להנהלת הפורומים!!!! חחששוובבב!!!!!
שמי מורן, ואני משתתפת בפורום וידויים כבר מזה שנה ומעלה. הגעתי לפורום על ידי היכרות אישית עם קרני, המנהלת הקודמת. הייתי התומכת הטכנית בחברת האינטרנט בה הייתה מנויה. היא ניסתה לשכנע אותי להיכנס ולראות פורום אחר. פורום של אהבה כנה ואמיתית, פורום חסר צביעות, פורום שכולו הוויה שעיקרה רצון עז ממות לעזור, לתמוך, לאהוב. לתת. כמה קשה לתת מעצמך בעולמנו אנו. תחילה סירבתי לה. נכנסתי לבקשתה, לרשום הודעה בשמה כי לא תוכל להתחבר לאינטרנט בזמן הקרוב (לאחר מאמצים רבים שלי ושלה, הבנו שזה יקח עוד כמה זמן... ולה כל כך היה אכפת מחברי הפורום.. אז השארתי את ההודעה הזו). כמו קסם. כמו אבק חלומות. משהו משך אותי. נכנסתי לפורום. תחילה רק קראתי, כמו הרבה משתתפים פאסיביים. למדתי להכיר את קרני,טאי, דובשה, חוצי, מאי מאי וליאונורי שהיו שם, בר אז, מיותר קרוב. לאט לאט התחלתי לרשום. אני, בתור תומכת טכנית המבלה אינספור שעות מול האינטרנט, ראיתי מאות פורומים. כולם מתיימרים לעשות משהו עם הכלי הוירטואלי הזה, משהו אמיתי. אבל הם נשארים בגדר מתיימרים. פורום וידויים אינו כך. האמנתם פעם שעשרות אנשים יספקו תמיכה נפשית בשעות הבוקר הקטנות למישהי ההולכת להתאבד, ד-ר-ך ה-א-י-נ-ט-ר-נ-ט, ויצליחו במשימתם? האמנתם פעם שאנשים יתמכו נפשית בילדה מדהימה בכוחה, שעברה התעללות פיזית, ד-ר-ך ה-א-י-נ-ט-ר-נ-ט, ויצליחו במשימתם? האמנתם פעם שאנשים ינדבו מכספם האישי לשלוח ורדים לחברי פורום שאותם מכירים רק ד-ר-ך ה-א-י-נ-ט-ר-נ-ט,ואף פעם לא ראו אותם, רק כי הם בדיכאון, ואותם אנשים רוצים להעלות את מצב רוחם? האמנתם פעם שאנשים יספקו תמיכה נפשית לאחד אשר חברו נהרג בצבא, ד-ר-ך ה-א-י-נ-ט-ר-נ-ט, ויצליחו במשימתם? האמנתם פעם שאנשים יספקו תמיכה נפשית לזו אשר חווה אלימות במשפחה, ד-ר-ך ה-א-י-נ-ט-ר-נ-ט, ויצליחו במשימתם? האמנתם פעם שחברים ו-י-ר-ט-ו-א-ל-י-ם יצליחו לעודד רוחה של אלמנה, ויצליחו במשימתם? או אולי לעודד את רוחה של זו הסובלת ממחלת אכילה? ברור שלא. כל אדם אשר יודע להפריד בין חיי הוירטואל לחיי הריאליה, יודע שיש גבול לכמות התמיכה הנפשית, לכמות האהבה שאפשר לספק, לכמות ההבנה האמיתית והכנה שניתן להבין דרך כלי שלא משנה כמה מתקדם יהא, הוא עדיין וירטואלי. ואתם יודעים מה? פורום וידויים הוכיח אחרתתתתתתתתתתתתתתתתתת!!!!!!!!!!!!!!!!! אתם לא מבינים מה הולך שם.... אתם לא מבינים.... את כל הדברים שציינתי לעיל,הפורום הצליח לקיים. עמודי אינטרנט מסכנים, חסרי נפש וישות, הפכו לתמיכה נפשית והצליחו בכל המשימות הללו. כן, חלק נכבד מחברי הפורום, ואני בינהם (כבר לא פוחדת לומר) עברו התעללות מינית. אחרים שרויים בדיכאון מתמשך. אחרים סובלים מהתעללות פיזית. ועוד עברו טראומה בהם איבדו קרוב, ועוד, ועוד ועוד. ומה אתם חושבים? שזה מתיימר? זה סתם? זה וירטואלי? לא, הנהלת תפוז. לא ולא. אם יש פורום אחד ביקום שאיננו וירטואלי באהבתו ובתמיכתו, זה פורום