להיות בת 16

[עצמי]

להיות בת 16

הבת שלי היום בת שש עשרה... כלאמר מחר אבל לפי הלוח העברי זה מתחיל מהערב.... אז היא כל כך מאושרת.. נכנסה הביתה לפני דקות ספורות - מכריזה בקול שהיא כבר בת 16... הלכה להצטלם לתעודת זהות... חולמת על העצמאות.... חוגגת. זהמשהו מיוחד בעיניה.- זה נקודת מפנה... ואני... נחנקת לי בגרון... שמחה בשבילה.. אבל נחנקת. ואיפה הייתי אני כשחגגתי 16? כלאמר לא חגגתי אלא מלאו לי 16? ומה זה הגיל הזה בשבילי... מה הוא אומר? ואני..... אוי אלוהים... ###########

 

[stonefroze]

אני מבין אותך.

עצמי יקרה, כל כך יפה שכינית עצמך בשם עצמי. נלחמת למען הגדרת העצמיות שלך,אני מרגיש, כנראה,אולי,מול כוחות שניסו לחמוס אותה. מול כוחות שפגעו בה. את מרגישה אולי,כי אבדו נעורייך-ואיפה הייתי אני כשחגגתי 16?כלומר לא חגגתי,אלא מלאו לי 16?" גם אני עצמי יקרה לא יודע איפוא הייתי.אולי לא הייתי. כנראה הייתי אולם לא הרגשתי בזה. אולם ראי מה השגת בחיים!יש לך בת והיא מאושרת,שמחה, חוגגת את נעוריה.את אמא טובה.נתת לה את אשר אולי את לא קיבלת, ואם קיבלת את אשר אולי נגזל ממך בידי אחרים. אני מבין את התחושה שלך על אובדן הנעורים. אני מבין את הכאב שלך ואינני רוצה לפספס את הנקו דה.

 

[רחל-נשמה]

עצמי-יקרה ברוך שובך למשפחה

אני מבינה את הכאב שלך, קצת ממה שהכרתי אותך, כשאת שואלת איפו הייתי בת 16?, אבל את יודעת מנגד את רואה את בתך בת ה-16 מאושרת, וזה נפלא כי יש לך הזדמנות לחוות איתה , ודרכה את הילדות שעבדה לך. אני אישית קוראת לעצמי עד היום ילדה, כי גם אני חויתי "ילדות" שנמחקה , כי ככה בחרתי להתחיל אותה מחדש(כמובן בקצב מהיר יותר), דרך האחיינים שלי, דרך הילדים בשכונה, דרך הנוער ברשת, אני משתדלת לא לחשוב על מה שאבד כי חוץ מלדכא אותי זה לא ישפר את חיי. לדבר על הכאב כן, לטפל בזה כן, אבל במקביל להרשות לעצמך לחוות דברים שהיית רוצה לחוות בתור ילדה גם היום. אני לפעמים כל כך נהנית לשחק משחקי ילדים עם האחיינים ומתלהבת כמו ילדה קטנה, אני לפעמים נהנית לאכול כמו תינוקת בדשא את הבמבה והארטיק שנוזל עלי. אני לפעמים אוהבת להתלכלך בחצר ולהיות שלומפר כמו ילדה, אני חיה מחדש את הילדות מאז התאונה, כי ככה בחרתי. עד כדי שבתיקים הרופאים שלי קשה לרופאים לכתוב אישה או בחורה הם כותבים רחל ילדה בת 27, רחל ילדה בת 30, זה נראה להם כל כך טבעי לכתוב ילדה-כי אני ילדה. עצמי תרשי לעצמך עכשיו להיות בת 16-קחי משהו אחד שעכשיו בתך עושה , והיית רוצה לעשות אותו ועשי אותו. זה שיש משקעים, ושינוי בספרות שמגדירים את הגיל-לא אמור למנוע להיות ילדים ותמיד ואפילו לרגעים, שעות וימים. שבת קסומה מרחל-נשמה שמחכה פעם לגדול, ויאמינו לי שאני לא ילדה צעירה

 

[סהר-תמיכה]

עצמי יקרה

חלק מחייך לא היה בשליטתך, היית נתונה לשליטת אחרים, שניצלו את הכוח שלהם עליך לרעה בהרבה מובנים. עכשיו את בתהליך של קניית שליטה חזרה. עצם זה שגידלת ילדה שעתה יוצאת לעצמאות, עם כוחות ואמונה ביכולתה להצליח, הינו הישג משמעותי ביותר. אולי יום אחד תרשי לעצמך להתגאות. וכמובן, זה לא כל מה שיש ואת עודך אבלה על אובדן הילדות והנעורים. ומותר לך. דברי על זה עצמי, את תתפלאי כמה אנשים כאן יודעים על מה את מדברת...

