להיות חזקה.

[אמא93]

להיות חזקה.

לפעמים אני כל כך נשאבת למטה ועייפה מהכל רוצה להיות חזקה אבל לא תמיד זה הולך.. המעניין הוא שאפילו משפחה קרובה שאמורה להיות קרובה חושבת שהקושי באבל נעלם לאחר השלושים. כל אחד ממשיך בחייו אבל את נשארת באותו המקום פצועה ומדממת. אולי אני מגזימה בתיאור אבל זו ההרגשה שהבן מבשרך פשוט יום אחד נעלם מהעולם וזהו . ששואלים אותך מה נשמע? אני אף פעם לא יודעת מה לענות מפני שכולי עדיין באבל אבל למעשה מצפים לשמוע ממך שזהו הכל כבר מאחור וחזרת לעצמך. אז זהו צריך להיות חזקים.?

 

[חיה אש]

המשפט שאותי הכי עצבן

זה ..."תהיי חזקה" אז אי אפשר תמיד להיות חזקים וכן אנחנו הם אלו שנשארים עם הכאב התמידי כששואלים אותי היום כ - 5 חודשים אחרי האסון אני אומרת "משתדלת.." בהתחלה אמרתי :לומדת לחיות את החיים החדשים"...אנשים לא מתכוונים לשמוע ממך שהכל מאחור...אני חושבת שאם לא היו שואלים היינו מרגישים שאולי הם בכלל לא מתעניינים . מה שמעצבן אותי הם אלה שגם אין ספק שלא בכוונה שואלים אותי :"מה שלומך?....הכל טוב!?" ובא לך לצרוח ... אני דווקא חיכיתי לשקט שלאחר השלושים ולאחר השבעה חיכיתי שיניחו לנו כמשפחה להיות ביחד לשמוע אחד את השני ללא אנשים נוספים ולקח זמן עד שאנשים הבינו שאני מעוניינת בשקט הזה .

 

[שרון123]

יווווו ה"הכל טוב?" הזה יכול להטריף!

אני תמיד עונה "הכל טוב? לא צריך להגזים!"

 

[שרון123]

גם אני לא חושבת שמישהו מצפה

או חושב שאחרי ה 30 הכל יהיה מאחורינו, אני אחרי שנה וחצי עדיין אומרת דברים כמו "היום יום קשה", או "עכשיו תקופה קשה". ולפעמים אומרת "קצת יותר טוב" או סתם "בסדר" גם אני בתקופה הראשונה לא ידעתי מה לענות. הייתי אומרת "שורדים", או "משתדלים לצוף" או שוב, סתם "בסדר" את ממש לא מגזימה בתיאור, אני עדיין מרגישה בדיוק כמוך. אז מה את עונה?

 

[איריס רמלה]

או למשל

עכשיו היא נחה או הסבלה המון או תהיו חזקים יש לכם עוד ילדים בריאים לגדל ואנחנו צריכים להנהן עם חיוך מהול אוף

 

[דליה ח]

כוונות טובות

אחרי השבעה עלה לי בראש לכתוב ספר על המשפטים שהוזכרו כאן ועוד הרבה אחרים. רציתי להציב מראה לכל אלה שמתכוונים לטוב , לא יודעים מה להגיד, ויוצאים להם משפטים ש"נהוג" לומר אותם, ששמעו מאחרים וחושבים שזה מה שירגיע. נסו לחשוב שאפילו אנחנו בעצמנו השתמשנו במשפטים האלה לפני שהיינו במקום הזה, ורק עכשיו אנחנו יודעים כמה הם מעצבנים. אני נשאלתי במהלך השנה הראשונה "נו, התאוששת ?". על זה באמת לא ראוי לענות. ולכן לא עניתי.

 

[ליהיS]

מנצלשת..אגב נושא החוזק..

איך מתארגים נפשית לאזכרה ראשונה? נשבעת שחלפה מחשבה בראשי, פשוט להתעלם...כדי לא להיות בסיטואציה הזו.

 

[איריס רמלה]

על עדיין לא מסוגלת לחשוב בכלל

 

[שרון123]

אזכרה ראשונה היא קשה

(אני לא יודעת בקשר לשאר עדיין....) אני חושבת שלהתעלם יהיה קשה יותר, כי הרי לא תוכלו באמת להתעלם, מקסימום קצת להדחיק. אפשר לעשות משהו קטן רק במסגרת המשפחה המצומצמת - לראות תמונות, להגיד כמה מילים....

 

[eaz1514]

אזכרה ראשונה היא הכי קשה

אולי בגלל כמות האנשים שמגיעים וכל ההשיגים בכיוון נורמליות שצברנו במשך השנה מתפוגגים ברגע כשכולם מתאספים ליד הקבר. אנחנו מתקרבים לאזכרה 5 , עוד חודש ה' בשבט אם תעדיפו 28.1..... . אין לנו אזכרה מסודרת, כל אחד הולך לבית העלמין מתי שנח לו. אני תמיד לוקחת את אימי, אצלנו בחולון אפשר להגיע עם הרכב עד הקבר. אני מדליקה נר נשמה בבית וזהו. לחשוב על רונן אני עושה את זה כל דקה שאני ערה. המועקה בחזה כבר מתחילה להצטבר ואני מרבה להסתכל על הימים החולפים בלוח השנה. תקופה זו של השנה, הגשם הקור, הכל מחזיר אותי לחודש האחרון ברמב"ם כשאפסה התקוה ורונן לא היה בהכרה, החודש הארוך והקשה ביותר בחיים שלי. ימי הולדת זה סיפור אחר, אני הופכת לבן אדם אחר. מסתגרת בעצמי, מתפקדת על אש נמוכה, עושה המינימום ההכרחי וצחוק הגורל יום הולדתי חל בדיוק שבוע אחרי זה של רונן, הוא היה מתנתי ליום הולדתי ה-25. אילנה, אמא של רונן

 

[שרון123]

28.1 יום ההולדת של ירדן

כשלכם תהיה האזכרה החמישית, אצלנו תהיה בת מצווה

 

[eaz1514]

אוי, כמה כאב, שרון יקרה

ירדן לנצח בליבי נצורה.

אילנה

 

[דנה של רותם]

גם יום ההולדת שלי חל שבוע אחרי זה של רותם

ואני דווקא בגלל זה, ובעצם בזכות רותם, עם כל הכאב שבלב, חוגגת את יום ההולדת שלי. רותם אהב מאד את יום ההולדת שלו, אהב מאד לחגוג איתנו את ימי ההולדת שלנו, ולכן אני נותנת לו את ההזדמנות להמשיך לעשות זאת גם מאיפה שהוא נמצא. יום ההולדת שלו זה משהו אחר לגמרי. זה יום קשה קשה שלדעתי קשה הרבה יותר מהאזכרה השנתית. הוא הילד הבכור שלי, זה שהפך אותי לאמא, ואני לא חושבת שאי-פעם אסתגל לחגוג יומולדת לילד שאיננו

 

[eaz1514]

../images/Emo24.gif מעניין איך הכל קושר את הכל ../images/Emo222.gif

גם אני חוגגת את יום ההולדת שלי, אם זה בארוחה בבית, לפעמים גיחה לחו"ל, לפעמים יציאה למסעדה ובלי נקיפות מצפון. אילנה

 

[אמאשלילד]

../images/Emo201.gif

מצטמצמים. רק למה שמתאפשר לכם. אם לבד, אז לבד. אם עם משפחה או חברים קרובים, אז בפורום קטן. ומחליטים כל רגע מחדש מה מתאים. בלי מחוייבויות לאף אחד. כך אנחנו נהגנו.