להכנס שוב להריון ? מהר ?

[עוצמת רגשות]

להכנס שוב להריון ? מהר ?

שמתי לב לעצה או הבעת תמיכה, שחוזרת כאן מדי פעם, המציעה או מאחלת לכניסה מהירה להריון שוב, כדרך להתמודד טוב יותר עם האובדן. לדעתי יש שתי קבוצות (בגדול) של אבדן הריון. הקבוצה הראושנה היא של הפסקת הריון או הפלה אצל זוגות, שזה היה להם ההריון הראשון. במקרה כזה, בנוסף לתחושת האבל, המשבר והאובדן, יש תחושת חוסר הצלחה, חשש וכשלון. אצל בני זוג כאלה עולה הפחד שמא לא יצליחו כלל להביא ילדים לעולם בגלל סיבות שונות, מה שמוסיף לקלחת התחושות השונות. הקבוצה השניה היא בני זוג שאבדו הריון לאחר שכבר ילדו ילדים בריאים. אצלם, כך אני חושבת, יש איזשהי נחמה או בטחון, אפילו חלקי, ביכולתם להרות וללדת תינוק בריא. אני ממש לא בטוחה שעצה של "תכנסו שוב מהר להריון" היא נכונה לכולם. אני מרגישה שאבדן הריון זה משהו שצריך לתת לו את הזמן להתאבל כמו שצריך ולעבד אותו. זה לוקח זמן... למרות שעברו חודשים מהמקרה שלנו, אני עדין לא מרגישה שאני יכולה להכנס בלב שלם להריון חדש, שהרי הוא לא יחליף את זה שאבד. בנוסף, אני מודה שיש לי ירידה בחשק המיני ובכלל יש פגיעה בזוגיות ביני ובין בעלי, כך אני מרגישה, בעקבות האבדן. כנראה על רקע ראיה שונה של מה שקרה והתמודדות שונה. אז בינתים , עבורי - הריון נוסף זה דבר שטרם הגיע זמנו. יש לי דברים לחשוב עליהם ולעבד אותם...

 

[תמי ס]

לא בטוחה שאת צודקת

בגדול, יש משהו נכון (מאד נכון!) באמירה שלך שצריך לחשוב ולעבד דברים לפני הכניסה להריון נוסף, בהחלט צריך לעבור תהליך על מנת להיכנס שוב להריון ממקום נקי וחדש, לא "במקום" כי אף ילד לא יחליף את הילד שאבד, יוכל להיות ילד אחר, ילד נוסף אבל לא "במקום" הילד ההוא (שאצלי בכל מקרה הוא מוחשי עדיין מאד למרות שעברו מעל חמישה חודשים מאז שהפסקתי את חייו). מחר הוא יום הלידה המשוער שהיה אמור להיות לי, והלב כבד והאבדן הוא כל כך אמיתי. והחשש, ותחושת חוסר ההצלחה מנקרים בי בדיוק באותה מידה למרות שלא היה זה הריון ראשון אצלי. אז למזלי יש לי שני ילדים בריאים בבית, וההריונות ההם עברו בצורה חלקה ובריאה עד לידתם בריאים ושלמים. ועתה, בהריון השלישי, כשהתגלה המום הנורא שאילץ אותי להפסיק את חייו של עוברי, האבדן הוא נורא בדיוק כאילו היה זה הריון ראשון. גם בי עולה הפחד של הכישלון בהריון נוסף, אולי "נדפק" משהו בגופי שמונע ממני להרות וללדת ילד בריא ושלם? אולי הגיל משחק תפקיד? אין לי שום ביטחון שאוכל להרות ולהמשיך הריון תקין למרות שבעבר זה כן הצליח, אבל אולי משהו השתנה? אין תשובות לנושא זה, כל רופא שהתייעצתי עימו אמר שאין שום אפשרות לחזות את העתיד, ואין גם שום אפשרות לדעת מה הייתה הסיבה שבגינה קרה מה שקרה. הדבר היחיד (והגדול) שמנחם אותי, הוא אכן שיש לי שני ילדים בריאים, ובזה אין ספק שגורלי טוב בהרבה לעומת מי שהיה זה לה הריון ראשון אך החשש והפחד מהבאות הוא עצום!

