להיות או לא להיות (רופאה) ?

[shame on you]

להיות או לא להיות (רופאה) ?

היי, אני לא יודעת אם כבר הייתה בפורום הודעה בנושא הזה. אם כן, אל תתנפלו עליי בבקשה! אני רק עולה לי"ב, אבל אני בתקופה שבה כבר צריך לחשוב על מה רוצים לעשות בחיים. אולי לתאם את הרצונות שלי עם המסלול שאעשה בצבא. כבר מלפני הרבה שנים חשבתי על להיות רופאה. מה זה חשבתי? רציתי, ממש רציתי. אני חושבת שזו העבודה שמקבלים בה את הסיפוק הכי גדול שאפשר. וזו גם נראית עבודה ממש מעניינת (כנראה שלא כל יום ייראה כמו פרק ב"האוס", ה-סדרה, אבל עדיין, אני מאוד מתעניינת ברפואה). אז כרגע אני בשלב ההתלבטות (ולא, זה לא מוקדם מדי. שתדעו לכם, שדווקא שאלו אותי די הרבה בזמן האחרון במה אני רוצה לעסוק בעתיד). אני לא בטוחה שאני אוכל להתמודד עם כל שאר הדברים שכרוכים בעבודה כרופאה. עם מעל 7 שנות לימוד, עם הלחץ בלימודים, עם הקושי, עם הלחץ בעבודה עצמה ועם הכשלונות. ועוד דבר שחשבתי עליו, הוא - איך בדיוק מקימים משפחה עם עבודה שכזו? הרי העבודה היא לחוצה נורא, והלימודים נמשכים נצח. מתי בדיוק יהיה זמן להתחתן ולהביא ילדים? המקצוע הזה הוא כ"כ מושך מצד אחד, אך גם כ"כ מרתיע מצד שני! מה אתם אומרים? איך אתם התמודדתם עם ההתלבטויות האלה? על מה נאלצתם לוותר? **בהצלחה לכולכם במבחני חופשת הסמסטר! ולכל מי שעדיין לא התקבל ללימודים - בהצלחה גם לכם כמובן!

 

[dorin276]

../images/Emo140.gif תשובה קצרה...

קודם כל ברוכה הבאה, ואנחנו לא מתנפלים על אף אחד. הגעת בדיוק למקום הנכון... וגם בזמן הנכון. כלומר, אם את שוקלת להירשם לעתודה ברפואה, זה בדיוק הזמן להפגיז בפסיכומטרי בחודשים הקרובים, וגם להצליח בבגרויות. וגם להתחיל להירשם בעוד כחצי שנה ולקבל ים של מכתבים וזימונים לראיונות וכו'. אני עוד לא סטודנטית לרפואה - אני אתחיל ללמוד בשנה הקרובה. כמובן שאין לי תשובות לכל שאלותייך, אבל בעיקר מכיוון שהתשובה תלויה בך ובהחלטותייך. אם תחליטי שזה המקצוע והייעוד שאת רואה לעצמך, תוכלי להתגבר על המכשולים בדרך. אם את משקיענית ורגילה לתת את המקסימום, הרי תעשי זאת בכל סוג של עבודה - וגם אז יהיה לחץ ועומס, ויהיה קשה למצוא זמן להכל (משפחה וכל הדברים הרבים שמחוץ לעבודה...). כך שאם רפואה היא המקצוע שאת חולמת עליו, תוכלי וגם תצטרכי למצוא דרך לשלב בינו לבין יתר תחומי החיים. אם את מתלבטת בקשר לעתודה, יש כאן חברים רבים בפורום שהינם עתודאים (התקבלו לעתודה לשנה הקרובה או כבר לומדים) וישמחו בוודאי לענות על שאלותייך. בכל אופן, בהצלחה רבה בהמשך!

 

[feurie]

והנה תשובה שהיא קצת אפיקורסית...

גם אני התבחבשתי בעניין לא מזמן - ולא עוד אין לי תשובה ברורה. הנה : מחשבות שניות

 

[morancho1]

אהלן!

