוזרת בשלום. ודרך אגב, גם אם תהיי קרטיסטית מדופלמת - היא גם תדאג. אז תני לה את הזמן להתרגל, סך הכל את באמת בת 17, אז סביר שלאט לאט היא תצטרך לשחרר ולתת לך לצאת - אולי יהיה לך יותר קל להתפשר ולהזיז מעט את שעות הבילוי אם תביני מאיפה זה בא. יכול להיות שיקל עליה, אם היא תדע שאת יוצאת עם חברים שהיא סומכת עליהם, ושאת לא חוזרת לבד אלא בקבוצה ...

 

[faith2]

../images/Emo45.gifמסכימה בהחלט...

ותסבירי לה, שאם תחזרי בשעה אחת יותר מאוחר- תהיה יותר מוגנת, ככה תחזרי עם כל החבר'ה...במקום שעה לפני לבד בחושך...(זה תמיד עובד

)

 

[פרח סגול עמוק]

אז תעשי בדיוק מה שאמרת

את ילדה גדולה, תחזרי מתי שאת רוצה, והיא תצטרך להתמודד עם זה.