להכנס לראש של התאומות- פרק 4, אשלי
לפני שבוע החלטתי שאני חייבת להפרד מג´יימס. אמרתי שזה פשוט לא בסדר שנהיה יחד, כשליאה מאוהבת בו. בדיוק היה לנו דייט מתוכנן, אז אמרתי שאני אעשה את זה אז. תכננו ללכת ל´אוסטין פאוורס´. ראיתי את זה כבר עם מרי קייט, אבל לא היה לי נעים להשוויץ. "כבר הייתי בבכורה". מה הייתם חושבים על מישהו אם הוא היה עונה ככה? אז אני רוצה להפרד ממנו, אבל לפחות בסטייל, לא? אז החלטתי שאני אגיד לו שזה פשוט לא הולך בינינו, ואני חושבת שאנחנו לא מתאימים. שלא נועדנו להיות ביחד. אז אתמול היה הדייט, ובאמת שניסיתי להגיד לו את זה, אבל לא הצלחתי. ליאה, אחת החברות הטובות שלי, גילתה לי שבוע לפני שהיא מאוהבת בו. ואני, לא כל כך. אז החלטתי שאני אעשה את זה בשבילה. אבל למרות שניסיתי לחשוב על זה, לא הצלחתי. כשהסתכלתי בעיניים החומות, הגדולות שלו, פשוט לא יכולתי יותר. נמסתי. מהר הוצאתי את הליפ גלוס מהתיק ומרחתי על השפתיים. ככה אני לפחות לא אנשק אותו. נשמתי עמוק ואמרתי לו שאני אוהבת אותו. מה? למה המילים האלה יצאו לי מהפה? אז ג´יימס לחש לי ´גם אני אוהב אותך´. אז באמת עמדתי להתמוטט. הוא עמד לנשק אותי. ברחתי לו מהידיים ואמרתי ´אנחנו צריכים לדבר´. וואו. אף פעם לא חשבתי שאני אגיד משהו כזה. "כן, חמודה?" ג´יימס אמר במבטא הבריטי שלו. "אמממ... רוצה גלידה?" התחמקתי. הייתי אומרת שהתחמקתי באלגנטיות, אבל גלידה? "גלידה?" "אממ... קפה?" "אני אשמח לכוס קפה, יקירה." "עם גלידה?" "מה?" ג´יימס היה מבולבל. טוב, נו, גם אני. "כלום. אמממ... אוקי.. אני אלך לקנות לנו. תישאר פה." "לקנות לנו מה?" "קפה! צעקתי לו כשכבר רצתי לחנות הקרובה. אם שכחתי לציין, אז כל ההתרחשות הזו הייתה כשעשינו טיול רומנטי על החוף, אחרי הסרט, כמובן. אז כמו שאמרתי- רצתי לקנות לנו קפה. בדרך שקלתי ברצינות את האפשרות לברוח הבייתה. אחרי שקניתי, נשמתי עמוק וחזרתי לג´יימס. "מתוקה שלי, אני חושב שאנחנו צריכים להפרד." מה?? מה קורה כאן לעזאזל? שפכתי על עצמי קפה מרוב הלם. "להפרד?" "אני מצטער, אך ליבי שייך למישהי אחרת." למה האנגלים כל כך ישירים? "ליבך?" "אני אלווה אותך הבייתה, יקירה." "או.. אוקיי..." הייתי כל כך בהלם מכל הסיפור. הייתי עצובה. הלב שלי נשבר. כשנכנסתי הבייתה מרי קייט אכלה גלידה עם ליאה. רצתי למעלה ונפלתי על המיטה שלי. מרי קייט רצה אליי. "מה קרה?" "ג´יימס נפרד ממני." התחלתי לבכות. "מזל-טוב! הוא עשה את העבודה השחורה." תקעתי את הראש שלי בתוך הכרית ובכיתי. "אבל את רצית להיפרד