 

[עצמי]

על עצמי

הילדות שלי, אם הייתה בכלל, למעשה נגמרה אי שם בגיל חמש. עד אז עוד הייתי ילדה מאושרת, שובבה ופעלתנית, שלא חסר לה דבר ( גם לא כלכלית ). אי שם בין הגן לבית הספר, אבא שלי עשה מעשה ששלמנו עליו כל המשפחה, וכל זה עוד בלי קשר למה שעשה לי אישית...או לבנות אחרות. מעילה משמעותית בכספים, הפכה את חיינו על פיהם, ואבא הפך לפושע, שעומד לדין... וכמו כל דבר אחר בחייו, הוא הכחיש וסירב לקבל על עצמו את תוצאות מעשיו... כתוצאה מכך, מכרנו בית, עברנו למקום שהיה באופן משמעותי קטן וצפוץ יותר ועלוב בהרבה... אבא ( אחראי כתמיד) ברח מהארץ והשאיר את אמא מטופלת בשמונה נפשות עם תינוקת קטנה בת חודש בלבד... ממשפחה בעלת מעמד, הפכנו לפושעים נמלטים... אמא החליטה להצטרך אל אבא אל אי שם... ועשתה הכל בחשאי כדי שלא יאתרו אותה ויחסמו יציאתה ולא יעקבו אחריה לשם... החיים היו קשים, והשלטונות דרשו את הסגרתו... בעצם, את כל הדברים האלה אני יודעת רק עכשיו.. אף פעם לא זכרתי.. אף פעם לא ידעתי... אבא חזר לפנינו - נעצר מיד בשדה התעופה, וכשהגענו אנחנו, נחתנו למציאות קשת יום חדשה. ללא כסף כלל, ללא הכנסה, נתמכים על ידי הסעד. אמא היתה עסוקה בלשרוד. אנחנו ... אנחנו פשוט היינו שם. ואני... אני הייתי .... מנקה, שוטפת רצפות, כלים כביסה, לפעמים אפילו בישולים לשבת , וכולה אני בת פחות מעשר... היה גם חצר וגידולי ירקות לטפל בהם... היתה עבודה עד מעל ראש. החיים היו קשים. ולא היתה בהם טיפת חמימות או רוך לרכך את המציאות. הרבה עוני, השפלות וסבל פיזי היו מנת חלקי. והרבה רעב לחום ואהבה... זה קשה לי לספר. כי זה קשה להכיר בזה... עוד יותר קשה להכיר בעובדה שאי שם, בגיל שש נגמרה ילדותי גם מסיבות אחרות... אי שם בסביבות גיל זה, נעשה מעשה ששלל ממני את תום הילדות לתמיד, והשאיר אותי חיה, רק על חוט האימה והפחד התמידיים... זה קשה. אני לא יכולה לספר. חשבתי שאוכל. מצטערת.

 

[רחל-נשמה]

עצמי-אני גאה בך המון!!!!

אני מכירה אותך מהפורומים חודשים, קוראת את הכאב העצום שלך, ויודעת שאני בעצם לא יודעת ממש הרבה על כאבך ולא יודעת מה לאמר. הרגשתי כל הזמן שאת לא מסוגלת לחשוף מה שעבר עליך בחיים, תמיד או לרוב כתבת בצורת שירה, ולא ידעתי מה להגיב, פחדתי לאמר דברים לא במקום. היום קראתי את הודעתך ונשארתי עם פה פתוח, כי הרגשתי ככה חזק שאני {{{{{{{{{{{{{{{{{{{{{{{{עצמי}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}} מחבקת אותך-את גדולה מהחיים. אני ממש גאה בך-את אדירה!!!!!! איזה אומץ לשתף אותנו בחייך, וכשאני קוראת שוב את ההודעה לגבי בתך בת ה-16 השמחה והמאושרת-זה ענק. תראי מה זה, למרות מה שעברת בחייך, הענקת חום, אהבה ושמחה לילדייך , בתך מאושרת, וואו עצמי אני אוהבת אותך, מחבקת אותך חזק, גאה בך רחל-נשמה שנרגשת מאוד , מרגישה מאושרת שזכיתי לאמונך לשתף אותי בחייך, ופשוט לא יודעת עוד מה להגיד- רק להרגיש חיבוק אליך.

 

[עצמי]

אני לא יודעת מה לאמר...

