לא צריך להתאמץ להתחבר - זה פשוט מאוד אישי
אם ניקח את הרגע הקסום הזה של העונג והשמחה, אפילו את השמחה והעונג שבאים כתוצאה מעבודה קשה ואימונים. הרגע הזה שמרגישים וחווים הצלחה, זה הרגע שפתאום החיים נראים וורודים, ופשוטים ופתאום הכל מסתדר ומשמח וזה חיבור וחיבור לעולם. הנה תיאור של איך שאני חווה את זה. האדם מחשיב עצמו לשונה ונבדל מהטבע. הוא חווה עצב ושמחה וכעס וומתרגש ונפגע. וסביבו? העץ, עומד לו ערום בשלכת ולא מרחם על מר גורלו ועומד בשמש הקודחת ולא מרגיש מקופח או שהעולם נגדו. ואז ברגע של קסם, כשחש האדם שמחה ועונג (לא חשוב אם התאמן והתאמץ או שסתם שיחק לו המזל) אבל ברגע הזה של השמחה והעונג פתאום מרגיש האדם שמחה גדולה. מעבר להיגיון. שמחה שהוא חלק מהבריאה, שמחה על הרגע הזה של הרטט. פתאום הכל מתגמד ונראה וורוד וכל כך משמח וחשים כזו אהבה כלפי כל מה שמסביב. וכבר לא מרגישים כל כך נבדלים וכל כך שונים מרגישים חלק מכל מה שקורה פה בדבר הזה שקוראים לו חיים. ולזה אני קוראת "חיבור עם היקום" אבל זה סתם שם שמתאר הרגשה בעצם חוויה שאי אפשר אולי לתאר במילים... גם אני חסידה של איש איש באמונתו יחיה ויותר מזה איזה כייף שהעולם שלנו כל כך מגוון וצבעוני. ויש דרכים רבות להגיע לאותן תחושות ולאמת פנים רבות... וכל הפנים אחד. הדרכים לרטט רבות אבל הרטט אחד, אם באת בדרך הזו או בדרך הזו - הרטט הוא אותו רטט - אחד.