ארווין קליין
Member
כולנו יודעים שהתינוק מאושר, אין לו ציפיות ותינוקות מחייכים הכי הרבה...
כלומר מסתבר שהאושר נמצא בתוכנו, הוא כבר שם, אבל אנחנו מחפשים אותו בכל מני מקומות, לכל אורך חיינו. למעשה כדי להגיע לאושר, כאשר הגענו לשלב של אומללות בחיים, אנחנו צריכים פשוט לעשות סטרט-אפ – לאתחל מחדש את המחשבות שלנו. לזנוח את כל הדברים שלימדו אותנו, ולהתחבר לאושר הפנימי שלנו.
כדי שנשיג משהו, אנחנו צריכים, לפי התורות הרוחניות, להרגיש שיש לך כבר את זה. אם תשדר ליקום חוסר, הוא ייתן לך חוסר. יש פתגם שאומר: קודם התאמץ לזייף את זה, ואחר כך אמץ את זה. אומרים שעושר מביא עושר, ככה בדיוק, כנראה, גם אושר מביא אושר. לא סתם אומרים שהעיקר בחיים זה אמונה. שנאמר: אם תאמין שתצליח ואם לא תאמין, בשני המקרים, תשיג את מה שאתה מאמין בו.
מדוע אנו מתקשים כל כך לחזות את העתיד. מדוע אנו משליחים את ההווה על העתיד ולא לוקחים בחשבון שינויים שיקרו בעתיד? בגלל שהראיה של המציאות, מקדימה את הראיה של הרגש. כשאנו רואים משהו, ומתבקשים לדמיין משהו אחר, אנו בעצם מתקשים בכך, כי העצם שאנו רואים תופס את מירב תשומת לבנו. כך קורה שכשאנחנו שבעים, והולכים לעשות קנייה לצהריים, נקנה פחות אוכל, מאשר כשאנו רעבים. המוח שלנו מקשיב לחוש שלנו, שמרגיש שבע ומתנהג בהתאם... הוא מתקשה להתעלם מהמציאות העכשווית.
הבעיה שאנו מדמיינים את העתיד, תוך שאנו שרויים במצב רוח מסוים ולא יכולים להתנתק ממנו. אדם דיכאוני, שצריך לתאר את העתיד, לא יוכל לתאר אותו בצבעים עליזים. הוא יכול לשאוב את התיאור, רק מתוך הרגשות שלו!
האסון של הדור המודרני, שלימדו אותנו שאנו צריכים להתאמץ כדי להצליח ואז כל חיינו הם עבודה קשה. ובסוף – אנחנו מגלים שעבדו עלינו – כי לא הפכנו להיות מאושרים. האושר נמצא בדרך. כלומר מי שרוצה להיות מאושר, צריך לדאוג לכך, שיעסוק במה שגורם לו הנאה ולא במה שמביא לו הכי הרבה כסף. זה לא אומר שאנו צריכים להישאר באזור הנוחות שלנו ולא להתאמץ, אלא שאנו צריכים לפקוח עיניים ולהבין שאנו עלולים להגיע לפסגות ששאפנו אליהם ולא למצוא שם את האושר המיוחל.
אם הציפיות שלנו תואמות למה שאנו מקבלים, אז אנחנו מאושרים. כלומר, חשוב מאוד לא לפתח ציפיות גבוהות מדי.
כולנו רוצים להיות מאושרים, ליהנות מהחיים. עיקרון ההנאה טבוע עמוק בתוך המוח שלנו. אבל בניגוד למה שאנו חושבים, אנו לא באמת מודעים למה שיגרום לנו אושר. התת מודע שלנו, כמו גם מבנה החשיבה שלנו, משפיעים על האושר.
ייתכן שאנו בדרך להגשים מטרה שהצבנו לעצמנו, ואנו לא מודעם לכך, שאחרי שנגשים אותה ונגיע אליה, בעצם זה לא יוסיף לנו אושר בכלל! אולי המטרה שאנו שואפים אליה הוטבעה במוחנו על ידי גורמים חיצוניים, כמו ההורים ולא באה מהנפש שלנו, עמוק מבפנים.
מהו אושר? שאלה זאת נדונה בהרחבה אצל כל הפילוסופים, שכן האדם נראה, על פניו, כייצור שכל מטרתו להשיג אושר. כל פעולה שהוא עושה, לכאורה נועדה להשיג, בסופו של דבר, את המטרה הזאת. גם אם זה אומר לקחת על עצמו סבל, הכוונה של האדם, בסופו של דבר, שהסבל יביא תוצאות אשר יגרמו לו אושר. כנאמר: כי בזעת אפך תאכל לחם, וגם: יגעת מצאת!