ממנו, מתוקה." מרי קייט ניסתה לנחם אותי. "אבל אהבתי אותו." "אבל ויתרת עליו. היית בטוחה שכשתחזרי הבייתה תהיי בלי חבר!" "אבל בדיוק לפני שהוא נפרד ממני, החלטתי שאני אוהבת אותו למרות הכל, ושאני לא אפרד ממנו." מרי קייט נשכבה לצידי וחיבקה אותי. נשארנו ככה כמה דקות עד שליזי באה ואמרה שליאה הלכה, כי כבר מאוחר. מרי קייט צחקה, "אופס... שכחנו ממנה לגמרי, הא?" בלעתי את הדמעות שלי וצחקתי. לפני ששמתי לב אפילו, נרדמתי. למחרת בבוקר, כשהתעוררתי מרי קייט ישבה מולי, עם מגש על הברכיים. "אוי, סופסוף התעוררת!" היא הניחה את המגש מולי ואמרה "מזל טוב- ארוחת בוקר למיטה!" "תודה מרי קייט." אמרתי לה ונישקתי אותה. "בבקשה, מתוקה. שרפתי לך את המטבח." "מה???" "כשהכנתי ארוחת בוקר. הרסתי את התנור. נו, שטויות. מקנזי מתקנת הכל..." "חחחח..... את חמודה...." "אני יודעת... סתם. אבל יאללה, לגמור את המיץ ולקום!" "למה?" "מה למה? נוסעים לצלם את הסוף של ´כשברומא´, ישנונית קטנה!" "אה, נכון..... אוף!" אחרי כמה דקות התעוררתי, התלבשתי וירדתי למטה. אז רוברט הגיע, דפק בדלת ומקנזי התחילה להשתגע ´עוד לא, עוד לא- אני בפיג´מה!´ כשפתחנו לו את הדלת, רוברט צחק. וואו, רוברט צוחק? פעם ראשונה. רוברט אמר שאנחנו נראות טוב היום ואחרי שצחקנו עליו הוא אמר שביטלו את הצילומים להיום, כי יש לנו פגישה חשובה. אז נסענו למשרדי דואלסטר לפגישה. בינתיים אני ומרי קייט ישבנו וקראנו מגזינים. רוברט הצטרף אלינו. "בנות- חדשות טובות." הוא אמר. אני ומרי קייט החלפנו מבטים. "מה?" מרי קייט האיצה ברוברט. "הרגע דיברתי עם המנהל של משהו שנקרא ´ערוץ הילדים´. הם בשיתוף עם משהו שנקרא ´כתום´. אה, לא, סליחה. ´תפוז´." "אתה מתכוון ניקולודאון?" שאלתי. רוברט היה מבולבל לגמרי. "לא, לא. זה בישראל." "ישראל?" "המזרח התיכון. לא משנה." "נו, אז מה עם ישראל?" מרי קייט ואני התחלנו להשתעמם. "אתן נוסעות לשם!" שוב החלפנו מבטים. "למה?" שאלנו יחד, מזועזעות מהרעיון. "יש שם ילדים- עשו עצומה. מסתבר שאחוז המעריצים שלכם שם הרבה יותר מגבוה מ... מכל העולם, בעצם." רוברט הסביר. הייתי מופתעת. "ו... אממ... אני צריך לטפל בכמה עניינים בעצמי..." רוברט לחש, ואז הוסיף בשקט בשקט משהו שנשמע כמו ´משר"ת´... "ומה עם הפגישה?" שאלתי במתח. "אהה... כן. כנסו למשרד שלי." מה עובר על רוברט היום- אף אחת מאיתנו לא ידעה, אז פשוט נכנסו למשרד וישבנו בכסאות המנהלים שלנו, ליד הכסא של רוברט. "תפסתי את הכיסא שלא ליד רוברט! באסה לך" מרי קייט צחקה. אוף. אני ליד רוברט. תהנו...