וידויים. יקום מישהו ויגיד אחרת. כשקרני אהובתי עזבה, הפורום עבר לא מעט זעזועים. היא הצליחה ליצור את הדבר המדהים הזה. ובלעדי מישהו אשר גיבש את כולם סביבו, הרגישו חברי הפורום אחרת. חסרי מטרה. כותבים למען הכתיבה עצמה, וכבר לא למען האהבה. ועד באו וניסו כמה אנשים, שאף פעם לא אחשיב אותם כ``חברי פורום``, לנסות ולסכסך בין החברים. ולהשתלט עליו. חשבו , שמתאימים הם לנהל אותו. הפך הפורום לזירת מאבקים פנימית. והוא כבר איבד מכל הקסם שלו. ואז קרה המדהים מכל. הותיק מכולם, טאי, לקח עצמו משימה קשה מנשוא. החליט לנסות ולהחזיר את הפורום לקדמותו. אני לא יודעת כמה זמן אתם שם, ההנהלה, ולא יודעת אם הייתם ערים אז, למצב הקשה שאליו נקלע הפורום, לפני שטאי ניהל אותו. לנעליים גדולות מאוד הוא היה צריך להיכנס. ולחבר בין חברי הפורום המפורקים. לגבש. ועוד לגרום להם לאהוב שוב. לתת מעצמם. לתמוך. לאהוב. אף פעם לא שיערתי שמישהו יצליח בכך. והמקסים הזה, טאי, הצליח. אתם שומעים? הההההההההההההההצצצצצצצצצצצצצצלללללללללללללליייייייייייייייייחחחחחחחחחחחחחחחחחח!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! יצר אווירה מדהימה!!! גיבש את חברי הפורום בצורה שלא תיאמן!!!! הוקיע מתוכנו את התחושה הרעה שהייתה, את חוסר ההוויה!!! פיזר אבק חלומות, ואהבה אינסופית, היה שם תמיד בשביל כל אחד ואחת. בכל שעה. ב-כ-ל שעה. ותסלחו לי, לא משלמים לא גרוש על זה. הבנאדם עושה זאת מרצונו הפרטי. תמיכה נפשית לכל מי שציינתי למעלה. איך הוא מצליח, הקטנצ`יק המדהים הזה, לעורר בכל אחד מאיתנו את הרצון הכנה לתת מעצמנו. איך הוא מצליח, המקסים הזה, להשקות את ניצני האהבה שאנו כה מתעקשים להסתיר. איך הוא מצליח לעקור את השנאה. אאאאאאאאאאייייייייייייךךךךךךךךךך? אאאאאאאאאייייייייייייךךךךךךךךך? אתם מוכנים להסביר לי? איך לעזאזל בנאדם מצליח ליצור משהו כל כך אמיתי דרך כלי וירטואלי? אף אחד אחר לא יצליח לעשות כן. בגללו, לפורום נוצר שם של משהו כה מיוחד. בגללו, ורק בגללו, עוד ועוד אנשים מבקרים בפורום שלכם. בגללו, עוד ועוד אנשים מסתקרנים ונכנסים לאתר שלכם. אם אתם תתנו לו לעזוב, אני אישית רואה בכם את האשמים הי-ח-י-ד-י-ם לעזיבה של כל האנשים הללו. של המבקרים ושל החברים. אך, יותר מכך. אינ רואה בכם את האשמים לכך שכל האנשים העדינים האלה, שכל כך צריכים את תמיכתו הנפשית של טאי, ושל שאר חברי הפורום, תיהרס נפשם שוב. ללא טאי, אני ועוד רבים לא נהא בריאים מבחינה נפשית. אולי זו תשמע גוזמה לאנשים אחרים. אבל אין מה לעשות. חייבים להתחיל להודות. אנחנו תלויים בו. הוא מפרה אותנו. הוא גורם לנו להיות אנשים טובים יותר. לאהוב. לתת מעצמנו. לכאוב כשצריך, ולהתמודד עם החיים. לא להתמכר לכאב, ולא לתת לתחושת האכזבה המקננת בנו, להשתלט. הוא עושה זאת . הוא ולא אחר. ואם אתם לא תעשו ה-כ-ל על מנת להשאירו(שכן הרצון שלו לפרוש נובע מן המערכת שלכם, ולא סתם!!!!!), אני רואה בכם את האשמים היחידים לכך שכבר לא נהיה ככה. מורן ל.
