להיפרד מאדם אהוב שנפטר
בחודש שעבר נפרדתי מסבא שלי. תמיד הערכתי את קיומו בחיי, תמיד אהבתי אותו מאוד וראיתי את ערכו. תמיד זה אומר מאז ומתמיד.
הרגשתי שהוא נשמה מיוחדת במינה וכנראה בגלל זה הייתי מאוד קשורה אליו.
הפרידה לא קלה, למרות שהיה מבוגר, הייתי רוצה יותר ממנו. וגם הוא נפטר בנסיבות שיכלו להראות אחרת. ועל כן הקושי.
למרות שכן הערכתי אותו בחייו, כשהוא נפטר פתאום המשמעות שלו בחיים שלי קיבלה יותר עוצמה. הערך שלו עוד יותר עלה למימדים ממש עצומים. והקטע החזק הוא שפתאום אני מרגישה אחרת.
כאילו קיבלתי משמעות אחרת לחיים שלי ממש חיזק את מי שאני והוסיף לי מימד אחר שאולי היה קיים בי תמיד אבל התעצם והתחזק.
אני ממש מרגישה שיש לי שמירה ושההגנה שלי עוד יותר התחזקה.
אי אפשר לשכוח את האהובים עלינו, הזמן ממש לא מרפא אבל הזיכרון נשאר לעד והוא השאיר בי חותם.
בחודש שעבר נפרדתי מסבא שלי. תמיד הערכתי את קיומו בחיי, תמיד אהבתי אותו מאוד וראיתי את ערכו. תמיד זה אומר מאז ומתמיד.
הרגשתי שהוא נשמה מיוחדת במינה וכנראה בגלל זה הייתי מאוד קשורה אליו.
הפרידה לא קלה, למרות שהיה מבוגר, הייתי רוצה יותר ממנו. וגם הוא נפטר בנסיבות שיכלו להראות אחרת. ועל כן הקושי.
למרות שכן הערכתי אותו בחייו, כשהוא נפטר פתאום המשמעות שלו בחיים שלי קיבלה יותר עוצמה. הערך שלו עוד יותר עלה למימדים ממש עצומים. והקטע החזק הוא שפתאום אני מרגישה אחרת.
כאילו קיבלתי משמעות אחרת לחיים שלי ממש חיזק את מי שאני והוסיף לי מימד אחר שאולי היה קיים בי תמיד אבל התעצם והתחזק.
אני ממש מרגישה שיש לי שמירה ושההגנה שלי עוד יותר התחזקה.
אי אפשר לשכוח את האהובים עלינו, הזמן ממש לא מרפא אבל הזיכרון נשאר לעד והוא השאיר בי חותם.
