להיות הורים באירופה...

[kloei]

להיות הורים באירופה...

אולי כדאי שאציג את עצמי שוב, כי המון זמן לא כתבתי כאן. שמי מיכל ואני גרה באיטליה (באזור די פרובנציאלי) ויש לנו ילד בן שנתיים (בעוד 10 ימים). אני קוראת בקנאה רבה את כל הדברים שנכתבים כאן על מה שניתן למצוא בארה"ב מבחינת גידול ילדים (ואפילו בארץ לדעתי ניתן למצוא יותר ממה שיש לנו כאן) ובכל זאת רציתי לגעת אם יש כאן עוד הורים אירופיים שיכולים להמליץ לי על אתרי אינטרנט עם שירותים כמו: פיתוח תמונות ממצלמה דיגיטלית או חנויות צעצועים, בגדים וכו' שיעשו, כמובן, משלוחים לאיטליה (לא מארה"ב כמובן שאז סביר להניח שהמחירים יהיו אסטרונומיים) תודה וסוף שבוע נעים לכולם.

 

[ענת בן צבי]

צר לי לאכזב

אנחנו חיים בשוויץ ואחוזי קינאה גם כן - אבל עוד 4 חודשים כן זה מגיע נעבור לארה''ב ונוכל להנות מכל האושר (טעמנו בביקור ואנחנו רוצים עוד). בנתיים מקפיצה את ההודעה אולי למשהו יהיה רעיון לעזור... ענת

 

[iditbs]

הי, ענת, אז איך היה הביקור?

איך התרשמתם מהמקום, מהאוניברסיטה? מצאתם מקום לגור? גן מתאים?

 

[ענת בן צבי]

אהבנו כל רגע

בעלי מתעורר בבוקר ועדיין בטוח שהוא בשיקאגו.. היה קצת קשה עם הגאט לאג אבל ממש נהנו. מצאנו גן ליותם (YMCA) יש להם קלנאית תקשורת בגן שיכולה לעזור לו עם השפה, יש להם שיעורי שחיה מגיל שלוש, מוסיקה אומנות ומה לא. בעיקר הגננות נראות ממש חמות ואכפתיות. הגנים היהודיים באחד היו שתי גננות על 20 ילדים (JCC) ובשני היתה גננת שנראתה כמו מלפפון חמוץ והתנהגה ככה לילדים- הוריד את כל החשק שלי להתעסק עם הגן אפילו שהיא דיברה עברית. מגורים - אבנסטון שזה המקום בו נמצאת האוניברסיטה היא פרבר מגורים - החלום האמרקאי (אם כי מן הסתם יקר מידי בשביל סטודנטים חולמים..). ילדים - תענוג. בילנו בוקר במוזאון לילדים בווימיטי (צמודה לאבנסטון) עם אתם באזור ממש תענוג. כמות הפעילות לילדים מדהימה - מצאתי כבר כמה חוגי מוסיקה לגיל של יותם בלי להגיע לשיקאגו. הגיחה הקצרה לשיקאגו - קצת מפחיד - נסענו שעה ברכבת והגיענו בערך למרכז.. ענק, מפחיד ענק. האנוברסיטה מקסימה התברר לי להפתעתי (היה חוסך לי לא מעט שעות דאגה) שהמנחה שלי מאד מרוצה מהצעת המחקר ומוכן לשלם לי גם אם לא השיג מלגה. ירד אבן ענקית ושלשום ירדה עוד אחת כי זכיתי במילגה. עדיין מחכה לעוד תשובות אבל כן אחד זה ממש מצויין. הכי חשוב האנשים - עוצרים אותנו בכל מקום שואלים על הילד מספרים על ילדים משלהם - לעומת פה שיותם שר ברכבת ומבקשים מאיתנו להשתיק אותו. אנחנו פשוט רוצים ללכת. מכתב נוסף מסוכנות ההשכרה לגבי רעש (שוב ללא שום תלונה של השכנים) רק גורם לנו לרצות לברוח מכאן. כמה פעמים אפשר להגיד לילד לא לרוץ (יש לנו רצפת עץ ישנה וכל רעש קטן מהדהד בכל הדירה). בקיצור נהנינו מאד מאד. הקושי היחידי זה המנחה שלי לדוקטרט שיש לו פתאום כסף ומנסה ללחוץ שנשאר עוד קצת... השתפכתי קצת מה.. ענת

 

[עפרית אטלנטה]

ועכשיו רק נותר..

לאחל לכם מעבר קל ונעים. מזל שאנו לא גרים היכן שאתם כי מזמן היו "מעיפים" אותנו מהמדינה מאחר וביתי הקטנה נוהגת לשיר בקולי קולות כל הזמן ובעיקר במקומות ציבוריים .כמובן שכאן זה רק גורם לקריאות התפעלות ופרצי צחוק. אני בטוחה שתהנו.

 

[ענת בן צבי]

תודה אנחנו עושים מאמצים

קנינו קלטות באנגלית - יותם סופר עד עשר באנגלית (משובשת) מת על רחוב סומסום פינוקי וטלטביז. הוא מגיב טוב לשפה לפחות בנתיים. לגבי שירה - יותם לא מפסיק לשיר - פרטי, ציבורי זה ממש לא משנה לו. אבל הבעיה הכי קשה שלנו בבית היא עם לקפוץ ולרוץ. הריצפה פשוט תוף. השכנים כל דבר חוץ מחיוכים. אבל אנחנו מביטים קדימה... ענת

 

[מתי תורי]

הפלוס הגדול בלחיות באירופה הוא

הקירבה לארץ. וזה אומר שיכולים לבוא לבקר יותר בקלות. וזמן הטיסות הוא סביר. אבל כל אחד והפלוסים והמינוסים שלו. כמו בכול דבר. בכול רופן שיהיה לכם בכייף באשר תלכו (תטוסו)

 

[ענת בן צבי]

נאלצת להסכים...

אנחנו שואפים לבקר בארץ עכשיו לפני המעבר לארה''ב. כי מתגעגעים וכי זה יותר יקר מארה''ב ולא לשכוח את הגאט לאג עד שמתרגלים צריך לחזור... אבל מה לעשות אירופה ואנחנו חורקים ביחד. אבל כרגיל הקובע הוא העבודה. הדוקטורט מסתיים וצריך להמשיך הלאה..

 

[kloei]

בהצלחה בארה"ב

אנחנו בינתיים נשארים באיטליה, גם בגלל שכאן כרגע יש לנו עבודה ואם נרצה לעבור לארה"ב או מחוץ לאירופה בכל מקרה נצטרך כמובן קודם כל לחשוב על עיסוק ואישורי עבודה (מה שכרגע לא נראה באופק). ובאמת כחלק מההתלבטות האם היינו רוצים לעבור לחלקו השני של העולם אנו מסתכלים על היתרון שיש לנו במרחק הטיסה מהארץ מה שמאפשר לנו ולסבים לעשות אלינו יותר מקפיצה בשנה.