בספר "להיתקל באושר", אנו נוכחים לדעת אמת מדהימה: כל התחזיות שלנו לגבי האושר, מוטעות. בעצם, אנחנו לא יכולים באמת לדעת, איך נרגיש בעתיד. בדרך כלל, הניבוי שלנו לגבי האושר העתידי שלנו, יהיה מוטעה. כדי להוכיח זאת, הוא מביא דוגמא של תאומות סיאמיות, שהיו מאושרות בחייהן, למרות שהיו מחוברות אחת לשנייה, בצורה מוחלטת. כל בר דעת, יגיד לך מיד, שזה לא יכול להיות. אבל האמת, שהאושר שלהן אמיתי, שכן האושר יחסי ולעולם לא יוכל אדם לנבא את האושר של עצמו.
אבל מעבר לשאלות הפילוסופיות הקיומיות האלו, הנוגעות לאושר, והתשובות המסובכות של הפילוסופים, יש אמת פשוטה. אמת בסיסית, אפילו אמת קיומית, אלוהית. האדם לא ימצא אושר, גם אם יתאמץ ויאגור אין סוף עושר. שכן אושר זקוק למהות ולא לכמות. על כן נאמר: אושר ויושר!
האושר לא יכול להתקיים ללא סבל. אם אדם יחובר למכונת אושר, הוא יעדיף להתנתק ממנה, בסוף. כי אי אפשר באמת להרגיש אושר אמיתי, בלי להיות חשוף לצד השני – לסבל! כל מה שבא בחינם, נראה לא מספק. המאמינים טוענים שאלוהים מחשל את האדם, באמצעות הצרות שהוא מביא על עצמו. כך הוא מחזק אותו והופך אותו ליצור טוב ונעלה יותר. והאלוהים והאדם אחד הם. כולנו אחד. אבל אנחנו זקוקים אחד לשני, כדי להכיר את עצמנו. בלי הזולת, לא נוכל באמת להתקדם. כנאמר: כל שהיה לי אבד, כל שנתתי שלי לעד...
כיצד משפיעה הפסיכולוגיה שלנו, על קבלת ההחלטות שלנו?
בספר אנו מוצאים, עד כמה התחזיות שלנו לגבי מה שנרגיש בעתיד, מושפעות למעשה, מהרגשות שלנו בהווה...
מה הפלא שיש את הפתגם: האדם עושה תוכניות ואלוהים יושב למעלה וצוחק... גם התחזיות של המדענים שלנו לגבי העתיד, לוקות בתסמונת הקישור הרגשי להווה ולעבר, שאנו לא יכולים להתנתק ממנו.
כלומר מסתבר שהאושר נמצא בתוכנו, הוא כבר שם, אבל אנחנו מחפשים אותו בכל מני מקומות, לכל אורך חיינו. למעשה כדי להגיע לאושר, כאשר הגענו לשלב של אומללות בחיים, אנחנו צריכים פשוט לעשות סטרט-אפ – לאתחל מחדש את המחשבות שלנו. לזנוח את כל הדברים שלימדו אותנו, ולהתחבר לאושר הפנימי שלנו.
כדי שנשיג משהו, אנחנו צריכים, לפי התורות הרוחניות, להרגיש שיש לך כבר את זה. אם תשדר ליקום חוסר, הוא ייתן לך חוסר. יש פתגם שאומר: קודם התאמץ לזייף את זה, ואחר כך אמץ את זה. אומרים שעושר מביא עושר, ככה בדיוק, כנראה, גם אושר מביא אושר. לא סתם אומרים שהעיקר בחיים זה אמונה. שנאמר: אם תאמין שתצליח ואם לא תאמין, בשני המקרים, תשיג את מה שאתה מאמין בו.
מדוע אנו מתקשים כל כך לחזות את העתיד. מדוע אנו משליחים את ההווה על העתיד ולא לוקחים בחשבון שינויים שיקרו בעתיד? בגלל שהראיה של המציאות, מקדימה את הראיה של הרגש. כשאנו רואים משהו, ומתבקשים לדמיין משהו אחר, אנו בעצם מתקשים בכך, כי העצם שאנו רואים תופס את מירב תשומת לבנו. כך קורה שכשאנחנו שבעים, והולכים לעשות קנייה לצהריים, נקנה פחות אוכל, מאשר כשאנו רעבים. המוח שלנו מקשיב לחוש שלנו, שמרגיש שבע ומתנהג בהתאם... הוא מתקשה להתעלם מהמציאות העכשווית.
הבעיה שאנו מדמיינים את העתיד, תוך שאנו שרויים במצב רוח מסוים ולא יכולים להתנתק ממנו. אדם דיכאוני, שצריך לתאר את העתיד, לא יוכל לתאר אותו בצבעים עליזים. הוא יכול לשאוב את התיאור, רק מתוך הרגשות שלו!
