להיות אמא......

[מ ו צ א ת א ו ת ך]

להיות אמא......

אני מוצאת את עצמי (כן בדומה לשמי) כל הזמן חיה בפחדים של מה יקרה וכל הזמן חוששת לילדיי, לפעמים אני פשוט נחרדת למחשבותיי בעצמי, אני אמא דאגנית יתר על המידה ומודה בזה, ותודה לאל יש לי 2 בנים והם יכולים להיות כאלה שובבים, אז יום אחד בומבה בראש ויום אחד נקע ברגל וכל פעם משהו אחר ולא תמיד מחוץ לבית ההפך הרבה פעמים הם משתוללים ומשתוללים ולא מקשיבים ובום טרח פצע פה בלוטה שם... וכל הזמן אני מזהירה וכל הזמן חוששת לשלומם, ולמרות שאני כל כך זהירה הכל קורה דוקא אצלנו בבית, למשל היום הבן שלי כל כך רצה לאכול את הג´חנון בבוקר שהיה חייב להסתובב "בין רגליי" כרגיל ונכוה מהמכסה של הסיר וקיבל צלקת בצואר, ממש משגע אותי כל הדברים האלה והחששות האלה וכל הזמן להילחץ שוב ממה שקורה להם, האם גם לכם זה קורה ? האם אני דואגת מידיי?

 

[האחים וויזלי]

מה את דואגת? ../images/Emo13.gif

את פשוט אמא! ככה כל אמא מתנהגת וככה כל הילדים מתנהגים- חוקי טבע גמלי פעם קרה כזה דבר והוא קרה אפילו שהייתי דו(ה)רי אם אני לא טועה. אמא שלי הכינה עוגיות ושמה בחוץ רשת, אמרה לי זהירות, שלא אדרך עליה כי זה שורף וכואב. אני כמו ילד טוב ושובב עברתי מתחת לשולחן בשביל להגיע לאחותי- סתם עשיתי את זה כי שעמם לי (הייתי ילדון). חזרתי על הדרך הזאת כמה פעמים, פעם אחת קצת פישלתי בדרך ו... דרכתי על רשת התנור הרותחת. אני מתאר לעצמי שאמא שלי די נלחצה למרות שהיה שם מי שירגיע אותה. כל ששת הנפשות נדחסו בתוך סובארו קטנה ולבנה ונסעו לאיזה בי"ח או משהו כזה. הכניסו אותי לחדר בז´ עם בלוני חמצן (מה שזכור לי) ופוצצו לי את כל הבועות שנוצרו לי מהכוויה. אמא שלי אמרה שלא בכיתי בכלל (ובכלל, בתור ילד לא הייתי בכיין ונפלתי המון (מה שמזכיר לי עוד סיפור

) לצערי לא נשארה לי אפילו חצי צלקת ברגל

(צלקות זה כיף |פותתר|) ~כל הפרטים פה הם על סמך זכרוני הפרטי~ כפי שאת רואה אני חי, לאמא אולי קצת עלה לחץ הדם אבל זה בסדר

הדאגות שלך זה בסדר גמור

-פורג´, נזכר בסיפורי נפילה וכאבים מעברו הרחוק

 

[העקשנית]

כלכך טבעי, וכלכך מוכר.

תראי-להיות דאגנית זה גם קצת עניין של אופי, אבל כשמדובר בחדהורית זה די טבעי שזה ככה. חוץ מזה-הבנים שלך בטח קטנים עדיין, ושובבים, אבל כשהם יגדלו-הם יצטרכו לדאוג לעצמם,וילמדו גם להזהר-כי מי שנכווה ברותחין...לומד להזהר. ואת תתרגלי שלא צריך לדאוג כל הזמן, ובסוף גם תרווי מהם נחת. אז בינתיים-הסירי דרגה מלבך-זה נורמאלי!! ואצלי-זאת אותה דאגה רק ל"בת בן"-שובבה כמו בן. אז אם מדובר בבישולים-אני פשוט מרחיקה אותה, ולא מרשה לה להתקרב. ואם בדברים אחרים-מנסה לשמור עליה, אבל-קורה שהיא נופלת ונחבלת ואין מה לעשות, הם צריכים ללמוד ליפול ולקום ולהזהר. מה שכן-אני משתדלת ומצליחה, לא להיות הסטרית , להרגיע, לשים קרח אם אפשר או לתת נשיקה וכו´. מה עוד? וולקם טו דה קלאב

 

[מ ו צ א ת א ו ת ך]

