להיות "האמא" השניה?

[זהב טה ו ר]

זה מה שהילדים שלי אומרים על "החורגת"

שאם היא ואביהם יפרדו, הם הולכות איתה.
בהתחלה הפריע לי שהוא תמיד תמיד נפגש איתם בנוכחותה, אבל כשדיברתי איתם על זה הם אמרו שהם מעדיפים ככה, כי הם מרגישים הרבה יותר נוח איתה מאשר עם אבא שלהם...

הבעיה שלי היא עם ה"יחסים משפחתיים"... מה זה אומר? ואיך אפשר להתקרב אליהם מבלי שירגישו שאני מנסה להיות "אמא" שלהם? שוב, מדובר בבני נוער, לא בילדים קטנים...

 

[זהב טה ו ר]

להיות "האמא" השניה?

לאחרונה יצא לי הרבה לחשוב על התפקיד שלי בחייהם של הילדים של בן-זוגי.
שנינו גרושים, עם ילדים בגיל ההתבגרות (ואפילו לקראת סופו, אם זה מסתיים אי פעם)
אני גרושה הרבה שנים, ואביהם של ילדיי כמעט ולא נוכח בחייהם, מבחירתו.
הוא גרוש טרי יחסית, הילדים במשמורת משותפת ואמא שלהם מאד מאד נוכחת בחייהם.

ולכן אני מוצאת את עצמי נזהרת כל הזמן... לא להתקרב יותר מדי, לא להתערב, לא להיכנס למקום שעלול לעורר התנגדות (כי זה המקום של אמא שלהם).
כן, לפעמים אני גם חושבת איך הייתי מגיבה אם זוגתו של ה- X שלי הייתה עושה עם ילדיי או עבורם דבר מסויים, וכמה זה היה מפריע לי.
הוא טוען שאני לא צריכה בכלל לקחת את אם ילדיו בחשבון, שאני צריכה "לשעוט קדימה" ולהיות מעורבת עם ילדיו כמה שאפשר, כי בסוף הם יתרגלו ויקבלו אותי כאחת משני ראשי המשפחה המורכבת שלנו.
יש לציין כי מעולם לא פגשתי את אם-ילדיו, אבל הקשר ביניהם מאד מאד רע...

אני מנסה להסביר שיש הבדל, שהוא נכנס למקום שהיה בו ריק מבחינת הורה שני וגבר, ולעומת זאת הוא מצפה ממני להיכנס למקום שתפוס חזק חזק.
מה דעתכן? אני מגזימה בהתחשבות שלי? זה סתם תרוץ להתחבא אחריו? איך לעזאזל מכניסים ילדים בוגרים לחיים שלנו, ונכנסים לשלהם?

 

[שממית הבתים]

מבינה אותך

לבן זוגי שני בנים מפרק א' בני 14 ו-11. הם פה פעם בשבועיים אז המעורבות שלי בחיים שלהם היא ממש מזערית לעומתך, אבל בכל זאת, גם אני מכינה להם ארוחות ומציצה בתעודות.
אני לקחתי החלטה לא לחנך אותם, באופן טבעי גם בן זוגי לא מחנך את הבת שלי. אנחנו פשוט שם, אבל באופן אחר, אני כן אגיד לבנים שלו לשמור על הניקיון אבל אני לא אגביל אותם במספר כוסות הקולה (אמא שלהם כן מגבילה) אני כן אתעניין בציונים בתעודה אבל בטח שלא אדרוש מהם להכין שיעורי בית. אפשר להגיד שההבדלים בין ניהול הבית לחינוך הילדים מעולם לא היו ברורים יותר. בשבילם, אני רק מנהלת את הבית (כולל ארוחות וכביסות וטיפול בטלוויזיה/אינטרנט/קונסולות משחק), אני מביעה את דעתי אבל לעולם לא דורשת מהם דרישות או מציבה להם גבולות או כל דבר אחר שעלול להוביל להתנגשות חזיתית, למזלי הם ילדים מאוד מחונכים ומאוד טובים.

 

[מנסה ומתנסה]

בהחלט....

גם אני לגמרי נזהרת מהמקום של "אמא חורגת".
אם משהו לא מוצא חן בעיני, (כמו בדוגמת הקולה
שהובאה כאן), אעיר לאבא שלהם - בעלי, והוא יעשה /
לא יעשה עם זה כטוב בעיניו.

אני לא חושבת שההתחשבות היא תרוץ. להיפך - אני חושבת
שהדרך שאת מתנהלת היא בדיוק הדרך להכניס את הילדים
לחיים שלך ולהיכנס לשלהם.
כמו שאת מרגישה (ורגישה) - יש להם אמא. לגמרי.