לפני שבוע החלטתי שאני חייבת להפרד מג´יימס. אמרתי שזה פשוט לא בסדר שנהיה יחד, כשליאה מאוהבת בו. בדיוק היה לנו דייט מתוכנן, אז אמרתי שאני אעשה את זה אז. תכננו ללכת ל´אוסטין פאוורס´. ראיתי את זה כבר עם מרי קייט, אבל לא היה לי נעים להשוויץ. "כבר הייתי בבכורה". מה הייתם חושבים על מישהו אם הוא היה עונה ככה? אז אני רוצה להפרד ממנו, אבל לפחות בסטייל, לא? אז החלטתי שאני אגיד לו שזה פשוט לא הולך בינינו, ואני חושבת שאנחנו לא מתאימים. שלא נועדנו להיות ביחד. אז אתמול היה הדייט, ובאמת שניסיתי להגיד לו את זה, אבל לא הצלחתי. ליאה, אחת החברות הטובות שלי, גילתה לי שבוע לפני שהיא מאוהבת בו. ואני, לא כל כך. אז החלטתי שאני אעשה את זה בשבילה. אבל למרות שניסיתי לחשוב על זה, לא הצלחתי. כשהסתכלתי בעיניים החומות, הגדולות שלו, פשוט לא יכולתי יותר. נמסתי. מהר הוצאתי את הליפ גלוס מהתיק ומרחתי על השפתיים. ככה אני לפחות לא אנשק אותו. נשמתי עמוק ואמרתי לו שאני אוהבת אותו. מה? למה המילים האלה יצאו לי מהפה? אז ג´יימס לחש לי ´גם אני אוהב אותך´. אז באמת עמדתי להתמוטט. הוא עמד לנשק אותי. ברחתי לו מהידיים ואמרתי ´אנחנו צריכים לדבר´. וואו. אף פעם לא חשבתי שאני אגיד משהו כזה. "כן, חמודה?" ג´יימס אמר במבטא הבריטי שלו. "אמממ... רוצה גלידה?" התחמקתי. הייתי אומרת שהתחמקתי באלגנטיות, אבל גלידה? "גלידה?" "אממ... קפה?" "אני אשמח לכוס קפה, יקירה." "עם גלידה?" "מה?" ג´יימס היה מבולבל. טוב, נו, גם אני. "כלום. אמממ... אוקי.. אני אלך לקנות לנו. תישאר פה." "לקנות לנו מה?" "קפה! צעקתי לו כשכבר רצתי לחנות הקרובה. אם שכחתי לציין, אז כל ההתרחשות הזו הייתה כשעשינו טיול רומנטי על החוף, אחרי הסרט, כמובן. אז כמו שאמרתי- רצתי לקנות לנו קפה. בדרך שקלתי ברצינות את האפשרות לברוח הבייתה. אחרי שקניתי, נשמתי עמוק וחזרתי לג´יימס. "מתוקה שלי, אני חושב שאנחנו צריכים להפרד." מה?? מה קורה כאן לעזאזל? שפכתי על עצמי קפה מרוב הלם. "להפרד?" "אני מצטער, אך ליבי שייך למישהי אחרת." למה האנגלים כל כך ישירים? "ליבך?" "אני אלווה אותך הבייתה, יקירה." "או.. אוקיי..." הייתי כל כך בהלם מכל הסיפור. הייתי עצובה. הלב שלי נשבר. כשנכנסתי הבייתה מרי קייט אכלה גלידה עם ליאה. רצתי למעלה ונפלתי על המיטה שלי. מרי קייט רצה אליי. "מה קרה?" "ג´יימס נפרד ממני." התחלתי לבכות. "מזל-טוב! הוא עשה את העבודה השחורה." תקעתי את הראש שלי בתוך הכרית ובכיתי. "אבל את רצית להיפרד ממנו, מתוקה." מרי