להיות שונה מכולם

[פלגיה]

להיות שונה מכולם

"הייתי הילד הכי קטן בכיתה" כך מספר לנו יהונתן גפן, על מצוקותיו של ילד נמוך מכולם. שנים אחר כך הכין עידן אלתרמן סרט בדיוק על אותו נושא - הקושי של ילד להיות הכי נמוך בכיתה. ילדים שונאים להיות שונים מכולם. הם לא רוצים לצאת דופן. ויש סיבות שונות לחריגות: צבע שער, הרכבת משקפיים, גובה, משקל, קשיים בלמידה, קשיי שפה, ארץ מוצא שונה, והרשימה עוד ארוכה. האם יש כאן ילדים שיש להם סיכוי להיות "שונים"? האם יש להם חששות בנושא? איך אתם ההורים מתמודדים עם זה בבית?

 

[sarit1271]

אנחנו יוצאי חינוך מיוחד וגן משולב

עקב בעיות שפתיות בגלל בעיה של נוזלים באוזנים שנפתרה אחרי ניתוח כפתורים בגיל שנתיים . ומאז עברנו דרך ארוכה שיצבה אותנו על דרך המלך. אבל יש לילדה הפרעת קשב ריכוז עם היפר. והיא לוקחת ריטלין בערך שנתיים. וזה אומר מצידה שהיא בודקת גבולות ועקשנית מאוד. ונראה מה יהיה השנה. אולי גדלה ובדיקת הגבולות והעקשנות התמתנה קצת. ימים יגידו זה בגדול יום טוב שרית

 

[אמאמהדרום]

לי יש ילד עם לקויות סומטייות -הוא לא מרגיש שו

שונה , ישולב בבי"ס רגיל בכיתה רגילה יקבל שעתיים מורת שילוב (שהיתה גם הגננת שילוב שלו בגן חובה ) אנחנו מין הסתם כן חוששים מצד אחד ויותר דואגים מאשר לבנות הגדולות שהן נ"ט ומצד שני שמחים על התחלה חדשה בלי סטיגמות שגויות שהיו בעבר . בהצלחה לכל הילדים המשולבים

 

[sarit1271]

מה זה לקויות סומטייות? אשמח לדעת שרית../images/Emo51.gif

 

[אמאמהדרום]

לקויות סומטיות -הינן לקויות של מערכת העצבים :

כגון PDD ,אספגר ,ADHD , SPD . לא כולן עדיין מוגדרות בישראל ככאלו ולכן ילדים כגון בן שלי לא מקבלים את הטיפולים שהם צריכים מקופ"ח אחרי גיל 6 אלה רק 9 טיפולים בשנה . כמו כן הוא יקבל אחרי ו. שילוב שעתיים של מורת שילוב . הוא עם אבחון של SPD + ADHD , ולכן החשש שלנו

 

[sarit1271]

תודה רבה על התשובה לא ידעתי

שלכל הבעיות הנורולוגיות יש ריכוז של השם הזה.תודה רבה ובהצלחה שרית

 

[אגוזים1]

יש ילד שיש לו סיכוי לא להיות שונה?

אז כן, גם אנחנו "שונים"

(שוב, אם בכלל יש כזה דבר...) אצלנו מדובר על ליקוי ראיה. יש מורה תומכת ראיה פעמיים בשבוע, שמוציאה מהשיעור ויושבת פרטנית עם הילדה ועזרי ראיה בהתאם לצורך... במקרה שלנו, ומכיוון שכבר עברנו את זה עם הגדולה, אני לא דואגת (לפחות לא בנושא הזה

) וגם הילדה ממש לא חוששת מזה. בשבילה זה מאוד טבעי (כבר השנה בגן חובה היא קיבלה את המורה התומכת כך שמבחינתה זה פשוט ממשיך גם שנה הבאה). להיפך, היא מאוד אוהבת אותה והילדים עומדים בתור על מנת "לזכות"

ולהצטרף אליה לשיעור הפרטני. בקיצור, במקום "להפריע" לה מבחינה חברתית זה רק תרם

...

 

[מירי קובלסקי תלמ]

להיות שונה

לכאורה בימינו, להיות שונה ומיוחד פירושו להיות ייחודי, מעניין ומוערך. יחד עם זאת, אנו יודעים שלא תמיד זה כך. נראה כי המגמה של שילוב והכנסה של מורות תומכות לבתי הספר הרגילים, היא מבורכת, גם אם לפעמים אינה מספקת. על פי רוב ההתייחסות של תלמידים אחרים אל מורות אלה ואל התלמידים המשתשמים בשירותיהן, היא טבעית, כחלק רגיל ויומיומי של המערך הבית ספרי. הגישה שלנו כהורים לעניין השוני או הקושי אתו מתמודד הילד, תקבע במידה רבה גם את התמודדותו של הילד עם הילדים סביבו. אם ההתייחסות אל הקושי היא עניינית, ויש סביבו דיאלוג פתוח, טיפול וקבלה בתוך המשפחה, אזי גם הילד מרגיש בכך וישדר זאת אל הסביבה. אם לעומת זאת, יש אווירת מתח, סודיות והסתרה ואולי אף בושה, הילד יספוג זאת, וישדר את שונותו לסביבה במידה רבה יותר. חשוב לזכור, כי גם רגשות אלה הם טבעיים ומובנים, אך חשוב וכדאי לטפל בהם, על מנת לא לסחוב ולהנחיל לילד גם את הקושי הזה בנוסף לקשיים שאיתם הוא מתמודד ממילא.