 

[תמי ס]

לא בטוחה שאת צודקת

בגדול, יש משהו נכון (מאד נכון!) באמירה שלך שצריך לחשוב ולעבד דברים לפני הכניסה להריון נוסף, בהחלט צריך לעבור תהליך על מנת להיכנס שוב להריון ממקום נקי וחדש, לא "במקום" כי אף ילד לא יחליף את הילד שאבד, יוכל להיות ילד אחר, ילד נוסף אבל לא "במקום" הילד ההוא (שאצלי בכל מקרה הוא מוחשי עדיין מאד למרות שעברו מעל חמישה חודשים מאז שהפסקתי את חייו). מחר הוא יום הלידה המשוער שהיה אמור להיות לי, והלב כבד והאבדן הוא כל כך אמיתי. והחשש, ותחושת חוסר ההצלחה מנקרים בי בדיוק באותה מידה למרות שלא היה זה הריון ראשון אצלי. אז למזלי יש לי שני ילדים בריאים בבית, וההריונות ההם עברו בצורה חלקה ובריאה עד לידתם בריאים ושלמים. ועתה, בהריון השלישי, כשהתגלה המום הנורא שאילץ אותי להפסיק את חייו של עוברי, האבדן הוא נורא בדיוק כאילו היה זה הריון ראשון. גם בי עולה הפחד של הכישלון בהריון נוסף, אולי "נדפק" משהו בגופי שמונע ממני להרות וללדת ילד בריא ושלם? אולי הגיל משחק תפקיד? אין לי שום ביטחון שאוכל להרות ולהמשיך הריון תקין למרות שבעבר זה כן הצליח, אבל אולי משהו השתנה? אין תשובות לנושא זה, כל רופא שהתייעצתי עימו אמר שאין שום אפשרות לחזות את העתיד, ואין גם שום אפשרות לדעת מה הייתה הסיבה שבגינה קרה מה שקרה. הדבר היחיד (והגדול) שמנחם אותי, הוא אכן שיש לי שני ילדים בריאים, ובזה אין ספק שגורלי טוב בהרבה לעומת מי שהיה זה לה הריון ראשון אך החשש והפחד מהבאות הוא עצום!

 

[sivanori]

להכנס שוב להריון

אנחנו לא ניסינו מיד להכנס להריון. רק המחשבה על כך העבירה חלחלה בליבי. כן, זה היה הריון ראשון שהסתיים כך, אבל לא יכולתי. הפחד הרג אותי. חברה שלי, לעומת זאת, הפילה פעמיים לפני שהחזיקה הריון עד הסוף והמשיכה בנסיונות כל פעם ברגע הראשון שיכלה. זו הדרך שבה היא התמודדה. אני חושבת שפספסת משהו - כולם כאן אומרים שהריון מוצלח זו הדרך היחידה לגרום לכאב לדהות. אני לא זוכרת שנאמר להכנס מיד להריון, אלא רק שצריך לנסות שוב כאשר הזוג מוכן. הריון אחרי חוויה כזו הוא כל כך קשה ומסובך שאי אפשר לעשות אותו בלי הכוחות הנפשיים המתאימים. וזה אומר גם לפתור בעיות עם בן הזוג. בלי בעלי המתוק לא הייתי עוברת את השנתיים מהיום שילדתי בפעם הראשונה ועד היום שבו זרחה שוב השמש בחיי. הייתי מתפוררת. אמנם התמודדנו אחרת עם האבדן, אבל תמכנו זה בזו. לא נותר לי אלא לאחל לך הצלחה - עם בן הזוג ובהריון הבא. רק דברים טובים, סיון

 

[karen01]

האובדן

לדעתי כל אחת עוברת את זה אחרת, ולכל אחת רקע ויכולות שונות ודרכים שונות להתמודד. אין עצה אחת שטובה לכולן. יש כאלה שצריכות הריון חדש כמה שיותר מהר, למרות שהן עדיין מאוד עצובות וכואבות את ההריון הקודם, ויש כאלה שצריכות קודם לסגור לגמרי את הפצע ורק אז להמשיך הלאה. הכל לגיטימי, ובודאי שההריון הבא הוא משהו שצריך להיות מוכנים אליו - עם כל הפחדים והחששות החדשים שיהיו בו. הדבר החשוב יותר שעלה מההודעה שלך, הוא הפגיעה בכם כזוג. זה מאוד מצער אותי לשמוע, כי דוקא בזמנים כאלה הזוגיות יכולה לעזור הרבה. האם אתם יכולים לדבר על מה שקרה ובעיקר על הרגשות שלכם בעקבות זה? האם אתם יכולים לשתף בכאב ולהבין האחד את דרכו של האחר, גם אם הן שונות? זה נראה לי משהו נורא חשוב, ושכדאי לעבוד עליו. אם לא מצליחים לבד אז כדאי לפנות לעזרה. אצלנו גם יש הבדלים די גדולים ביחס למה שקרה - אני הייתי מאוד שבורה ורצוצה, ואילו בן זוגי היה קצת עצוב וזה עבר. בהתחלה זה אולי הכעיס - איך הוא יכול להיות כל כך אדיש - אבל החלטתי שלא להתעמק בזה - אנחנו אנשים שונים ועוד כשהיה ההריון הגבנו לו אחרת (אני ממש קפצתי מעורי אחרי כל אולטרסאונד...). למרות שהוא כבר מזמן "שכח" את האובדן ואני ממש לא, הוא מבין שאני כואבת (גם אם לא תמיד מבין למה) ופשוט מקשיב לי, ומחבק כשצריך. את הצורך שלי להרגיש שאני לא היחידה עם כאב כזה אני ממלאת בפורום או בשיחות עם חברה טובה שעברה מקרה דומה, בדיוק באותו יום כמוני (שגם בעלה אגב התאושש מהר). לפני כמה ימים היתה לנו שיחה מעניינת שקשורה בנושא: אמרתי שכשרואים הריון אצלי בבטן זה מדהים וקסום, למרות שמבחינת ביולוגיה אין כאן שום דבר חדש בשבילי. אז הוא אמר לי שאולי זו הסיבה שהוא פחות נקשר ופחות התרגש - זה לא אצלו בגוף, העובדות ידועות לו מגיל 7, אז זה כן קצת מלהיב ומעניין וחדש, אבל כנראה שלא באותה עוצמה כמו אצלי. אולי יש בזה משהו? חשוב נורא לכבד האחד את דרכו של השני ואת הלגיטימיות שלה, ולרצות להקשיב ולעזור. מאחלת לך רק טוב.