שמי מורן, ואני משתתפת בפורום וידויים כבר מזה שנה ומעלה. הגעתי לפורום על ידי היכרות אישית עם קרני, המנהלת הקודמת. הייתי התומכת הטכנית בחברת האינטרנט בה הייתה מנויה. היא ניסתה לשכנע אותי להיכנס ולראות פורום אחר. פורום של אהבה כנה ואמיתית, פורום חסר צביעות, פורום שכולו הוויה שעיקרה רצון עז ממות לעזור, לתמוך, לאהוב. לתת. כמה קשה לתת מעצמך בעולמנו אנו. תחילה סירבתי לה. נכנסתי לבקשתה, לרשום הודעה בשמה כי לא תוכל להתחבר לאינטרנט בזמן הקרוב (לאחר מאמצים רבים שלי ושלה, הבנו שזה יקח עוד כמה זמן... ולה כל כך היה אכפת מחברי הפורום.. אז השארתי את ההודעה הזו). כמו קסם. כמו אבק חלומות. משהו משך אותי. נכנסתי לפורום. תחילה רק קראתי, כמו הרבה משתתפים פאסיביים. למדתי להכיר את קרני,טאי, דובשה, חוצי, מאי מאי וליאונורי שהיו שם, בר אז, מיותר קרוב. לאט לאט התחלתי לרשום. אני, בתור תומכת טכנית המבלה אינספור שעות מול האינטרנט, ראיתי מאות פורומים. כולם מתיימרים לעשות משהו עם הכלי הוירטואלי הזה, משהו אמיתי. אבל הם נשארים בגדר מתיימרים. פורום וידויים אינו כך. האמנתם פעם שעשרות אנשים יספקו תמיכה נפשית בשעות הבוקר הקטנות למישהי ההולכת להתאבד, ד-ר-ך ה-א-י-נ-ט-ר-נ-ט, ויצליחו במשימתם? האמנתם פעם שאנשים יתמכו נפשית בילדה מדהימה בכוחה, שעברה התעללות פיזית, ד-ר-ך ה-א-י-נ-ט-ר-נ-ט, ויצליחו במשימתם? האמנתם פעם שאנשים ינדבו מכספם האישי לשלוח ורדים לחברי פורום שאותם מכירים רק ד-ר-ך ה-א-י-נ-ט-ר-נ-ט,ואף פעם לא ראו אותם, רק כי הם בדיכאון, ואותם אנשים רוצים להעלות את מצב רוחם? האמנתם פעם שאנשים יספקו תמיכה נפשית לאחד אשר חברו נהרג בצבא, ד-ר-ך ה-א-י-נ-ט-ר-נ-ט, ויצליחו במשימתם? האמנתם פעם שאנשים יספקו תמיכה נפשית לזו אשר חווה אלימות במשפחה, ד-ר-ך ה-א-י-נ-ט-ר-נ-ט, ויצליחו במשימתם? האמנתם פעם שחברים ו-י-ר-ט-ו-א-ל-י-ם יצליחו לעודד רוחה של אלמנה, ויצליחו במשימתם? או אולי לעודד את רוחה של זו הסובלת ממחלת אכילה? ברור שלא. כל אדם אשר יודע להפריד בין חיי הוירטואל לחיי הריאליה, יודע שיש גבול לכמות התמיכה הנפשית, לכמות האהבה שאפשר לספק, לכמות ההבנה האמיתית והכנה שניתן להבין דרך כלי שלא משנה כמה מתקדם יהא, הוא עדיין וירטואלי. ואתם יודעים מה? פורום וידויים הוכיח אחרתתתתתתתתתתתתתתתתתת!!!!!!!!!!!!!!!!! אתם לא מבינים מה הולך שם.... אתם לא מבינים.... את כל הדברים שציינתי לעיל,הפורום הצליח לקיים. עמודי אינטרנט מסכנים, חסרי נפש וישות, הפכו לתמיכה נפשית והצליחו בכל המשימות הללו. כן, חלק נכבד מחברי הפורום, ואני בינהם (כבר לא פוחדת לומר) עברו התעללות מינית. אחרים שרויים בדיכאון מתמשך. אחרים סובלים מהתעללות פיזית. ועוד עברו טראומה בהם איבדו קרוב, ועוד, ועוד ועוד. ומה אתם חושבים? שזה מתיימר? זה סתם? זה וירטואלי? לא, הנהלת תפוז. לא ולא. אם יש פורום אחד ביקום שאיננו וירטואלי באהבתו ובתמיכתו, זה פורום וידויים. יקום מישהו