היי לכם תודה על העידוד

נו אז לא רק אני ואצלי ככה, ובקשר להיותי חד הורית לא חושבת שזה הענין זוכרת עוד מנשואי שבני היה בן אולי שנתיים והיה עיף והחליט שהוא בכל זאת משתולל ומשתולל עד שנפל על הפינה של המיטה שלנו ונפתח לו מעל העין אני הייתי בלחץ וניסיתי לטפל בו ותוך כדיי אמרתי לגרוש שלי שחייבים ללכת לטיפול ומה אומר לי האדון: כולה סריטה מעל העין מה קרה? ובמקרה אחר מאוחר יותר שאבי לקח אותו לטיול והאבא הלחוץ שלי חוזר וקורא לי מהחלון ומה אני רואה? את אבא שלי עם דם בפה והילד שלי צורח ויש לו דם באצבע ומה אתם חושבים שעשיתי ישר רצתי בטיל למטה יחפה ומשם כבר נסעתי עם אבא שלי לבית חולים והדם הזה שאבא שלי ניסה כביכול למצוץ לו את הדם היה בידור אחד גדול והנה עוד דוגמא לאבא הלחוץ שלי ומה אמר לי הגרוש שלי לאחר שהתקשרתי לעדכן אותו משם: מה קרה כולה ירד לו דם ואת רצה יחפה כאילו מה קרה, אז אולי נלחצתי יותר מידי ואולי אני אדם שנלחץ כשקורה משהו, אבל מה לעשות אלה הם ילדי בשר מבשרי וכל מה שקורה להם מדאיג אותי, ולמי בכלל אכפת מנעליים כשקורה להם משהו?!

 

[האחים וויזלי]

../images/Emo24.gif../images/Emo25.gif../images/Emo140.gif../images/Emo13.gif

 

[מ ו צ א ת א ו ת ך]

אגב וויזלי אני תמיד הייתי כמו בן../images/Emo23.gif

ולי עברו הצלקות (רק בלב עוד קצת זמן) האם אצלך עברו?

 

[האחים וויזלי]

הצלקות שלי...

יש לי שלוש בראש אחת בברך בצורת המפה של הרכבת התחתית של לונדון

) *מחפש צלקות* אוו יש לי אחת בסנטר שזה סיפור איך השגתי אותה (ואמא שלי מעורבת בזה) ובברך ישלי כל מיני סימני גדילה חוצמזה- העור שלי הוא מפחיד מאוד מפחיד אמא שלי חיה איתי כבר מוווון שנים ועדיין נחרדת כל פעם שהיא מגלה עליו משהו חדש... -פורג´, עדין מחפש ענן тцсн

 

[רק אביגיל]

אפשר טרמפ לפיקאדילי סקוואר? ../images/Emo6.gif../images/Emo3.gif

 

[מ ו צ א ת א ו ת ך]

../images/Emo8.gif../images/Emo6.gif

 

[רק אביגיל]

את לא לבד ../images/Emo4.gif

ובמיוחד בכל "פעם ראשונה" שהיא כל כך קשה פעם ראשונה שהולך לבד לביצפר , פעם ראשונה חוזר לבד משם. הפעם הראשונה על הרולרבליידס (טוב , זה היה הרבה לפני פעם ראשונה לבד לביצפר) פעם ראשונה על האופניים. פעם ראשונה כשהלך לבד עם חבר לאכול במקדונלד´ס. פעם ראשונה ששיחק בגולות בגיל צעיר מדי לדעתי , שמונת´לפים עיניים שלי משגיחות שלא תמצא אחת מהן בטעות את הדרך אל פיו. פעם ראשונה שנשאר לבד בבית. כל פעם ראשונה כזו מלווה בהמון חרדות (שלי

) והמילה הזו "תיזהר !!!" שנפלטת קולהזמן ומעצבנת אותו . ומשפט המחץ שלו : "אמא , איך ידעת? (שזה יקרה לי)." והפרצוף הזה שלו כשחוזר מאיזה מקום ואני ישר מבינה שמשו קרה. נחרדת כשמעליבים אותו והוא נפגע , נחרדת שהוא מטפס על מתקנים , נחרדת כשאני שניה לא יודעת איפה הוא. נחרדת כשהוא בונה מגדל מכמה כסאות וארגזים כדי לטפס ולהגיע למשהו , אפילו בדיקת מי שפיר כשהוא היה בבטן נחרדתי לעשות כדי שלא לאבד אותו . (ולא עשיתי) כי ילד בא מאהבה