להיות ישראלי - יאיר לפיד חובה לקרוא
קיבלתי את זה באימייל תקראו ותגיבו ! להיות ישראלי (גרסת דצמבר) להבין שאם הקריין אומר "יש נפגעים", הוא מתכוון בעצם שיש הרוגים יאיר לפיד להיות ישראלי. לפתוח טלוויזיה בלילה ולראות שבמקום "רמבו 3" משדרים סרט מתח מקומי, בהשתתפות כולנו. לקוות שאין שם אף אחד שאתה מכיר, לשמוח שאין שם אף אחד שאתה מכיר, להתבייש ששמחת. להמשיך להסתכל על המסך למרות שאתה יודע בדיוק מה תהיה התמונה הבאה. להגיד, "לפני שבועיים הייתי שם, זה לא ייאמן". להרגיש שניצלת למרות שאפילו לא היית קרוב. לעשות סיבוב בבית בשתיים בלילה, להסתכל בשקט איך הילדים ישנים. לחשוב שככה, מתחת לשמיכות, הם שוב נראים קטנים פתאום. להיות ישראלי. לדעת שקרה משהו לפי השירים ברדיו. להרהר, רק לעצמך, שדווקא בפיגועים יש את השירים הכי יפים. להבין שאם הקריין אומר "יש נפגעים", הוא מתכוון בעצם שיש הרוגים, וש"אנוש" פירושו נאבק על חייו. לשאול את עצמך מה זה בדיוק "נפגעי הלם" ולהבין לבד אחרי כמה שניות מחשבה. לטלפן למשפחה למרות שמאוחר ולשאול מה נשמע כאילו סתם. ללכת לקניון כאילו יצאת למילואים, ללכת למילואים כאילו יצאת למלחמה. להגיד, "אם היה לי טיפת שכל, הייתי עובר לאוסטרליה", אבל לא להתכוון ברצינות. לריב טיפה יותר עם מי שאתה חי איתו, אבל לא להודות בפני עצמך שזה בגלל המתח. להיות ישראלי. להגיד, "צריך להיכנס בהם", בלי לדעת במי בדיוק. להגיד, "זה לא יכול להימשך ככה", אבל לחשוש שאולי ככה זה בדיוק יימשך. להגיד, "צריך לכבוש את עזה", רק בשביל לשמוע את עצמך אומר את זה. להבין שאין פתרון פשוט, אבל לקוות שאולי בכל זאת יש. להקשיב לתוכניות רדיו שבהן אנשים מתקשרים ואומרים דברים איומים, לחשוב שזה מוכיח כמה הידרדרנו, אבל קצת לרצות להתקשר בעצמך. לזכור שכבר סמכת בחיים על יותר מדי מנהיגים שאכזבו אותך, אבל למכור לעצמך שאולי יש עוד מישהו. להגיד לעצמך שהגיע הזמן לכתוב צוואה, אבל לא לעשות את זה. להיות ישראלי. להרגיש באמצע היום עייפות בלתי מוסברת, שמתחילה בכתפיים ואז יורדת לאורך עמוד השדרה. להיות חילוני ששואל מה עם אלוהים, או דתי ששואל מה עם צה"ל. להגיד, "בתאונות דרכים מתים יותר", אבל לא להיות בטוח שזה עדיין נכון. לעשות חשבון שאחרי ירושלים וחיפה בטח יגיע התור של תל-אביב. לכעוס כשאומרים "פיגוע מתוחכם", כי אפילו המחמאה הזו לא מגיעה להם. לפגוש חבר ששואל אם שמעת שג´ורג´ הריסון מת ולחשוב שהוא חי על המאדים. לדעת, ידיעה ברורה ומשתקת, שבתוך יום, מקסימום יומיים, יתברר לך שהכרת מישהו שמת. ואם לא זה, אז מישהו שמכיר מישהו. להיות ישראלי. לומר, "שלומי טוב, המדינה חרא". להתחיל במילים "חוץ מהמצב". לבטל נסיעות כי זה לא הזמן, ואז לנסוע בכל זאת כי לעזאזל הכל. להיזכר משום מה ברבין. לגלות שאף פעם לא דיברת עם הבן שלך על המלחמה ההיא ולהישבע שתמצא לזה זמן. לרצות ללכת לסרט הגרוזיני שכולם מדברים עליו, כי בא לך משהו ישראלי. לאכול קצת יותר מהרגיל, לקום מאוחר ואז לרוץ, לשים לב שכולם מספרים בזמן האחרון בדיחות. לדעת שכל זה מסמל משהו, אבל לא להיות בטוח מה. להיות ישראלי. להרגיש שהמדינה קצת גדולה עליך. להחליף משפטים מוכרים עם אנשים זרים, לשמוע משפטים זרים מאנשים שחשבת שאתה מכיר היטב. לשמוע את ראש הממשלה מדבר על "כושר עמידה" ולהבין, באיחור, שהכוונה אליך. להתנחם בזה שהשנה לפחות יורד גשם. לעמוד ליד החלון עם כוס תה ולחשוב, לראשונה זה שנים, כמה יפה מצד אלוהים לנקות ככה את העולם. להסכים לקבל צ´ק דחוי, כי גם זה קשור למצב. לשבת בלילה עם החשבונות ולהחליט שמוכרחים להצטמצם. להסתכל בתמונות במקום לקרוא את העיתון. להיות ישראלי. להיות אדם קצת טוב יותר ממה שחשבת שאתה מסוגל להיות.