ויגיד אחרת. כשקרני אהובתי עזבה, הפורום עבר לא מעט זעזועים. היא הצליחה ליצור את הדבר המדהים הזה. ובלעדי מישהו אשר גיבש את כולם סביבו, הרגישו חברי הפורום אחרת. חסרי מטרה. כותבים למען הכתיבה עצמה, וכבר לא למען האהבה. ועד באו וניסו כמה אנשים, שאף פעם לא אחשיב אותם כ``חברי פורום``, לנסות ולסכסך בין החברים. ולהשתלט עליו. חשבו , שמתאימים הם לנהל אותו. הפך הפורום לזירת מאבקים פנימית. והוא כבר איבד מכל הקסם שלו. ואז קרה המדהים מכל. הותיק מכולם, טאי, לקח עצמו משימה קשה מנשוא. החליט לנסות ולהחזיר את הפורום לקדמותו. אני לא יודעת כמה זמן אתם שם, ההנהלה, ולא יודעת אם הייתם ערים אז, למצב הקשה שאליו נקלע הפורום, לפני שטאי ניהל אותו. לנעליים גדולות מאוד הוא היה צריך להיכנס. ולחבר בין חברי הפורום המפורקים. לגבש. ועוד לגרום להם לאהוב שוב. לתת מעצמם. לתמוך. לאהוב. אף פעם לא שיערתי שמישהו יצליח בכך. והמקסים הזה, טאי, הצליח. אתם שומעים? הההההההההההההההצצצצצצצצצצצצצצלללללללללללללליייייייייייייייייחחחחחחחחחחחחחחחחחח!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! יצר אווירה מדהימה!!! גיבש את חברי הפורום בצורה שלא תיאמן!!!! הוקיע מתוכנו את התחושה הרעה שהייתה, את חוסר ההוויה!!! פיזר אבק חלומות, ואהבה אינסופית, היה שם תמיד בשביל כל אחד ואחת. בכל שעה. ב-כ-ל שעה. ותסלחו לי, לא משלמים לא גרוש על זה. הבנאדם עושה זאת מרצונו הפרטי. תמיכה נפשית לכל מי שציינתי למעלה. איך הוא מצליח, הקטנצ`יק המדהים הזה, לעורר בכל אחד מאיתנו את הרצון הכנה לתת מעצמנו. איך הוא מצליח, המקסים הזה, להשקות את ניצני האהבה שאנו כה מתעקשים להסתיר. איך הוא מצליח לעקור את השנאה. אאאאאאאאאאייייייייייייךךךךךךךךךך? אאאאאאאאאייייייייייייךךךךךךךךך? אתם מוכנים להסביר לי? איך לעזאזל בנאדם מצליח ליצור משהו כל כך אמיתי דרך כלי וירטואלי? אף אחד אחר לא יצליח לעשות כן. בגללו, לפורום נוצר שם של משהו כה מיוחד. בגללו, ורק בגללו, עוד ועוד אנשים מבקרים בפורום שלכם. בגללו, עוד ועוד אנשים מסתקרנים ונכנסים לאתר שלכם. אם אתם תתנו לו לעזוב, אני אישית רואה בכם את האשמים הי-ח-י-ד-י-ם לעזיבה של כל האנשים הללו. של המבקרים ושל החברים. אך, יותר מכך. אינ רואה בכם את האשמים לכך שכל האנשים העדינים האלה, שכל כך צריכים את תמיכתו הנפשית של טאי, ושל שאר חברי הפורום, תיהרס נפשם שוב. ללא טאי, אני ועוד רבים לא נהא בריאים מבחינה נפשית. אולי זו תשמע גוזמה לאנשים אחרים. אבל אין מה לעשות. חייבים להתחיל להודות. אנחנו תלויים בו. הוא מפרה אותנו. הוא גורם לנו להיות אנשים טובים יותר. לאהוב. לתת מעצמנו. לכאוב כשצריך, ולהתמודד עם החיים. לא להתמכר לכאב, ולא לתת לתחושת האכזבה המקננת בנו, להשתלט. הוא עושה זאת . הוא ולא אחר. ואם אתם לא תעשו ה-כ-ל על מנת להשאירו(שכן הרצון שלו לפרוש נובע מן המערכת שלכם, ולא סתם!!!!!), אני רואה בכם את האשמים היחידים לכך שכבר לא נהיה ככה. מורן ל.