 

[udie1]

בני זוג...

מסכים איתך על כך שאין קטגוריות, כל אדם הוא עולם ומלואו. לגבי בני הזוג, יתכן שגברים יכולים לחוות את האובדן פחות מנשיהם בגלל ההבדל הפיזי. אני יכול לספר על עצמי, שדווקא העובדה שבת זוגי (ולא אני) נשאה בגופה את ילדתנו עליה ויתרנו גורמת לי לכאב נוסף. כאב על האובדן שלנו, וכאב על האובדן שלה.

 

[פילה סגולה]

הריון נוסף, אחר

אין לי שפע חכמה להוסיף לדברים של תמי וקרן. גם אני איבדתי הריון שלישי רצוי ואהוב. זה היה אבדן שלי ושל בן זוגי, אבל זה גם אבדן משפחתי. אני לא יודעת אם זה מקל, או מקשה, אבל זו המציאות. במקרה שלי, בגלל CMV אסור היה לי להכנס להריון במשך מספר חודשים. הרגשתי כל כך נגזלת, גם נאלצתי להחליט על סיום החיים של תוצר אהבה וגם אסור היה לי לעשות את הדבר שהכי הרגשתי שאני רוצה וצריכה - הריון נוסף. בהדרגה הבנתי כי הטבע הכתיב לי (והכוונה היא לי, זה לא אומר שזה נכון עבור כולן) להמתין. המחזור חזר מאוחר מאוד, הוירוס נטפל אלי ולא עזב (8 חודשים!) וכאשר חשבתי על זה לעומק הבנתי שאני אכן זקוקה להפוגה הזו. מעבר לטראומה הגופנית הייתה טראומה נפשית קשה מאוד, הייתי אבלה ביותר והייתי צריכה להגיע לנקודה שבה אוכל לפתוח דף חדש ממקום אחר, לא בתור נחמה על אובדן ולא בתור פיצוי, פשוט להביא לעולם עוד ילד של אהבה שיוסיף אור ושמחה ואושר, אבל כזה שיבוא בזכות עצמו. אחרי תקופה ארוכה למדי, כאשר הייתי במצב הנפשי הנכון הצלחתי "ללדת" את ההריון האבוד וגם להפרד מה- בCMV. יכול להיות שזה מקרי, אבל אני מרגישה שזה הסימן שהזמן הגיע. הריון נוסף עדיין אין, אבל המקום בשבילו כבר מוכן. לגבי היחסים עם בן הזוג התופעה מוכרת כל כך. גם אני הרגשתי פער עצום בין התפיסה שלי את האובדן לתפיסה של בן זוגי. לעיתים זה הפתיע והכאיב, לפעמים זה נראה לי טבעי, בכל אופן זו המציאות. עדיין אני מרגישה כי הבדלי הגישות ביננו לא פגעו ביכולת שלו להיות שם עבורי וההפך. אם אצלך בכל זאת את מרגישה שהמשבר הרחיק (וזה קורה הרבה פעמים) אולי באמת כדאי לפנות לייעוץ זוגי או לעזרה לעצמך (אם הוא מסרב). אני מקווה מאוד שכמו שקורה אצל זוגות רבים הריחוק הוא זמני וניתן להתגבר עליו ובטווח הארוך הקשר בינכם יתחזק. מקווה שכאשר תהיי שוב בהריון הכל ילך כשורה ותזכי לאושר. הפילה הסגולה

 

[מירבא]

תשובה בשאלה

אני חושבת שהצלחת לענות לעצמך על השאלה במשפט האחרון שכתבת אני מאוד שותפה לתחושה של לתת לעצמך את הזמן שאת כה זקוקה לו.