מכירה את המחשבות שלך והכי הגיוני לחשוב אותן כי רפואה- בניגוד למקצועות אחרים- קצת שונה ממה שהיא נדמית למתבונן מבחוץ. עניין הזוהר והתהילה..אפילו עכשיו כשמישהו שואל אותי מה אני אלמד שנה הבאה ואני אומרת רפואה בע"ה, אני רואה ניצוץ בעיניהם.. האמת היא שעבודת הרופא אינה זוהרת כלל, במיוחד כשעושים התמחויות בלילה, בין חולים עצבניים לנהלי-עבודה לא קשורים. המשפחה בקושי רואה אותך, ואתה עוד פחות מזה רןאה את עצמך... אבל! אדם שגם ככה רואה את עצמו חי את החיים האלה, והדבר שמביא לו הכי סיפוק זה עזרה וטיפול באנשים שמשולב עם עבודה דינמית שכל יום לומדים בה משהו חדש..אז רפואה זה בהחלט תחום שיש לחשוב עליו! לי אישית גם היו את ספקותייך, בעיקר משום שמכרים רבים שלי רופאים ייעצו לי לברוח מהתחום. זה אכן מטריד. מה עשיתי? מצאתי עבודה בב"יח בלילה, ועבדתי עם מתמחים במחלקת מיון. ראיתי הרבה עייפות תסכול. אך ראיתי הרבה ידע סקרנות וסיפוק. נחשי מה ניצח... בקיצור- לעולם לא תדעי מה דעתך האמתית בנושא אלא אם כן תסתובבי עם רופאים בבתי חולים ותשתדלי לרחרח כמה שאפשר. אם תוכלי להתמודד עם החלקים הקשים ביותר ממה שתשמעי- אז כנראה שזו עבודה בשבילך! מקווה שעזרתי..

 

[shame on you]

טוב... תודה לכל מי שענה...

הצלחתם טיפה להפיג את החששות שלי.. אם אתם אומרים שהסיפוק עולה על כל הדברים השליליים, אז כנראה שאתם צודקים... יש לי עוד שאלה... מה אתם ממליצים מבין שתי האפשרויות הבאות: 1. ללמוד רפואה במסגרת העתודה (ובנוסף להטבות הרגילות של העתודה יהיו לי את ההטבות הנוספות של תכנית "עתידים", כי אני גרה בפריפריה). 2. לעשות שירות סדיר רגיל בצבא ורק לאחר סיום הצבא להתחיל עם לימודי הרפואה. האמת שאני יותר בכיוון של לעשות שירות רגיל (או אולי שירות במודיעין. אני במיונים. בקיצור, הכוונה שלי היא לשירות רגיל אך מספק, לא שאני אהיה פקידה או משהו כזה). אני פשוט רוצה קצת הפסקה מהלימודים, ואני רוצה לעשות צבא באותה תקופה כמו רוב החברים שלי. אז, מה אתם מציעים?

 

[לטינית בנשמה]

עוד לא הספקתי להגיד לך

אז קודם כל ברוכה הבאה

בקשר להחלטה על לימודי רפואה, לא אצל כולם הסיפוק מחפה על כל הדברים השליליים. יש אנשים שלא נכנסים למקצוע הזה או עוזבים אותו באמצע כי הסיפוק מהמקצוע פשוט לא מספיק להם. בקיצור, זה משהו שמשתנה מאדם לאדם, ושאת צריכה לברר איך את מרגישה לגבי זה. גם ההחלטה על עתודה זה משהו מאוד אינדיווידואלי. כדי שיהיה לך יותר מידע להחלטה, את יכולה להתחיל בקריאת המאמר הנהדר על העתודה הרפואית שיש לנו כאן בפורום: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles/article.asp?forum=1523&a=71557&c=7261&sc=0&ssc=0

 

[L i o r 8 4]

עוד תשובה ../images/Emo6.gif

אז גם אני כמו מי שענו לך עד עכשיו- מתחילה ללמוד רפואה באוקטובר הקרוב. אני בטוחה שאין אחד שהולך ללמוד רפואה ולא חשב על הצדדים הקשים והפחות נעימים של המקצוע. אבל מי שבאמת רואה את המקצוע הזה כדבר היחידי שהוא רוצה לעסוק בו- יתגבר על הקשיים וידע לשלב את העבודה עם הדברים האחרים. גם אני כמוך מאז ומתמיד רציתי ללמוד רפואה, ממש מגיל צעיר. כשהתחילו להגיע הזימונים לצו ראשון ולמיונים שונים הגיע גם המכתב של "קצין ודוקטור". אני החלטתי שלא ללכת לעתודה, לעשות תפקיד אחר בצבא וללמוד רפואה אחרי. אני לא מצטערת לרגע על ההחלטה שלי, היה לי שירות מדהים ותורם וכעת הגיע הזמן שלי גם לרפואה. אבל- יש רבים שכן הולכים לעתודה ומרוצים מזה מאוד ומשירות צבאי כרופא בהמשך. אז שווה לך באמת לקרוא קצת על העתודה ולהחליט מה מתאים לך. בכל מקרה שיהיה המון

 

[morancho1]