ועוד דבר - גם בעלי, לפחות בתחילת הקשר, ציפה ממני לתפקד
כאם הילדים. אני רואה בזה מעין פנטזיה ל"תיקון" המשפחה הגרעינית
שלו. במקום שהוא וגרושתו יתפקדו כמשפחה, אני והוא אמורים לתפקד
כמשפחה. אלא, שבמציאות, הוא אמנם התגרש מהאמא, אבל האמא לא
מתגרשת מילדיה (וטוב שכך, כמובן).

 

[זהב טה ו ר]

קלעת בול!

לגמרי "שיראו זוגיות נורמלית".
וכשאני מעירה לו על התנהגות שלא נראית לי, כמו עיסוק אובססיבי בסלולרי בזמן הארוחה המשפחתית, התגובה שלו היא "את לא סומכת עלי?"

 

[מנסה ומתנסה]

כן, שיראו זוגיות נורמאלית..באילו המילים

כולל ה"את לא סומכת עלי" ....
מקום לגמרי לא פשוט ה"אמא החורגת" הזאת

 

[emali]

בדרך לשם, אפשר קצת עצות

אני קוראת סמויה פה תקופה, קצת על עצמי רווקה בקשר שנה עם גרוש +2 . עדיין לא הכרתי את הילדים החלטנו לקחת את הדברים לאט ובזהירות כדי לתת בסיס חזק ויציב לקשר ולחשוף אותם בהתאם. אנחנו בדיוק בשלב של להתחיל להכיר את הילדים. גם אצלו (וכנראה גם אצלי

) הייתה פנטזיית "תיקון המשפחה". הקריאה פה עזרה לי מאוד לפקוח עיניים להבין ולהפנים את זה שלילדים יש אמא ( אמא מעורבת ואוהבת ) ואני לא הולכת להיות ה"תיקון",
עכשיו השאלה שלי, איך מוצאים את המקום שלך?? מצד אחד את לא אמורה לחנך את לא אמא שלהם אבל מצד שני מה קורה שיש ילדים משותפים , אני לא רוצה ליצור מצב שיש בבית סט חוקים אחד לילדים שלו ואחר לילדים שלנו.
אני מנסה להיכנס לזה כמה שיותר מפוקחת, ולנהל שיחות עם הבן זוג כדי לנסות ולהגיע עד כמה שאפשר לתיאום ציפיות , אשמח לשמוע איך אתן עושות את זה .

 

[זהב טה ו ר]

ברוכה הבאה

בני כמה הילדים?

 

[emali]

תודה, בני 5 ,2.5

 

[יולאלי]

ברוכה הבאה, מזל טוב ובהצלחה..אבל..

בשום אופן וצורה אי אפשר להתכונן לזה, רק להוריד ציפיות למינימום האפשרי, להבין שאפילו אם תנהלו אלפי שיחות ותגורו ביחד שנים קודם ברגע שיכנסו הילדים שלו למערכת יחסים הכל מתהפך ומשתנה, את תצטרכי להתגמש והרבה מאוד, את תצטרכי לוותר על הרבה מאוד מהעקרונות שלך וגם הרבה מאוד על עצמך..
אבל כל מה שאני אכתוב מיותר כי זו סיטואציה שאי אפשר להסביר ולהבין אותה עד שלא נמצאים בתוכה - אני רק יכולה לאחל לך הרבה סבלנות והרבה הצלחה..

 

[emali]

תודה על התגובות

מה שהכי למדתי מהקריאה כאן זה להנמיך ציפיות , אני בטוחה שלא משנה כמה אני ינסה להכין את עצמי אתה אף פעם לא יודע למה אתה נכנס עד שאתה לא בתוך זה.
אני אשמח לשמו עצות עשה ואל תעשה
או איך אתן מתמודדות עם הילדים של הבן זוג, האם בן זוג תומך ?? האם הוא לוקח חלק פעיל במטלות הבית שקשורות לילדים ??
תודה

 

[emali]

תודה על התגובות

מה שהכי למדתי מהקריאה כאן זה להנמיך ציפיות , אני בטוחה שלא משנה כמה אני ינסה להכין את עצמי אתה אף פעם לא יודע למה אתה נכנס עד שאתה לא בתוך זה.
אני אשמח לשמו עצות עשה ואל תעשה
או איך אתן מתמודדות עם הילדים של הבן זוג, האם בן זוג תומך ?? האם הוא לוקח חלק פעיל במטלות הבית שקשורות לילדים ??
תודה

 

[mother cat]

מצטרפת למברכים - ברוכה הבאה

קודם כל, נשמע לי שאת במקום טוב - את כבר עם עיניים פקוחות וכבר יוצאת קצת מהאשליות.

