"להמשיך לחיות" הצגת לחיד.
אני רוצה לשתף אותכם בחוויה מאתמול בערב. היה לנו ערב פעילים של הקבוצות לעזרה עצמית, ובמהלכו היתה הצגת יחיד, של שחקן שהציג דמות של גבר שאיבד את אשתו בפיגוע. הוא נשאר עם שלושה ילדים, ולא יודע איך "אוכלים" שלושה ילדים לבד. להצגה קוראים "להמשיך לחיות", והוא הביא אותנו לבכי, ולצחוק לסירוגין. הוא גבר דתי, ובתוך המונולוג לו עם אלוהים, הוא צועק "אלוהים, נתת לי לב, וקרעת אותו לגזרים, איך אתה מסביר את זה ?". הוא נעשה חרד לילדיו, לא נתן להם לצאת מהבית, לא לטיולים ולא לחברים. הוא כל הזמן צעק לאלוהים, "רק אל תיגע לי בילדים", "את זה אני לא אוכל לסבול". והוא אפילו לא יודע כמה הוא צודק. מיותר לציין שאני יצאתי בשן ועין מההצגה הזאת. עיניים נפוחות, פרצוף אדום, וכאב ראש אחד גדול. זו הצגה של תיאטרון קטן בירושלים, תיאטרון "אספקלריא".
אני רוצה לשתף אותכם בחוויה מאתמול בערב. היה לנו ערב פעילים של הקבוצות לעזרה עצמית, ובמהלכו היתה הצגת יחיד, של שחקן שהציג דמות של גבר שאיבד את אשתו בפיגוע. הוא נשאר עם שלושה ילדים, ולא יודע איך "אוכלים" שלושה ילדים לבד. להצגה קוראים "להמשיך לחיות", והוא הביא אותנו לבכי, ולצחוק לסירוגין. הוא גבר דתי, ובתוך המונולוג לו עם אלוהים, הוא צועק "אלוהים, נתת לי לב, וקרעת אותו לגזרים, איך אתה מסביר את זה ?". הוא נעשה חרד לילדיו, לא נתן להם לצאת מהבית, לא לטיולים ולא לחברים. הוא כל הזמן צעק לאלוהים, "רק אל תיגע לי בילדים", "את זה אני לא אוכל לסבול". והוא אפילו לא יודע כמה הוא צודק. מיותר לציין שאני יצאתי בשן ועין מההצגה הזאת. עיניים נפוחות, פרצוף אדום, וכאב ראש אחד גדול. זו הצגה של תיאטרון קטן בירושלים, תיאטרון "אספקלריא".