אני לא מרגישה גדולה... אני מרגישה כואבת ומותשת... מבולבלת גם, כי בקושי שמתי כאן חלקיק מחיי... דרך הכתיבה שלך סוחפת, ואני מנסה לחשוב על מי את מדברת בכלל... ולמי מיועד החיבוק. אני לא מרגישה אמיצה. אני אולי רק מתחילה להרגיש שורדת... אבל הכי הרבה אני מנסה לנער זכרונות... לא אוהבת את מה שמוצאת שם. תודה לך על האמון והחיבוק. לא בטוחה שמגיע לי... אבל זה תמיד נותן משהו.

 

[רחל-נשמה]

אסביר אולי טיפה יותר טוב

אני מקווה. את כואבת, מותשת, מבולבלת..., אבל אני פונה אל עצמי הזו. עצמי שלדעתי לא רק שורדת-את הקמת משפחה והכי חשוב גרמת לבתך להיות מאושרת, זה לא בא ככה סתם. עצמי, את לעצמך שרדת, אבל למרות שאת עדיין רק בתחילת ההתמודדות עם עברך, את יצרת, בנית , הקמת משפחה שמחה עם אהבה שיצאה מתוכך בפנים,כי זו עובדה יש לך ילדה מאושרת , למרות שאת עברת כאב עצום שרק את חלקו לדברייך סיפרת. אני גאה בעצמי הילדה בת 5 שחייה התחילו להפוך לגהנום-שבחרה לא להכנע לחיים, וצעדה קדימה לא רק שרדה. אני כן בטוחה שמגיע לך חיבוק-כי אני יודעת ומקווה שיום אחד עצמי הגדולה תדע, שהיא לא אשמה בחייה, ואין לך סיבה להתבייש בהם, אלא מי שהרס לך את ילדותה צריך להתביש. {{{{{{{{{{{חיבוק לעצמי-הילדה}}}}}}}}}}}}} {{{{{{{{{{{{חיבוק-לעצמי הגדולה}}}}}}}}}}}} {{{{{{{{{{חיבוק -לעצמי שהקימה-יצרה, בנתה משפחה מאושרת}}}}}}} {{{{{{{{{{חיבוק-לעצמי ששרדה, את החיים מלאי הכאב }}}}}}}}}}}}}}} {{{{{{{{{{חיבוק לעצמי-שמתחילה להתמודד עם השחור בעברה}}}}}}}}}} אני גאה בכל אחת מהעצמי רחל-נשמה שמחכה ליום שתגיעי ותגידי אני גאה בעצמי. ויש לך את כל הסיבות בעולם להיות גאה-את לא ויתרת לכלום.

 

[עצמי]

ואוו.

האמון הזה שלך בי... עושה גלים בפנים... אני מנסה להבין מה. אבל רחל נשמה יקרה... הלואי והיה מגיע לי כל אמונך זה. אבל מה... את נותנת לי למה לצפות ולהשתדל... (((((((רחל)))))))))

 

[רחל-נשמה]

עצמי-מגיע לך מאוד

את ואנשים בפורום לא ממש מכירים את סיפור חיי מעבר למה שבחרתי לכתוב בפורום. לכן את לא מבינה למה אני כותבת ומאמינה בך ומחבקת. אבל אגלה לך משהו תפסו אותי המילים "ועדין מפחדת מאבא,פחד של אימה." אני היום כבר לא, ממש לא מפחדת מאבא!!!! והצלחתי (למרות שבסוף השתפנתי וביקשתי מסהרה למחוק), לכתוב מכתב לאבא, לספר לו כמה הוא בן זונה אמיתי והרס לי ולמשפחה שלי את החיים.היום אני מבינה שאין לי ולו טיפה סיבה להתבייש בחיי נהפוך הוא. הראשונה בחיי שלימדה אותי להבין שמי שאשם בחיי זה לא אני אלא הזבל-זו יעל-דקה של שיחה איתו בבית חולים גרמה לה לאמר לי אני לא רוצה לשמוע אותך יותר לעולם מתבישת בחייך, האבא הבן זונה שלך שיתביש -הייתי המומה לראות אותה בכלל מקללת-היה לי כבוד (ולא מאהבה, אלא מיראה)לאבא, הייתי כל חיי חסרת אונים לעשות משהו למען חיינו-אבל היום אני לא פוחדת ממנו. מה שנתן לי היום את הכוחות הכי חזקים-זה ששרדתי במצב הכי קשה לדעתי שאפשר להעמיד אדם בחיים, לתת לי לעזוב בית חולים אחרי פעמיים ביקורים- עם מכונות חמצן, הנשמה, לאויר לרחובות...בלי כסף, בלי בגדים, בלי הכנה נפשית, רק אלוהים היה איתי, ברגעים דקות, שהבנתי שזה מה שהולך לקרות. ואת יודעת מה עצמי , הסבל בחיים שעברת אפשר להסתכל עליו עם כמה שזה נשמע לך מוזר גם כנכס-ככה אני מסתכלת על זה-כמו כל נסיון בחיים, הסבל הוא נכס. היום אחרי הסבל שעברתי, אני יודעת שאני לא מפחדת מאף אחד בעולם, גם לא מעברי, ולא מעתידי רק מאלוהים. וכל עוד הוא איתי ננצח יחד את הכל, עצמי אני בטוחה שהוא גם איתך כל עוד תבחרי בכך, ותאמיני. אני בטוחה שעכשיו את עוברת תהליך קשה וכואב, של להוציא את הכאב החוצה, לרפא לא תוכלי אבל לגמד את המשקל שלו בחייך, ולהפסיק להאשים את עצמך , ולהתבייש בחייך כן תוכלי בעזרת טיפול מתאים. שולחת לך כח מכאן רחל-נשמה