שמעי,

לי נשמע כאילו את לא סגורה על עצמך כל כך באשר לעתידך. ולהתחייב עכשיו ל7 שנות לימודים ועוד כנה שנים בתור עתודאית רופאה (לא זוכרת כבר כמה זמן), נראה לי קצת מעבר למה שזה אמור להיות. אני הייתי במצבך ובגלל שלא הייתי סגורה על עצמי החלטתי לעשות שירות בתור חובשת, בהמשך נהייתי אחראית מרפאה וכך ראיתי צדדים ברפואה שלא הייתי מודעת אליהם לפני. אני מכירה חובשים רבים שדוקא השרות במרפאה גרם להם לוותר על החלום לרפואה.. אבל שוב זה הכל לפי הרגשתך, אף אחד לא יכול להגיד לך מה לעשות- רק את. אני רק רוצה להגיד לך שאם את באמת רוצה רפואה-גם אם תעשי צבא רגיל, זה לא ישתנה ותמיד תוכלי ללכת לזה. שום דבר לא בוער.

 

[oshratush]

../images/Emo45.gif

 

[kontsy]

מה אני חושבת...

קודם כל אני מאוד מסקימה עם מורן בכל הנוגע ללבלות זמן בבי"ח. מצאתי לי התנדבות במחלקת ילדים וילודים וזה היה מדהים, ראיתי את הדברים הקשים אבל התאבתי לגמרי וידעתי שעל זה אני לא אוותר. לגבי עתודה - אני לא עתודאית אבל התפקיד שלי בצבא היה להדריך קורסי קר"פ (הקורס הצבאי שהעתודאים עושים אחרי הסטאז') קח שלא מעט עתודאים עברו לי מול העיניים. ראיתי הרבה מאוד חברה' לא מרוצים, וכמה שדווקא התאימו בול למסגרת. היתרונות הם קודם כל כלכליים - הם משלמים על הלימודים, ובזה מבחינתי די מסתכמים היתרונות... כל הנושא של "חסכתי שנתיים" הוא לא מאוד נכון - בתור רופאה תעשי 3 שנים חובה ולא שנתיים (עם משכורת חובה שבתקופתי עמדה על 400 ש"ח) ואח"כ יש עוד קבע... עד שתגיעי להתמחות תהי כמעט בת 30 בדיוק כמו האנשים שהתחילו ללמוד אחרי צבא. תכלס, הכרתי כמה אנשים שמאוד אהבו את זה אבל הרבה שגם התאכזבו. תבררי כמה שיותר פרטים לפני שאת מחליטה. בהצלחה!

 

[derwansin]

למה שרופאות לא יעשו 3 שנים חובה?

אם לוחמות גם עושות 3 שנים חובה, אני לא רואה סיבה למה רופאות שבחרו בעתודה לא יעשו גם. אחרי הכל, הצבא השקיע בהם הרבה.

 

[kontsy]

לא אמרתי שזה לא בסדר

אמרתי שזה מה שקורה ומי שבוחרת בעתודה שתבחר בזה מהסיבות הנכונות ולא "כי זה חוסך זמן" כי זה לא. די הגיוני שאחרי כל הכסף והמאמץ שהצבא משקיע ברופאים, ובדרישה העצומה שיש, שכולם יעשו 3 שנים חובה, אבל בן אדם שנכנס לזה צריך להיות מודע לזה. פגשתי כמה בנות ששקלו עתודה בלי לדעת את הנתון הזה אפילו.

 

[kontsy]

הנה תשובה טובה:

פתחתי לי את הפורום ופתאום בראש העמוד אני מגלה כותרת "עתודה כן או לא" פתחתי את הלינק ולתדהמתי גיליתי הודעה שמישהי רשמה על יתרונות ובעיקר חסרונות העתודה. התדהמה נבעה מזה שגיליתי שמי שרשמה אותה היא מישהי בשם מורן שגם שירתה במגמת מפקדים כמוני רק כמה וכמה שנים לפניי (מעניין עם ראיתי אותה באחד הפוסטרים של ההכנות...לא משנה, הרשו לי רגע נוסטלגיה לשירותי הצבאי, שדווקא מאוד אהבתי) בכל אופן זה דיון קצר שדי ממצה את החסרונות של העתודה: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?forum=1523 רק כמה הערות: 1. זה נכתב לפני שנתיים בערך, בזמן הזה השתפרה העזרה הכלכלית שהצבא נותן. 2. אם אתה בן רב הסיכויים שתמצא את עצמך בקרבי. אם את בת, זה אפשרות אבל אף אחד לא ישים אותך בקרבי אם לא תבקשי (נכון לעכשיו! לא יודעת מה יהיה עוד 7 שנים...) הכרתי כמה וכמה רופאים שמאוד לא רצו קרבי (למשל אנשים עם משפחות) ודחפו אותם לזה בכל זאת. 3. מבחינתי אחד החסרונות הכי גדולים זה פשוט החיים בגיל 26, גיל שלפעמים כבר חושבים על משפחה ויש בהחלט רצון להיות עצמאי: * מצד אחד אם את/ה במרפאה עורפית חוזרים הביתה כל יום אבל העבודה משמימה!!! הכל פטורים והפניות למומחים. * אם אתה בקרבי יש קצת יותר אקשן בין כל הפטורים וההפניות (אתה לא תסער על שום תל סורי אבל כן יש מצב שיצא לך לטפל) אבל רב הרופאים הגדודיים שפגשתי חוזרים הביתה פעם בשבועיים (במקרה הטוב) ומבלים לא מעט ימים ולילות בתוך האמבולנס הממוגן בחיפוקים. מוי כיף. וכל זה תוך כדי שאת מרוויחה משכורת זעומה שאפילו ילד בן 16 שעובד במקדונלדס אחרי הבי"ס מביא הביתה יותר ממך בסוף החודש...