קיבלתי את זה באימייל תקראו ותגיבו ! להיות ישראלי (גרסת דצמבר) להבין שאם הקריין אומר "יש נפגעים", הוא מתכוון בעצם שיש הרוגים יאיר לפיד להיות ישראלי. לפתוח טלוויזיה בלילה ולראות שבמקום "רמבו 3" משדרים סרט מתח מקומי, בהשתתפות כולנו. לקוות שאין שם אף אחד שאתה מכיר, לשמוח שאין שם אף אחד שאתה מכיר, להתבייש ששמחת. להמשיך להסתכל על המסך למרות שאתה יודע בדיוק מה תהיה התמונה הבאה. להגיד, "לפני שבועיים הייתי שם, זה לא ייאמן". להרגיש שניצלת למרות שאפילו לא היית קרוב. לעשות סיבוב בבית בשתיים בלילה, להסתכל בשקט איך הילדים ישנים. לחשוב שככה, מתחת לשמיכות, הם שוב נראים קטנים פתאום. להיות ישראלי. לדעת שקרה משהו לפי השירים ברדיו. להרהר, רק לעצמך, שדווקא בפיגועים יש את השירים הכי יפים. להבין שאם הקריין אומר "יש נפגעים", הוא מתכוון בעצם שיש הרוגים, וש"אנוש" פירושו נאבק על חייו. לשאול את עצמך מה זה בדיוק "נפגעי הלם" ולהבין לבד אחרי כמה שניות מחשבה. לטלפן למשפחה למרות שמאוחר ולשאול מה נשמע כאילו סתם. ללכת לקניון כאילו יצאת למילואים, ללכת למילואים כאילו יצאת למלחמה. להגיד, "אם היה לי טיפת שכל, הייתי עובר לאוסטרליה", אבל לא להתכוון ברצינות. לריב טיפה יותר עם מי שאתה חי איתו, אבל לא להודות בפני עצמך שזה בגלל המתח. להיות ישראלי. להגיד, "צריך להיכנס בהם", בלי לדעת במי בדיוק. להגיד, "זה לא יכול להימשך ככה", אבל לחשוש שאולי ככה זה בדיוק יימשך. להגיד, "צריך לכבוש את עזה", רק בשביל לשמוע את עצמך אומר את זה. להבין שאין פתרון פשוט, אבל לקוות שאולי בכל זאת יש. להקשיב לתוכניות רדיו שבהן אנשים מתקשרים ואומרים דברים איומים, לחשוב שזה מוכיח כמה הידרדרנו, אבל קצת לרצות להתקשר בעצמך. לזכור שכבר סמכת בחיים על יותר מדי מנהיגים שאכזבו אותך, אבל למכור לעצמך שאולי יש עוד מישהו. להגיד לעצמך שהגיע הזמן לכתוב צוואה, אבל לא לעשות את זה. להיות ישראלי. להרגיש באמצע היום עייפות בלתי מוסברת, שמתחילה בכתפיים ואז יורדת לאורך עמוד השדרה. להיות חילוני ששואל מה עם אלוהים, או דתי ששואל מה עם צה"ל. להגיד, "בתאונות דרכים מתים יותר", אבל לא להיות בטוח שזה עדיין נכון. לעשות חשבון שאחרי ירושלים וחיפה בטח יגיע התור של תל-אביב. לכעוס כשאומרים "פיגוע מתוחכם", כי אפילו המחמאה הזו לא מגיעה להם. לפגוש חבר ששואל אם שמעת שג´ורג´ הריסון מת ולחשוב שהוא חי על המאדים. לדעת, ידיעה ברורה ומשתקת, שבתוך יום, מקסימום יומיים, יתברר לך שהכרת מישהו שמת. ואם לא זה, אז מישהו שמכיר מישהו. להיות ישראלי. לומר, "שלומי טוב, המדינה חרא". להתחיל במילים "חוץ מהמצב". לבטל נסיעות כי זה לא הזמן, ואז לנסוע בכל זאת כי לעזאזל הכל. להיזכר משום מה ברבין. לגלות שאף פעם לא דיברת עם הבן שלך על המלחמה ההיא ולהישבע שתמצא לזה זמן. לרצות ללכת לסרט הגרוזיני שכולם מדברים עליו, כי בא לך משהו ישראלי. לאכול קצת יותר מהרגיל, לקום מאוחר ואז לרוץ, לשים לב שכולם מספרים בזמן האחרון בדיחות. לדעת שכל זה מסמל משהו, אבל לא להיות בטוח מה. להיות ישראלי. להרגיש שהמדינה קצת גדולה עליך. להחליף משפטים מוכרים עם אנשים זרים, לשמוע משפטים זרים מאנשים שחשבת שאתה מכיר היטב. לשמוע את ראש הממשלה מדבר על "כושר עמידה" ולהבין, באיחור, שהכוונה אליך. להתנחם בזה שהשנה לפחות יורד גשם. לעמוד ליד החלון עם כוס תה ולחשוב, לראשונה זה שנים, כמה יפה מצד אלוהים לנקות ככה את העולם. להסכים לקבל צ´ק דחוי, כי גם זה קשור למצב. לשבת בלילה עם החשבונות ולהחליט שמוכרחים להצטמצם. להסתכל בתמונות במקום לקרוא את העיתון. להיות ישראלי. להיות אדם קצת טוב יותר ממה שחשבת שאתה מסוגל להיות.
