להיות שלם.
הנושא של נשים שלא מעונינות ללדת, מרתק אותי, כבר כתבתי לפני כמה ימים על התפיסה האבולוציונית שלי את הנושא. אני באופן אישי, מאד דו ערכי לעיניין. אין לי חוייות לידה, גם לא חויות של הריון, להיות כנה, ילדים מעולם לא היוו אצלי צורך, אלה קבלה. קיבלתי את העובדה שנשותי רצו לעבור את החוויה הזאת כמשהו שיש לחיות איתו. השקעתי בילדי כשהיו קטנים, השקעתי בהם יותר מהמקובל, לומר שנהנתי להיות הורה של תינוקות, או של ילדים קטנים מאד, ממש לא, זכרונות הגן הציבורי שיש לשרוף בו שעות על נדנדות וקרוסלות, עוד עמוק בליבי. הם גדלו, נהיו לאנשים, אנשים מרתקים, קרובים מקסימים. אני נהנה מהם כבר שנים רבות, וההנאה רק הולכת וגדלה. אני לא חושב שיש לי זכות הטפה לתפיסה כזאת או אחרת, ברור לי שאין באף אחת מהתפיסות קדושה. כל מי שמכוון את עצמו להורות עושה זאת מטעמיים של אגואיזם פרטי או זוגי, כך גם מי שלא. האגואיזם הזה, הכל כך חשוב, נועד לסנן עבורנו מה טוב ומתאים לנו ומה לא. החשוב, לעשות את מה ששלמים איתו. לא פחות חשוב, להיות גמיש מספיק כדי להבין שמה שהתאים לנו פעם, עשוי לא להתאים לנו מחר. חשוב מאד מאד, להיות חזק מספיק כדי לחצות קוים מתפיסה אחת לאחרת, כי זה מה שמתאים לנו עכשיו. חשוב מאד מאד מאד להבין שבנושא כמו ילדים, החלטה על לא ללדת, היא החלטה אשר יכולה להשתנות לפחות בטווח גיל הפוריות, ההחלטה על כן ללדת, היא החלטה לקחת אחריות על חיים שהענקת, אך הם לא שלך. עוד חשוב, המעבר מאגואיזם צרוף אשר הוא הסיבה היחידה שבגללה נשים יולדות, מתחלף בבת אחת להענקה ללא גבול. יש בי הרבה השתאות על הטבע המתעתע, אשר מטיל עבדות, וזאת אשכרה עבדות ועל הנשים שלוקחות על עצמן את אותה עבדות באהבה או לפחות בקבלה. אך מי אני שאשפוט.
הנושא של נשים שלא מעונינות ללדת, מרתק אותי, כבר כתבתי לפני כמה ימים על התפיסה האבולוציונית שלי את הנושא. אני באופן אישי, מאד דו ערכי לעיניין. אין לי חוייות לידה, גם לא חויות של הריון, להיות כנה, ילדים מעולם לא היוו אצלי צורך, אלה קבלה. קיבלתי את העובדה שנשותי רצו לעבור את החוויה הזאת כמשהו שיש לחיות איתו. השקעתי בילדי כשהיו קטנים, השקעתי בהם יותר מהמקובל, לומר שנהנתי להיות הורה של תינוקות, או של ילדים קטנים מאד, ממש לא, זכרונות הגן הציבורי שיש לשרוף בו שעות על נדנדות וקרוסלות, עוד עמוק בליבי. הם גדלו, נהיו לאנשים, אנשים מרתקים, קרובים מקסימים. אני נהנה מהם כבר שנים רבות, וההנאה רק הולכת וגדלה. אני לא חושב שיש לי זכות הטפה לתפיסה כזאת או אחרת, ברור לי שאין באף אחת מהתפיסות קדושה. כל מי שמכוון את עצמו להורות עושה זאת מטעמיים של אגואיזם פרטי או זוגי, כך גם מי שלא. האגואיזם הזה, הכל כך חשוב, נועד לסנן עבורנו מה טוב ומתאים לנו ומה לא. החשוב, לעשות את מה ששלמים איתו. לא פחות חשוב, להיות גמיש מספיק כדי להבין שמה שהתאים לנו פעם, עשוי לא להתאים לנו מחר. חשוב מאד מאד, להיות חזק מספיק כדי לחצות קוים מתפיסה אחת לאחרת, כי זה מה שמתאים לנו עכשיו. חשוב מאד מאד מאד להבין שבנושא כמו ילדים, החלטה על לא ללדת, היא החלטה אשר יכולה להשתנות לפחות בטווח גיל הפוריות, ההחלטה על כן ללדת, היא החלטה לקחת אחריות על חיים שהענקת, אך הם לא שלך. עוד חשוב, המעבר מאגואיזם צרוף אשר הוא הסיבה היחידה שבגללה נשים יולדות, מתחלף בבת אחת להענקה ללא גבול. יש בי הרבה השתאות על הטבע המתעתע, אשר מטיל עבדות, וזאת אשכרה עבדות ועל הנשים שלוקחות על עצמן את אותה עבדות באהבה או לפחות בקבלה. אך מי אני שאשפוט.