האסון של הדור המודרני, שלימדו אותנו שאנו צריכים להתאמץ כדי להצליח ואז כל חיינו הם עבודה קשה. ובסוף – אנחנו מגלים שעבדו עלינו – כי לא הפכנו להיות מאושרים. האושר נמצא בדרך. כלומר מי שרוצה להיות מאושר, צריך לדאוג לכך, שיעסוק במה שגורם לו הנאה ולא במה שמביא לו הכי הרבה כסף. זה לא אומר שאנו צריכים להישאר באזור הנוחות שלנו ולא להתאמץ, אלא שאנו צריכים לפקוח עיניים ולהבין שאנו עלולים להגיע לפסגות ששאפנו אליהם ולא למצוא שם את האושר המיוחל.
אם הציפיות שלנו תואמות למה שאנו מקבלים, אז אנחנו מאושרים. כלומר, חשוב מאוד לא לפתח ציפיות גבוהות מדי.
כולנו רוצים להיות מאושרים, ליהנות מהחיים. עיקרון ההנאה טבוע עמוק בתוך המוח שלנו. אבל בניגוד למה שאנו חושבים, אנו לא באמת מודעים למה שיגרום לנו אושר. התת מודע שלנו, כמו גם מבנה החשיבה שלנו, משפיעים על האושר.
ייתכן שאנו בדרך להגשים מטרה שהצבנו לעצמנו, ואנו לא מודעם לכך, שאחרי שנגשים אותה ונגיע אליה, בעצם זה לא יוסיף לנו אושר בכלל! אולי המטרה שאנו שואפים אליה הוטבעה במוחנו על ידי גורמים חיצוניים, כמו ההורים ולא באה מהנפש שלנו, עמוק מבפנים.
מהו אושר? שאלה זאת נדונה בהרחבה אצל כל הפילוסופים, שכן האדם נראה, על פניו, כייצור שכל מטרתו להשיג אושר. כל פעולה שהוא עושה, לכאורה נועדה להשיג, בסופו של דבר, את המטרה הזאת. גם אם זה אומר לקחת על עצמו סבל, הכוונה של האדם, בסופו של דבר, שהסבל יביא תוצאות אשר יגרמו לו אושר. כנאמר: כי בזעת אפך תאכל לחם, וגם: יגעת מצאת!
בספר "להיתקל באושר", אנו נוכחים לדעת אמת מדהימה: כל התחזיות שלנו לגבי האושר, מוטעות. בעצם, אנחנו לא יכולים באמת לדעת, איך נרגיש בעתיד. בדרך כלל, הניבוי שלנו לגבי האושר העתידי שלנו, יהיה מוטעה. כדי להוכיח זאת, הוא מביא דוגמא של תאומות סיאמיות, שהיו מאושרות בחייהן, למרות שהיו מחוברות אחת לשנייה, בצורה מוחלטת. כל בר דעת, יגיד לך מיד, שזה לא יכול להיות. אבל האמת, שהאושר שלהן אמיתי, שכן האושר יחסי ולעולם לא יוכל אדם לנבא את האושר של עצמו.
אבל מעבר לשאלות הפילוסופיות הקיומיות האלו, הנוגעות לאושר, והתשובות המסובכות של הפילוסופים, יש אמת פשוטה. אמת בסיסית, אפילו אמת קיומית, אלוהית. האדם לא ימצא אושר, גם אם יתאמץ ויאגור אין סוף עושר. שכן אושר זקוק למהות ולא לכמות. על כן נאמר: אושר ויושר!
האושר לא יכול להתקיים ללא סבל. אם אדם יחובר למכונת אושר, הוא יעדיף להתנתק ממנה, בסוף. כי אי אפשר באמת להרגיש אושר אמיתי, בלי להיות חשוף לצד השני – לסבל! כל מה שבא בחינם, נראה לא מספק. המאמינים טוענים שאלוהים מחשל את האדם, באמצעות הצרות שהוא מביא על עצמו. כך הוא מחזק אותו והופך אותו ליצור טוב ונעלה יותר. והאלוהים והאדם אחד הם. כולנו אחד. אבל אנחנו זקוקים אחד לשני, כדי להכיר את עצמנו. בלי הזולת, לא נוכל באמת להתקדם. כנאמר: כל שהיה לי אבד, כל שנתתי שלי לעד...
כיצד משפיעה הפסיכולוגיה שלנו, על קבלת ההחלטות שלנו?
בספר אנו מוצאים, עד כמה התחזיות שלנו לגבי מה שנרגיש בעתיד, מושפעות למעשה, מהרגשות שלנו בהווה...
מה הפלא שיש את הפתגם: האדם עושה תוכניות ואלוהים יושב למעלה וצוחק... גם התחזיות של המדענים שלנו לגבי העתיד, לוקות בתסמונת הקישור הרגשי להווה ולעבר, שאנו לא יכולים להתנתק ממנו.
נערך לאחרונה ב: