להכנס לראש של התאומות- פרק 7../images/Emo113.gif
לאחר המון זמן שלא היה פרק אחד- קבלו אותו. בקרוב אולסורבייבר. "מוטי. קארין. נגה. שי. רומי. עמר. נועה. שוקי. דינה. אלונה." אשלי התאמנה על השמות של כמה מחברי פורום ´תפוז´. "גאד- אני פשוט לא טובה בזה! איך את עושה את המבטא הישראלי המקסים הזה, מרי קייט?" "לא יודעת. זה פשוט בא לי בטבעיות." עניתי לה, הייתי עסוקה בלענות לפאן-מייל. "גאד! אוף, אני לא מצליחה! אין לי כוח!" אשלי התייאשה. "אש... תתנחמי! זה לא כזה נורא... זוכרת שבצרפת לך היה מבטא פריסאי מהמם ולי היה מבטא אמריקאי מגעיל! ואף אחד לא זרק עליי עגבניות..." נזכרתי. "נכון..." אשלי נזכרה גם היא, מבט נוסטלגי על פניה. זנחתי את המכתבים, הלכתי אל המיטה הענקית שלי, ונפלתי עליה בקול בום ענק. נאנחתי. "מה את עושה, אשלי?" שאלתי, עוצמת את עיני. "מסתכלת בחבילת השי שהילדים החמודים הביאו לנו. מה קרה?" היא ענתה. "כלום. בעצם, לא כלום. אש, זה משהו חשוב. בואי רגע." הודעתי לאשלי. "מה? מה קרה?" היא שאלה. הבהלתי אותה, כנראה. "אמממ... עד מתי את חושבת שנוכל לעשות את התרגיל הזה?" שאלתי. "איזה תרגיל?" אשלי שאלה, מבולבלת, "מרי קייט- ג´ייסון לא השאיר לנו שום תרגילי מתמטיקה לישראל!" "לא, לא מתמטיקה. התרגיל. שלנו." הסברתי. "מה?" אשלי לגמרי לא הבינה את כוונתי. "איזה תרגיל?" "התרגיל, הגימיק. התאומות, ילדות הפלא. אנחנו כבר בנות 16. וראית איך אוהבים אותנו. אני חושבת שהגיע הזמן לחתוך." "לחתוך? מה, את מטורפת? דווקא עכשיו, כשכולם אוהבים אותנו, את בעצמך אמרת!" אשלי לגמרי נטרפה. "אני לא יודעת מה איתך- אבל אני אמשיך להיות שחקנית עוד המון שנים." "אשלי- נו אפנס, אבל את לא תצליחי בלעדי." הודעתי לה. "סליחה? מה זה הטון הסנובי הזה?" אשלי התרגזה. "גם אני לא הייתי מצליחה בלעדייך! לזה בדיוק אני מתכוונת. כל הריקנות הזאת. אנחנו גימיק. בידי מבקרים אמיתיים אנחנו סתם ילדה בלונדינית משוכפלת. אנחנו סתם עבדים לציוויליזציה." תקפתי אותה. "עבדים לציוויליזציה?" אשלי שאלה, "את בכלל יודעת מה זה אומר?" צחקתי קצת, ואז שוב נהייתי רצינית. "כן, אני יודעת מה זה אומר. ויו בטר פייס איט. אין לנו עוד הרבה זמן בשואו ביז אם נמשיך ככה." אשלי לא הייתה מוכנה לזה. עמדנו, מסתכלות אחת על השנייה כמה דקות. היא נרגעה קצת, וגם אני. "אז מה את אומרת? לפרוש? זה מה שאת רוצה?" אשלי שאלה, אז. "רוברט יהרוג אותי, איי נואו. וזה בגלל שאני צודקת, ואת יודעת את זה. אנחנו סתם גימיק." עניתי לה. "ולא, אני לא רוצה לפרוש. אני רוצה ללמוד משחק. להתקבל לתפקידים רציניים." אשלי חשבה קצת. "זה יכול להיות נחמד, לשחק תפקידים רציניים יותר." היא אמרה לבסוף. "אני יודעת." אמרתי, ונתתי לה זמן לחשוב. "אבל ג´וליה- את יודעת מה? נדבר על זה אחר כך! בוא נלך לאכול ארוחת צהריים, כבר 13:00!" ג´וליה זה השם חיבה שלי לאשלי, בגלל שיש מלא שחקניות שקוראים להם ג´וליה- רוברטס, סטיילס, לואיס-דרייפוס ועוד כמה, ואשלי ממש רוצה להיות שחקנית. ואני? אני לא כל כך... ירדנו לאכול, שם פגשנו את ליזי ורוברט משוחחים. באתי מאחורי ליזי וחיבקתי אותה. "מה יש לאכול?" שאלתי. "אני אכלתי לחם, אורז וקולה." ליזי ענתה. "ובוב אכל סטייק, אורז, שעועית וסלט." גיחכתי, והדבקתי לליזי נשיקה רטובה. היא ניגבה אותה. קמנו כדי לקחת אוכל, אבל מישהי עם בגדים שחורים וסינר לבן באה לעברינו, ואמרה "לא, אין צורך שתקומו", במבטא קצת ישראלי. אני ואשלי הסתכלנו אחת על השנייה, מופתעות, והתיישבנו ליד ליזי ורוברט. המלצרית באה והציעה לנו שניצל, סטייק, דג או עוף. אני בחרתי עוף, ואשלי העיזה לנסות שניצל. כתוספת, ביקשנו אורז ושעועית. ודיאט קולה. "אז, בובי, מה יש לנו היום?" שאלתי את רוברט, משועשעת מעצמי. ליזי ירקה קצת קולה. "אממ... מפגש מעריצים. דיברנו עליו כבר, לא? בעזריאלי. כל מיני גולשים מהפורום ב´כתום´." רוברט ענה, לא משועשע בכלל. "סבבה." אשלי ענתה. "אה, ו... שיעור עברית עם מישהי בשם ענת." הוא הוסיף. "עברית? אוקיי." אשלי ענתה, קצת מפוחדת. אחרי חצי שעה בערך, כשאני ואשלי היינו בחדר ודיברנו, רוברט נכנס אל החדר שלנו עם נערה, בערך בגיל שלנו. "זוהי ענת." אמר רוברט, שוב במבטא האנגלי שלו. כשענת לא הסתכלה עליו, הוא הסתכל עלינו במבט מאיים- משהו כמו ´אני בריטי, ברור?´. אשלי עשתה לרוברט פרצוף של ´ברור, כאילו דה!´ וזה אני התחלתי להתפקע מצחוק. וככה גם ענת התחילה לצחוק, בלי לדעת אפילו על מה, עד שרוברט נכנע, הוציא גיחוך, והוסיף- "ביי ענת, את תסתדרי איתן. כשהן רוצות- הן יכולות להיות נחמדות. תהנו יחד, אני בטוח." ענת ציחקקה ואמרה "אני אסתדר. תודה" במבטא מדהים. היא החזיקה מחברת וקלמר, ופנתה לתאומות. "ש... שלום. אני ענת." היא הציגה את עצמה. "היי! אל תתייחסי לרוברט, אנחנו לא ננשך אותך!" אשלי ענתה, בחיוך. ענת צחקה. "אוקיי. אמממ.... רוצות להתחיל?" "מצויין מבחינתי." עניתי לה. "טוב. אני אלמד אתכן דבר ראשון מילים בסיסיות, שתצטרכו לדעת. אוקיי?" ענת הסבירה וביררה. "בסדר גמור!" הודעתי לה. "יופי." חיוך עלה על פניה. "אז... פאנס, זה מעריצים. הלו זה שלום." ענת רשמה את המילים בעברית ואיך מבטאים אותם באנגלית. (מעריציםfans = ma´arizim =) "ואיך אומרים ביי?" אשלי שאלה. "אממ... בשפה יומיומית- פשוט ביי. בשפה יפה יותר- שלום או להתראות." "אה, אדיר." אמרתי. "כן. עכשיו, הנה כמה ביטויים שימושיים, שישעשעו את הקהל הישראלי. אלה ביטויים שבד"כ מלמדים כוכבים שבאים לישראל." ענת הסבירה. "אוקיי. מצויין." אשלי אמרה. "טוב. אז- ´מה המצב?´, זו שאלה- והיא משהו כמו ´וואטס אפ?´. ´אחלה´, או ´סבבה´, או ´אדיר´, הן מילים כמו ´גרובי´, ´קול´ ודברים כאלה, שאומרים בעצם טוב, או יופי. ככה גם ´סבבה אגוזים´, ´פצצות לגבות´ ו´רסיסים לריסים´. כשנדיה די צ´לו וסבסטיאן פרנסיני מ´קטנטנות´, מארגנטינה באו- הם אמרו את זה והקהל מאד אהב את זה. אז תתאמנו על זה." אני ואשלי צחקנו. "פִיסֶסות ליג´בות?" שאלתי. "קרוב. פצצות לגבות... טוב. תתאמנו על זה, ומחרתיים יש לנו עוד שיעור. טוב?" ענת שאלה. "כן. תודה רבה ענת!" אשלי אמרה לה, והדביקה לה נשיקה. הבאתי לה חבילת שי, ונישקתי אותה גם.