 

[פרפרי אהבה]

יכולה לשתף בתור ילדה "שונה" איך היה לי...

הייתי צפלונה קטנה מאוד- מאוד מאוד רזה ונמוכה, עם משקפיים שהתווספו בסוף היסודי, רגישה מאוד כזאת שבוכה מכל דבר, וכבר מהיום הראשון ללימודים בכיתה א' למדו שלי אפשר להציק, אז לעגו ללא הפסקה, הציקו, פגעו בי בצורה פיזית גם. ואפשר לומר שעד התיכון מיררו לי את החיים בגלל שהייתי רזה ונמוכה ונראיתי תמיד ילדה בגן ולא בביה"ס, ותמיד נתתי להם לרדת עליי ולכן חשוב חשוב חשוב שתגידו לילדים שלכם שאם יורדים לחייהם, לועגים להם או משהו כזה- פשוט להימנע מלהגיב, ממש להתעלם- בסוף זה עובר לאלה שמציקים כשהם רואים שאין תגובה ולהתמיד בזה.

 

[מירי קובלסקי תלמ]

להתעלם כפתרון

הי פרפרי אהבה, את מעלה שימוש בטכניקה חשובה- ביכולת להתעלם. לפעמים אנו כהורים, בשמענו שהילד שלנו נפגע ונעלב ממישהו אחר, אנו חווים את הפגיעה כאילו בבשרנו אנו. זה אמנם טבעי ואנושי, אך לא תמיד לטובת העניין. כשילד מספר לנו על כך שהעליבו אותו, אנו צריכים להשתדל שלא להיכנס למצוקה שלו ולא להיעלב יחד איתו. צריך ורצוי לשדר הבנה, אך גם להציע פתרונות אפשריים. פתרון ההתעלמות, הוא בהחלט פתרון טוב ונכון, גם אם קשה ליישום, ולעיתים קרובות הוא ימנע הסלמה של המצב ויעצור את ההעלבות.

 

[נועה לביא]

מבלי לרצות לפגוע בך חלילה,

העובדה שזה המשיך עד התיכון רק מראה עד כמה טכניקת ההתעלמות היא דבר רע ושגוי. הדבר הכי גרוע שהורה יכול להגיד לילד שלו לאחר שהוא בא אליו וסיפר לו שמציקים/לועגים לו זה "תתעלם מהם והם יפסיקו". התעלמות זה דבר שמצליח רק כאשר זו התעלמות אמיתית - כלומר, כאשר לילד באמת ובתמים לא אכפת. אבל לילד אכפת, אם לא היה אכפת הוא לא היה מתלונן ומתגובה כזו מצד ההורה הוא רק מסיק שאין טעם להתלונן ושהמצב לא יכול להשתנות ואז, כמו שקרה לך, זה נמשך שנים רבות וגם כשזה נפסק נאגר כבר הרבה מטען שעשוי להשפיע על הדימוי העצמי גם בהמשך החיים. כאשר ילד בא להורים שלו ומספר להם שיורדים לחייו הוא זועק הצילו והם חייבים לפעול על מנת להושיע. אם זה אומר לתת לו כלים כיצד לנהוג בסיטואציה, לערב את המחנכת או להתערב בעצמם.

 

[אמא של שראנ]

הגמדמוד שלנו יהיה ילד שונה.

ככל הנראה יש לו דיסלקציה כלשהיא (עוד אין לה שם, כי לפי אנשי המקצוע ניתן להגיע לאבחון רק בגיל מאוחר יותר) מה שברור הוא שיש לו קשיים רבים בשליפה. עוד לא יודעת איך נעבור את משוכת לימוד הקריאה. כרגע אנחנו עובדים עם מורה מתקנת על הקניה וביסוס של האותיות. בנוסף יש בעיה מסוימת של ריכוז שהיקפה לא נודע. אישית- מתה מפחד.

 

[מירי קובלסקי תלמ]

ילד שונה

שלום אמא יקרה, הפחד והחשש שלך הוא טבעי ומובן. המעבר לביה"ס מעורר אצל רבים מאיתנו חששות ואי ודאות. לא כל שכן, כשמדובר בקושי כלשהו שאותר- לא אותר כמו אצל בנך. נראה שבינתיים אתם עושים את מה שאפשר- עובדים עם מורה מתקנת, וזה מצויין. חשוב להיות עם היד על הדופק, להיעזר בצוות בביה"ס, להיות עם הילד להכנת שיעורים וכד'. גם ילד שמתקשה, אם הוא זוכה לתמיכה מהכיוונים הדרושים יכול לחוש הצלחה וסיפוק ואף ליהנות מהחוויה.

