זה לא פשוט באמת רבקה יקרהו!! אבל...
אבל לא פשוט זה
לא אומר: שזה בלתי אפשרי! נתחיל מזה. רבקה יקרה, מי כמונו יודע כמה הפסיכולוגיה משחקת כאן תפקיד ראשי בהצגה. אין מישהו שמרגיש ויודע זאת יותר טוב מאיתנו. ובגלל שזה קשור לענייני הנשמה זה לעולם לא יהיה אפשרי ללחוץ על כפתור קטן ולשנות זאת מיד! רבקה, כתבתי אתמול ממש בקטע הזה לאביטל, בהמשך לאיזה מאמר נפלא שהיא שלחה. שבעצם שעד שאנחנו לא "מטפלים" בשורש, ממשיכים את היו יו המפורסם ולא מצליחים לצאת מהמעגל קסמים ("שדים" יותר נכון), וההיסטוריה חוזרת כך על עצמה. אז, זה. דבר ממש בסיסי בפורום שלנו את כבר יודעת. להציף ולעמוד מול האמת כדי שאפשר יהיה משם לעשות את ההתחלה הנכונה. (רק משם באמת אפשר). רבקה, בחיים זה לא יקח שיחה אחת, כל טיפה שתיפול כל יום - תעשה את העבודה. וגם...תקחי בחשבון שיעוץ מקצועי יכול לעשות לך המון בקטע הזה. או-קי?? אני חושבת שני דברים. אחד מהם, זה משהו שאמרתי בעבר לחברה טובה שהיתה בפורום (דינה51). שהיתרון של ירידה איטית איטית במשקל, זה שזה נותן הזדמנות גם לנפש במקביל את הזמן שהיא צריכה לשינוי וההתיצבות על אותו קו עם הגוף. ירידה מהירה כשלנפש אין זמן "לעכל" ו"לקבל" יכול להפר את האיזון הדק והחשוב הזה. בקיצור, לעשות ברוגע בלי "זעזועים" ומבלי להכניס את הנפש לדריכות מיותרת. דבר שני, דרכים חלופיות. כלומר, אם המשקל נתן לך הגנה מפני חששות או התמודדויות כלשהן, אז עכשו צריך לפתור את זה! (לאט אבל לעשות). לחשוב למשל, אפילו בינך ובין עצמך על סוג מסויים של התמודדות שכדי להתחמק ממנה פנית לאוכל (ואז גם עלית במשקל). ולחשוב או-קי, מה "הפחיד" או "הרתיע" או היה קשה לי באמת באמת בהתייצבות מול ההתמודדות הזו ואיך אני יכולה למצוא דרך/"מגרה אחרת" שדרכה יהיה לי קל יותר להסתכל על הדברים והפעם לא להרגיש רע כמו קודם ולעשות מה שצריך. עכשו נכון שדיבורים לחוד ומעשים לחוד, להתמודד מול משהו שהיה קשה ובאחת פתאום לעשות תפנית של מאה שמונים מעלות לא "הולך ברגל". אז בצורה מינורית. מי רודף אחרייך רבקה?? מה שלא יהיה, בעדינות רבה, ולחשוב ולתת לעצמך את הזמן איך שוברים את הקיר הזה. (את איתי?
). רבקה, אין דבר כזה בלתי אפשרי! רק דבר אחד בחיינו הוא ענין סופי באמת. ואנחנו איתך כל רגע שתזדקקי לנו ובכל שניה שהלב ירצה לפרוק כדי שיוכל להמשיך בדרך החשובה הזאת. או-קי? תמשיכי לכתוב מתי שאת מרגישה - אל תעשי חשבון לכלום, רק לעצמך רבקה יקרה!! שלך תמיד, דליה.