לאחר המון זמן שלא היה פרק אחד- קבלו אותו. בקרוב אולסורבייבר. "מוטי. קארין. נגה. שי. רומי. עמר. נועה. שוקי. דינה. אלונה." אשלי התאמנה על השמות של כמה מחברי פורום ´תפוז´. "גאד- אני פשוט לא טובה בזה! איך את עושה את המבטא הישראלי המקסים הזה, מרי קייט?" "לא יודעת. זה פשוט בא לי בטבעיות." עניתי לה, הייתי עסוקה בלענות לפאן-מייל. "גאד! אוף, אני לא מצליחה! אין לי כוח!" אשלי התייאשה. "אש... תתנחמי! זה לא כזה נורא... זוכרת שבצרפת לך היה מבטא פריסאי מהמם ולי היה מבטא אמריקאי מגעיל! ואף אחד לא זרק עליי עגבניות..." נזכרתי. "נכון..." אשלי נזכרה גם היא, מבט נוסטלגי על פניה. זנחתי את המכתבים, הלכתי אל המיטה הענקית שלי, ונפלתי עליה בקול בום ענק. נאנחתי. "מה את עושה, אשלי?" שאלתי, עוצמת את עיני. "מסתכלת בחבילת השי שהילדים החמודים הביאו לנו. מה קרה?" היא ענתה. "כלום. בעצם, לא כלום. אש, זה משהו חשוב. בואי רגע." הודעתי לאשלי. "מה? מה קרה?" היא שאלה. הבהלתי אותה, כנראה. "אמממ... עד מתי את חושבת שנוכל לעשות את התרגיל הזה?" שאלתי. "איזה תרגיל?" אשלי שאלה, מבולבלת, "מרי קייט- ג´ייסון לא השאיר לנו שום תרגילי מתמטיקה לישראל!" "לא, לא מתמטיקה. התרגיל. שלנו." הסברתי. "מה?" אשלי לגמרי לא הבינה את כוונתי. "איזה תרגיל?" "התרגיל, הגימיק. התאומות, ילדות הפלא. אנחנו כבר בנות 16. וראית איך אוהבים אותנו. אני חושבת שהגיע הזמן לחתוך." "לחתוך? מה, את מטורפת? דווקא עכשיו, כשכולם אוהבים אותנו, את בעצמך אמרת!" אשלי לגמרי נטרפה. "אני לא יודעת מה איתך- אבל אני אמשיך להיות שחקנית עוד המון שנים." "אשלי- נו אפנס, אבל את לא תצליחי בלעדי." הודעתי לה. "סליחה? מה זה הטון הסנובי הזה?" אשלי התרגזה. "גם אני לא הייתי מצליחה בלעדייך! לזה בדיוק אני מתכוונת. כל הריקנות הזאת. אנחנו גימיק. בידי מבקרים אמיתיים אנחנו סתם ילדה בלונדינית משוכפלת. אנחנו סתם עבדים לציוויליזציה." תקפתי אותה. "עבדים לציוויליזציה?" אשלי שאלה, "את בכלל יודעת מה זה אומר?" צחקתי קצת, ואז שוב נהייתי רצינית. "כן, אני יודעת מה זה אומר. ויו בטר פייס איט. אין לנו עוד הרבה זמן בשואו ביז אם נמשיך ככה." אשלי לא הייתה מוכנה לזה. עמדנו, מסתכלות אחת על השנייה כמה דקות. היא נרגעה קצת, וגם אני. "אז מה את אומרת? לפרוש? זה מה שאת רוצה?" אשלי שאלה, אז. "רוברט יהרוג אותי, איי נואו. וזה בגלל שאני צודקת, ואת יודעת את זה. אנחנו סתם גימיק." עניתי לה. "ולא, אני לא רוצה לפרוש. אני רוצה ללמוד משחק. להתקבל לתפקידים רציניים." אשלי חשבה קצת. "זה יכול להיות נחמד, לשחק תפקידים רציניים יותר." היא אמרה לבסוף. "אני יודעת." אמרתי, ונתתי לה זמן לחשוב. "אבל ג´וליה- את יודעת מה? נדבר על זה אחר כך! בוא נלך לאכול ארוחת צהריים, כבר 13:00!" ג´וליה זה השם חיבה שלי לאשלי, בגלל שיש מלא שחקניות שקוראים להם ג´וליה- רוברטס, סטיילס, לואיס-דרייפוס ועוד כמה, ואשלי ממש רוצה להיות שחקנית. ואני? אני לא כל כך... ירדנו לאכול, שם פגשנו את ליזי ורוברט