 

[חדר משלה]

אנחנו

הישראלים היחידים בשכונה ובבית הספר. דוקא בתחום הזה תמיד הכל זרם, המוצא שלנו תמיד ברקע, עולים כמובן קונפליקטים בחגים ואז אני מקפידה לבלות עם ישראלים ויהודים. מה שבאמת מטריד את הבת שלי הוא הגובה שלה - היא נראית זערורית לעומת רוב הילדים האחרים. בשנה הבאה הכתה תהיה די הטרוגנית מבחינת מוצא, יהיו ילדים מכל הסוגים הצבעים והגדלים, ובכל הנוגע לקבלת השונה האוירה כאן באמת מקבלת ותומכת. בעצם, לפחות חצי מהילדים בכתה שלה נופלים לקטגוריה הזו בגלל מצב משפחתי, מצב בריאותי ושאר ירקות.

 

[האליפסה]

לבת שלי יש סיכוי (סיכון?) להיות שונה

לפני שבוע התפרצה אצלה אפילפסיה - ככה פתאום באמצע החופש. שום סימנים מקדימים קודם לכן. עוד לפני זה אובחנה כ-ADD וידענו שיהיו דברים להתמודד איתם בבי"ס (היא כבר בריפוי בעיסוק כדי לחזק אותה לקראת כתה א') אבל עכשיו רמת החששות שלי (רק שלנו ההורים, לה אנחנו מנסים לשדר שהכל יהיה בסדר) עלתה פלאים - סטטיסטית לכ-40% מהילדים האפילפטיים יש קשיים לימודים והישגיהם בלימודים נמוכים משמעותית מיכולתם האינטלקטואלית - הן בגלל ההתקפים והן בגלל התרופות. כבר עכשיו הפערים בין האינטלקט הגבוה שלה לביצוע הבינוני בשל ה-ADD גורמים לה לתסכולים כי היא מאד מודעת להם. אני חוששת שילדים יתרחקו ממנה - בעצמם או בגלל שהוריהם לא ירצו לארח אותה (אני חייבת לומר להורים שהיא מתארחת אצלם למקרה ששוב יהיה לה התקף), שהמורים יפלו אותה לרעה, שהיא תרגיש שהיא פחות מוצלחת מחברותיה וחבריה לכתה. אני מקווה להתבדות. ושלום לפלגיה ולמשתתפי/ות הפורום

 

[פלגיה]

ברוכות הבאות

ואכן החששות מובנים, אם כי הכרתי לפחות אפליפטית אחת שהסתדרה יופי בבית הספר, ולא התרחקו ממנה בכלל. למה החשש שהמורים יפלו אותה לרעה?

 

[האליפסה]

כי גם הן יבחינו בפער בין האינטלקט

לביצוע בשטח. ומהיכרותי עם מערכת החינוך (כתלמידה לשעבר) הציפיות ממנה יהיו גבוהות והמורות עלולות לחשוב שהיא לא משקיעה מספיק ושאם רק היתה עושה דברים אחרת היתה יכולה להגיע להישגים גבוהים יותר. הן גם עלולות לחשוב שהיא עצלנית (התרופות מאוד מעייפות וגם קודם לא היתה אנרגטית במיוחד...). אולי אלו סתם החרדות שלי שצובעות הכל בשחור

 

[פלגיה]

על דברים מהסוג הזה אפשר לדבר מראש

לא? להסביר את כל הדברים האלה לפני שמתחילים לכעוס עליה.

 

[נועה לביא]

ילדים לא שונאים להיות שונים

הם שונאים שונות שלילית (כאשר גובה זה תופס יותר לילדים כי אז הם יותר קטנים פיזית ועשויים להיות במעמד נחות במשחקים הפיזיים), כאדר ל"איך ההורים מתמודדים עם זה בבית" יש את החלק הארי באיך הילדים יתמודדו עם זה מחוץ לבית.

 

[אילנית של נוני ועידו]

נעם "צפויה" להיות ילדה שונה בהתחלה

היא מתחילה ללמוד בשפה זרה לה, מה שאומר שהיא תתוגבר ע"י מורה ל ESL (ENGLISH AS A SECOND LANGUAGE היא מאוד חוששת מזה (יותר מההיבט החברתי מאשר הלימודי), העניין הוא שהיא ילדה שמגיל שלוש שפה היתה הכלי החזק שלה, כרגע משהוא "נלקח" ממנה היא מאוד חוששת. היא יוזמת הרבה שיחות על הנושא ותמיד בקול רועד. "מה יקרה אם לא יהיו עוד ישראלים, מה יקרה אם לא אבין מה אומרים לי"