 

[סהר-תמיכה]

עצמי של אז ושל עכשיו

לא נתנו לך ילדות. נכון. מסתבר שזה כל כך לא מובן מאליו... ילד שאמור לקבל תמיכה וחיזוק, לגדול כשהוא מושקה באהבה, כשמשאבי המשפחה מופנים כלפיו כדי לעודד את הצמיחה שלו, נאלץ בעצם לתמוך במערכת מתפוררת, במציאות קשה כל כך. עכשיו את מתאבלת, כי אז לא יכולת, אז זו היתה מציאות היחידה ולא היתה אפשרות להמלט. זה בצד דברים אחרים, כמובן. את אישה חזקה עצמי, אולי זה נסתר ממך אבל כדי לשרוד את כל מה ששרדת ולעשות את כל מה שעשית בחייך עד לנקודת הזמן הזו, צריך הרבה מאוד כוח. הכוח הזה עומד מאחוריך גם היום. סמכי על עצמך.

 

[עצמי]

אז... אז לא הייתה "עצמי"

הייתי רק בורג במערכת... רק משהו סתמי. כל יישותי אז הייתה בנויה על דמיון מפותח שבנה לו עולם אחר, עולם מחוץ לאימת החיים ההיא. עולם שלא ידע כלום על קיומו של הסבל והאימה וההתעללות. הייתי אחרת. שרדתי על ידי בריחה. אני של אז, התחבאה עמוק ככל שיכלה ובלטה הכי פחות שאפשר.. שתקה רוב חייה ושמרה לעצמה את השמחות הקטנות. כי אחרת נלקחו ממנה. ועצמי של היום... לא מצליחה לברוח מהמציאות יותר. לא יכולה לשנות את הדברים... ועדין מפחדת מאבא. פחד של אימה. אוףףףף. סליחה... זה פשוט בא לי כך. אני מאד מעריכה את העידוד שלך.. זה לא מתוך חוסר קבלה.. זה רק מתסכול ...

 

[סהר-תמיכה]

התמודדת כמיטב יכולתך

כפי שילדים נוהגים לעתים להתמודד. עכשיו, כשאת לא ילדה, מנגנוני התמודדות ישנים כבר לא מופעלים וטוב שכך. כן, יש מציאות. יש מציאות של אז ויש מציאות של היום. את אומרת שאת לא מצליחה יותר לברוח מהמציאות. מאיזו מציאות את בורחת היום?

 

[עצמי]

סהההההר. בבקשה...

תעזרו לי... זה מחר!

 

[סהר-תמיכה]

את רוצה לבוא לשיחה באתר?

 

[agness_666]

עצמי היקרה

כל כך עצוב מה שכתבת פה, הבנתי שכנראה לא הייתה לך הזדמנות להנות מגיל 16 כפי שרצית. אבל אני שמחה בשבילך שהצלחת לנצח, יש לך ילדה בת 16, והיא מאושרת, זה מראה שאת אמא טובה, שלמרות הכל הצלחת להתגבר ולתת לה חיים טובים ולעשות אותה מאושרת, ועל כך את צריכה להיות גאה, ואני מסירה בפנייך את הכובע, ומעריצה אותך, הלוואי על כולם אמא כמוך. (הלוואי עליי...) אני חושבת שמגיע לך לשמוח בעצמך, ולחגוג לך היום, לפנק את עצמך, כי עשית משהו חשוב וגדול שהרבה לא יכולים. לא רק הבאת אדם לעולם, אלא נתת לו חיים טובים ושמחה. כמה אנשים יכולים לומר זאת על עצמם? מאחלת לך הרבה אושר ושמחה. באהבה, אגנס