קייט ניסתה לנחם אותי. "אבל אהבתי אותו." "אבל ויתרת עליו. היית בטוחה שכשתחזרי הבייתה תהיי בלי חבר!" "אבל בדיוק לפני שהוא נפרד ממני, החלטתי שאני אוהבת אותו למרות הכל, ושאני לא אפרד ממנו." מרי קייט נשכבה לצידי וחיבקה אותי. נשארנו ככה כמה דקות עד שליזי באה ואמרה שליאה הלכה, כי כבר מאוחר. מרי קייט צחקה, "אופס... שכחנו ממנה לגמרי, הא?" בלעתי את הדמעות שלי וצחקתי. לפני ששמתי לב אפילו, נרדמתי. למחרת בבוקר, כשהתעוררתי מרי קייט ישבה מולי, עם מגש על הברכיים. "אוי, סופסוף התעוררת!" היא הניחה את המגש מולי ואמרה "מזל טוב- ארוחת בוקר למיטה!" "תודה מרי קייט." אמרתי לה ונישקתי אותה. "בבקשה, מתוקה. שרפתי לך את המטבח." "מה???" "כשהכנתי ארוחת בוקר. הרסתי את התנור. נו, שטויות. מקנזי מתקנת הכל..." "חחחח..... את חמודה...." "אני יודעת... סתם. אבל יאללה, לגמור את המיץ ולקום!" "למה?" "מה למה? נוסעים לצלם את הסוף של ´כשברומא´, ישנונית קטנה!" "אה, נכון..... אוף!" אחרי כמה דקות התעוררתי, התלבשתי וירדתי למטה. אז רוברט הגיע, דפק בדלת ומקנזי התחילה להשתגע ´עוד לא, עוד לא- אני בפיג´מה!´ כשפתחנו לו את הדלת, רוברט צחק. וואו, רוברט צוחק? פעם ראשונה. רוברט אמר שאנחנו נראות טוב היום ואחרי שצחקנו עליו הוא אמר שביטלו את הצילומים להיום, כי יש לנו פגישה חשובה. אז נסענו למשרדי דואלסטר לפגישה. בינתיים אני ומרי קייט ישבנו וקראנו מגזינים. רוברט הצטרף אלינו. "בנות- חדשות טובות." הוא אמר. אני ומרי קייט החלפנו מבטים. "מה?" מרי קייט האיצה ברוברט. "הרגע דיברתי עם המנהל של משהו שנקרא ´ערוץ הילדים´. הם בשיתוף עם משהו שנקרא ´כתום´. אה, לא, סליחה. ´תפוז´." "אתה מתכוון ניקולודאון?" שאלתי. רוברט היה מבולבל לגמרי. "לא, לא. זה בישראל." "ישראל?" "המזרח התיכון. לא משנה." "נו, אז מה עם ישראל?" מרי קייט ואני התחלנו להשתעמם. "אתן נוסעות לשם!" שוב החלפנו מבטים. "למה?" שאלנו יחד, מזועזעות מהרעיון. "יש שם ילדים- עשו עצומה. מסתבר שאחוז המעריצים שלכם שם הרבה יותר מגבוה מ... מכל העולם, בעצם." רוברט הסביר. הייתי מופתעת. "ו... אממ... אני צריך לטפל בכמה עניינים בעצמי..." רוברט לחש, ואז הוסיף בשקט בשקט משהו שנשמע כמו ´משר"ת´... "ומה עם הפגישה?" שאלתי במתח. "אהה... כן. כנסו למשרד שלי." מה עובר על רוברט היום- אף אחת מאיתנו לא ידעה, אז פשוט נכנסו למשרד וישבנו בכסאות המנהלים שלנו, ליד הכסא של רוברט. "תפסתי את הכיסא שלא ליד רוברט! באסה לך" מרי קייט צחקה. אוף. אני ליד רוברט. תהנו...