 

[derwansin]

עתודאים, לא למרפאה עורפית!!!!

ממליץ לכולם בתוקף לא להיות רופאים ביחידות עורפיות. זה יוציא לכם את כל החשק להמשיך במקצוע, רובם סתם יבוא אליכם עם ציפורניים חודרניות - ויש גם לא מעט אנשים שפשוט פוגעים בעצמם רק כדי להוציא גימלים. (האמת, אני קצת משוחד כי הייתה תקופה בצבא שחלמתי להיות רופא ב-669... נו טוב, תמיד יש מילואים)

 

[kontsy]

תפקידים ממש מגניבים

כמו רופא 669, רופא שייטת או רופאים של סיירות הם בד"כ תפקיד שלישי אם אני לא טועה. אוכלים הרבה חרא בגדודים לפני שמגיעים לתפקיד כזה...

 

[derwansin]

גם גדודים סבבה...

רופא גדודי בתאג"ד וגם בחטמ"ר הם תפקידים עם המון שליחות ו(לצערי) עם המון עבודה מעניינת ומקרים ופציעות לא שגרתיים

 

[oshratush]

../images/Emo45.gif

 

[kontsy]

שליחות - כן, מקרים מעניינים - כן

אבל בתור מישהי שבילתה כמה חודשים כחובשת בגדודים באיו"ש ועזה (סיפוחים כחלק מתפקיד הדרכתי) המקרים המעניינים הם די מבודדים (וטוב שכך, כי כל מקרה כזה אומר חייל/אזרח פצוע) רב שגרת רופא גדודי היא מסדרי חולים, ישיבות על מבצעים ואיך לא - חפ"קים. לגבי שני הראשונים- אני לא מורידה מחשיבותם, מסדרי חולים הם חשובים מאוד ללוחמים, ראיתי כמה רופאים שזילזלו בזה וראיתי כמה שעשו עבודה מדהימה ושיפרו משמעותית את התנאים שבהם נמצאים הלוחמים, ואת הרוח של הגדוד שלהם. כמובן שאין מה לדבר על החשיבות המבצעית של תכנון סיוע רפואי הולם למבצע, אבל בואו נודה בזה - מישהו שחולם להיות רופא, זה כנראה לא מה שהוא רואה מול העיניים. וחפ"קים, טוב זה סתם זוועה.

 

[derwansin]

הרופא בעצמו תופס חפ"ק?

בד"כ החופ"ל יוצא עם החפ"ק מ"פ, אחד החוג"דים עם חפ"ק מג"ד וכן הלאה. לא שמעתי על רופא שתופס בעצמו חפ"ק, אולי פראמדיק פה ושם - ורק ברמות הגבוהות.

 

[kontsy]

זה תלוי במג"ד

ואני הייתי במספיק מקומות שבהם השתמשו באמבולנס בתור סתם רכב, ביליתי לי יום כיפור שלם באיזה צומת בעזה - שעות של ריקבון באמבולנס על ציודו וצוותו, כולל רופא. שזה סתם מתסכל, אבל גם כשיש מבצע ואתה יושב כל הלילה באמבולנס, למרות שאז יש לזה סיבה וחשיבות זה עדיין נראה לי קצת באסה לרופא. נכון, רופא זה מקצוע קשה ובאותו מידה רופא אזרחי ימצא את עצמו בלילות מותש וחסר שינה בחדר מיון או במחלקה, אבל אתה יכול להסכים איתי שיש הבדל בין השניים, לי די ברור באיזה מהם הייתי רוצה להיות בתור רופאה. אגב בתור חובשת, זה היה דווקא נחמד (או חווייתי לפחות, לא יודעת אם נחמד זה מילה נכונה), אבל 19 ו26 זה לא אותו דבר.