משוחחים. באתי מאחורי ליזי וחיבקתי אותה. "מה יש לאכול?" שאלתי. "אני אכלתי לחם, אורז וקולה." ליזי ענתה. "ובוב אכל סטייק, אורז, שעועית וסלט." גיחכתי, והדבקתי לליזי נשיקה רטובה. היא ניגבה אותה. קמנו כדי לקחת אוכל, אבל מישהי עם בגדים שחורים וסינר לבן באה לעברינו, ואמרה "לא, אין צורך שתקומו", במבטא קצת ישראלי. אני ואשלי הסתכלנו אחת על השנייה, מופתעות, והתיישבנו ליד ליזי ורוברט. המלצרית באה והציעה לנו שניצל, סטייק, דג או עוף. אני בחרתי עוף, ואשלי העיזה לנסות שניצל. כתוספת, ביקשנו אורז ושעועית. ודיאט קולה. "אז, בובי, מה יש לנו היום?" שאלתי את רוברט, משועשעת מעצמי. ליזי ירקה קצת קולה. "אממ... מפגש מעריצים. דיברנו עליו כבר, לא? בעזריאלי. כל מיני גולשים מהפורום ב´כתום´." רוברט ענה, לא משועשע בכלל. "סבבה." אשלי ענתה. "אה, ו... שיעור עברית עם מישהי בשם ענת." הוא הוסיף. "עברית? אוקיי." אשלי ענתה, קצת מפוחדת. אחרי חצי שעה בערך, כשאני ואשלי היינו בחדר ודיברנו, רוברט נכנס אל החדר שלנו עם נערה, בערך בגיל שלנו. "זוהי ענת." אמר רוברט, שוב במבטא האנגלי שלו. כשענת לא הסתכלה עליו, הוא הסתכל עלינו במבט מאיים- משהו כמו ´אני בריטי, ברור?´. אשלי עשתה לרוברט פרצוף של ´ברור, כאילו דה!´ וזה אני התחלתי להתפקע מצחוק. וככה גם ענת התחילה לצחוק, בלי לדעת אפילו על מה, עד שרוברט נכנע, הוציא גיחוך, והוסיף- "ביי ענת, את תסתדרי איתן. כשהן רוצות- הן יכולות להיות נחמדות. תהנו יחד, אני בטוח." ענת ציחקקה ואמרה "אני אסתדר. תודה" במבטא מדהים. היא החזיקה מחברת וקלמר, ופנתה לתאומות. "ש... שלום. אני ענת." היא הציגה את עצמה. "היי! אל תתייחסי לרוברט, אנחנו לא ננשך אותך!" אשלי ענתה, בחיוך. ענת צחקה. "אוקיי. אמממ.... רוצות להתחיל?" "מצויין מבחינתי." עניתי לה. "טוב. אני אלמד אתכן דבר ראשון מילים בסיסיות, שתצטרכו לדעת. אוקיי?" ענת הסבירה וביררה. "בסדר גמור!" הודעתי לה. "יופי." חיוך עלה על פניה. "אז... פאנס, זה מעריצים. הלו זה שלום." ענת רשמה את המילים בעברית ואיך מבטאים אותם באנגלית. (מעריציםfans = ma´arizim =) "ואיך אומרים ביי?" אשלי שאלה. "אממ... בשפה יומיומית- פשוט ביי. בשפה יפה יותר- שלום או להתראות." "אה, אדיר." אמרתי. "כן. עכשיו, הנה כמה ביטויים שימושיים, שישעשעו את הקהל הישראלי. אלה ביטויים שבד"כ מלמדים כוכבים שבאים לישראל." ענת הסבירה. "אוקיי. מצויין." אשלי אמרה. "טוב. אז- ´מה המצב?´, זו שאלה- והיא משהו כמו ´וואטס אפ?´. ´אחלה´, או ´סבבה´, או ´אדיר´, הן מילים כמו ´גרובי´, ´קול´ ודברים כאלה, שאומרים בעצם טוב, או יופי. ככה גם ´סבבה אגוזים´, ´פצצות לגבות´ ו´רסיסים לריסים´. כשנדיה די צ´לו וסבסטיאן פרנסיני מ´קטנטנות´, מארגנטינה באו- הם אמרו את זה והקהל מאד אהב את זה. אז תתאמנו על זה." אני ואשלי צחקנו. "פִיסֶסות ליג´בות?" שאלתי. "קרוב. פצצות לגבות... טוב. תתאמנו על זה, ומחרתיים יש לנו עוד שיעור. טוב?" ענת שאלה. "כן. תודה רבה ענת!" אשלי אמרה לה, והדביקה לה נשיקה. הבאתי לה חבילת שי, ונישקתי אותה גם.
