להיות לבד
היי, אני בת 34.. רווקה לא מזמן התחלתי לעבוד בעבודה חדשה וניתקלתי גם בנשים בנות גילי (פחות או יותר) רווקות.. עדיין לא יצא לי להתחבר אליהן והשאלה שלי היא כזאת: מה עושים עם הלבד הזה? עם הבדידות הזאת שמחלחלת לה בתוך העצמות? קשה מאוד ליצור חברויות חדשות כמו בגילאי 20.. אני מוצאת עצמי נכנסת ללופ של שיגרה קודרת של עבודה ובית.. פעם זה לא היה כך תמיד המתינה לי חברות/ידידים שמבלים בערב.. עכשיו זה רק קומץ מועט של חברים שמרביתם נשואים.. אני מרגישה שאני לא בשיאי יותר, מרגישה כבויה, מרגישה לבד, כל כך לבד.. הנכות שלי מחדדת עוד יותר את הבדידות הנוראית הזאת.. הנכות אף פעם לא עצרה לי את עניין החברי, אני יכולה להעיד על עצמי שאני אישה מושכת ונראית טוב.. אבל לא יודת מה קרה בשנתיים האחרונות.. בחיי שכל יום אני מחכה להתחיל לעבוד ששם יש אינטרקציה עם אנשים.. ולפעמים אני עדיין מרגישה בודדה גם בעבודה.
היי, אני בת 34.. רווקה לא מזמן התחלתי לעבוד בעבודה חדשה וניתקלתי גם בנשים בנות גילי (פחות או יותר) רווקות.. עדיין לא יצא לי להתחבר אליהן והשאלה שלי היא כזאת: מה עושים עם הלבד הזה? עם הבדידות הזאת שמחלחלת לה בתוך העצמות? קשה מאוד ליצור חברויות חדשות כמו בגילאי 20.. אני מוצאת עצמי נכנסת ללופ של שיגרה קודרת של עבודה ובית.. פעם זה לא היה כך תמיד המתינה לי חברות/ידידים שמבלים בערב.. עכשיו זה רק קומץ מועט של חברים שמרביתם נשואים.. אני מרגישה שאני לא בשיאי יותר, מרגישה כבויה, מרגישה לבד, כל כך לבד.. הנכות שלי מחדדת עוד יותר את הבדידות הנוראית הזאת.. הנכות אף פעם לא עצרה לי את עניין החברי, אני יכולה להעיד על עצמי שאני אישה מושכת ונראית טוב.. אבל לא יודת מה קרה בשנתיים האחרונות.. בחיי שכל יום אני מחכה להתחיל לעבוד ששם יש אינטרקציה עם אנשים.. ולפעמים אני עדיין מרגישה בודדה גם בעבודה.