איך מוצאים את מקומך? את זה רק אתם יכולים לדעת, כי אני חושבת שהאמא החורגת הוא תפקיד קצת לא מוגדר, וכל אחת מוצאת מקום קצת שונה. לגבי החוקים לילדים אני יכולה להגיד לך שהפרשי הגילאים עובדים מצויין - יש דברים שמותר לילדי החורגים ואסור לילדי הביולוגיים - למה? כי הוא בן 15 ואתה בן 3... אגב בהרבה דברים הצלחתי להנחיל התנהגויות מסוימות על הגדולים פשוט כי ביקשתי שלא יעשו משהו ליד הבן שלי כדי שלא יקנה, או אסרתי על משהו כי הוא מסוכן. למשל - הילדים היו די מכורים לפופקורן במיקרו, בכמויות אזטרונומיות. זה נגמר כשהסברתי, או קיי - יותר מפעם אחת, שזה מהווה סכנת חנק לתינוק זוחל, והרי אתם לא רוצים חלילה שיקרה משהו לאחיכם, נכון? הפופקורן נעלם מחיינו...

בקיצור - תכנסי לזה עם עיניים פקוחות, הרבה רגישות, והרבה לדבר עם בן הזוג. זה לא קל, אבל יכול להיות מאד מספק ואפשר ליצור משפחה מורכבת מוצלחת! בהצלחה!

 

[mother cat]

הסיטואציה שלי, כידוע, מאד שונה

כי אני אמנם האמא החורגת, אבל גם היחידה שיש לילדיו של בעלי...

אבל את פנטזית התיקון והמשפחה המאושרת - בריידי באנץ' - אני מכירה היטב. ברור לי לגמרי שבעלי פנטז על מציאת אישה שניה שיוכל ביחד איתה לתקן את כל הרע שקרה לילדיו - סורי, לא אפשרי. אין שום דבר בעולם שאני יכולה לעשות שימחוק או ישכיח את זה שאמא מתה...

ולי היתה פנטזיה שאני אוכל "לתקן" את הילדים. הם יאהבו אותי כמו אמא, ובעזרתי הם יגשימו את הפוטנציאל שלהם, יחלימו מהפצעיהם, והכל יהיה נהדר. יה, רייט. לא. לא הצלחתי "לתקן" אותם - אם בכלל נכון לאמר שהם זקוקים לתיקון. אני רוצה לקוות שאני מביאה טוב לחייהם, יחד עם זאת ברור לי שגם קושי - אני לא בן אדם קל, יש לי ציפיות מהם, ואני לא עסוקה בלפנק, לפנ, לפנק.

בקיצור - גם כשהאמא הראשונה כבר לא בין החיים מקומה של האמא השניה לא פשוט, ופנטזיית התיקון לא מציאותית....

 

[kisslali]

ואם היית?

עסוקה בלפנק לפנק לפנק? אז הכל היה טוב? הם היו זוכים ל"תיקון"? ואחרון: מי אמר שזה שהם צריכים 'תיקון'?!?!

כאדם עם נטיה להיות דמות 'טיפולית' אני מציעה שכ"א מאיתנו תשאל את עצמה מה לה יוצא מהסיטואציה המורכבת. זה לא מה שאנחנו נותנים זה מה שאנחנו מקבלים שגורם לנו להיות שם.

ללי

 

[mother cat]

את צודקת - זה בכלל לא ברור שהם צריכים תיקון

אני פשוט מתארת את ה"פנטזיה". הייתי קצת תמימה ונאיבית - ראיתי ילדים מסכנים שאיבדו אמא, וחשבתי שאני אוכל לשמח אותם. היום אני חושבת אחרת - אני חושבת שהאבדן תמיד יהיה חלק מחייהם, ואני אעשה להם יותר טוב אם אתן להם כלים להתמודדות - עם האבדן ובכלל עם החיים - מאשר אם אצליח רגעית לשמח אותם (דוגמא שעולה לי לראש זו חמותי שקנתה לילדה בגדים כשהיא היתה אצלה באיזה חופש כי "הילדה בכתה שהיא מתגעגעת לאמא אז רציתי לשמח אותה"....).

הולכת לחשוב על מה שאמרת - מה יוצא לי מזה. אני גם דמות טיפולית שנוטה להיות הכתף של כל החברים שלה... שלא לאמר הפסיכולוגית בגרוש של כולם. אני מניחה שמה שיוצא לי מזה זה ההרגשה שצריכים אותי. אבל אני לוקחת את השאלה שלך והולכת לחשוב יותר.